פירורים משולחנם של עשירים

קולות החיטוט בארון הפכו למטרד רעש. שאלתי את אשתי מה לעזאזל היא עושה. "אין לנו מה ללבוש! נאדה!", הכריזה היא באינטונציה של קריין רדיו המבשר את קץ העולם. אם להודות באמת, הצדק עמה. בסוף השבוע הבא יש בעיר מסיבה, ומשבר המלתחה אכן תפח, או ליתר דיוק הצטמק, לממדים מדאיגים. "אין לי כסף", נהמתי, סבורה שבכך נחתם הגולל על הנושא הכאוב. ברם לא חלפו עשרים דקות ואשתי הגיחה מחדר השינה מנפנפת בפיסת נייר. "התייעצתי עם הגורו. ערכנו רשימה. אנחנו יוצאות לוויקטוריה בשני בעשר בבוקר, את פנויה?". הגורו היא לטיסיה, אינטלקטואלית ארגנטינאית חסרת פרוטה אך רבת סגנון, שאשתי משחרת לפתחה בסוגיות אופנה. "ויקטוריה? התחרפנת. אם אחסוך, אולי אוכל לרכוש שם כפפה!". בנקודה זו נחשף סודה של הגורו ללוק יוקרתי במחיר זעום: פירורים משולחנם של עשירים. לונדון עמוסה בחנויות צדקה: אנשים תורמים בגדים, רהיטים וכלי בית, ואלה נמכרים במהירות ובזיל הזול, כדי לגייס כספים לתמיכה בקשישים, חולים, יתומים וכיוצא באלה. נוסחת הקסמים של הגורו מבוססת על סלקציה גיאו-פוליטית: שופינג בחנויות צדקה ברבעים יוקרתיים, שאת מרכולתן מספקת השמנה והסלתה של לונדון. השתכנעתי.

כובשות את חדרי ההלבשה

ביום המיועד זרחה השמש, וכשהתמקנו באוטובוס שלפה אשתי A to Z (אטלס הרחובות המיתולוגי של לונדון) ועט, והחלה לסמן בהנאה את מסלול הקניות, מתעלמת ממבטי החמלה של שאר הנוסעים המצוידים בטלפונים חכמים, שהסיקו ככל הנראה שאנו תיירות ממדינה נחשלת במיוחד. שלוש החנויות הראשונות ברשימה היו כמי שופכין על אווירת החג. הראשונה נסגרה, השנייה התמחתה בצבעי פסטל עכורים, והשלישית הפגינה חיבה לבגדים דודתיים עד אימה. ולא במובן החיובי. ידעתי שאין לי ולשכמותי מה לחפש כאן בשכונה חוץ מאוטובוס לשדה התעופה. אני רוצה הביתה!

בחוסר חשק נגררתי לחנות רביעית – "טריניטי הוספיס" (Trinity Hospice). התחלתי לרפרף בין הבגדים במרמור מופגן, ואז צד את עיני מעיל חלומותי. איטלקי, ארוך, שחור ויושב בול. 11 פאונד. מיהרתי לחפון את האייטם וסקרתי את החנות בעיניים מטיבות יותר, כדי לגלות שהיא מכילה גם אוסף מרשים של מגפיים. מצב רוחי השתפר בהרבה לאחר שהנחתי את טלפי על זוג של מגפי קונברס ב-20 פאונד. המשכנו אל חנות "אוקספם" (Oxfam), ושם איתרה האישה זוג מכנסי קטיפה נאים וחולצת מעטפת של בוטיק מברצלונה ואני דליתי בולרו מצוין. שמחה בחלקי שמתי פני לכיוון התחנה וכמעט החמצתי את "פארה" (Fara), החנות השכנה. הגורו, שעיני נץ לה, אחזה בזרועי וניווטה אותנו פנימה. וטוב עשתה. אשתי מיהרה לכבוש את חדר ההלבשה לאחר שזרועה אמונת חדר הכושר קרסה תחת משקל שמלות מרהיבות, אני שקלתי למשכן את עגיל הזהב שבאוזני בעבור סקיני ג'ינס ממש מוצלחים, ג'קט עור וקפוצ'ון מעשה מחשבת של ריצ'רצ'ים. לא היה מנוס – גיהוץ כרטיס האשראי. הנזק? 100 פאונד לשתי מלתחות אביב-קיץ מושלמות וסט וילונות. ומה על הגורו? לדאבונה הסנדלרית נשארה יחפה.

טיפ לדרך

ברחוב אפר טאצ'ברוק מס' 24 אפשר לקנות מזכרות מתוקות בחנות השוקולדים "שוקודלי" (Chocodeli). החנות היפהפייה, המזכירה את בית הממתקים מאגדת "עמי ותמי", מציעה מבחר מרשים של שוקולדים יוקרתיים בטעמים מקוריים (כגון תה "ארל גריי"), פיצות שוקולד ענקיות, מבחר שוקולדים נטולי חלב לטבעונים, שומרי כשרות או למי שסובלים מאלרגיה ללקטוז, שוקולדים עבודת יד בטעם של פעם (כגון פאדג'), שוקולדים אורגניים וגלידות ג'לטו משובחות.