מעדכנים סטטוס

"חלמתי שאני עומד במרכז הנהר והמים הקפואים מקיפים אותי", אמר פרסנן. הוא נראה חיוור ועייף ובקושי הצליח לזוז ממקום מושבו על רצפת הבקתה. זה לא אופייני לצייד בן לשבט האקא ((Akha. באותה עת עמדה השמש לשקוע על הויאלה (Houyala), כפר קטן בצפון לאוס. פסי אור כתומים, שחדרו מבעד לחרכים בקיר הבקתה, הצליחו להאיר רק במקצת את החדר האפלולי. "תמשיך בבקשה", אמר לו אפולו מו, השאמאן המקומי, שהאזין לחלום בקשב רב. בני האקא מאמינים כי בחלומות יש רמזים מן העולם שמעבר ואלו יכולים להצביע על חולי או אסון מתקרב. "המים החלו לעלות ולעלות", לחש הצייד. "לא יכולתי לזוז ונשארתי לעמוד, עד שהמים כיסו את הפנים שלי". אפולו עצם את עיניו הכחולות והעמוקות, הניח את כפות ידיו של פרסנן על אלה שלו והחל למלמל בשפה לא מובנת. הוא נשף כמה נשיפות קצרות ומהירות, שחשפו שיניים כמעט שחורות, תוצאה של שימוש ממושך בתערובת לעיסה של עלי בטל ((Betel וגלעיני אריקה (Areca catechu), שהשפעתה הממריצה והאופורית היא חלק בלתי נפרד מעבודתו של השאמאן. "מישהו שם עלייך רוח רעה", הכריז אפולו. אז הביא מחדר צדדי בקבוקון בגודל של זרת, ובו תערובת של שורשים וגזעים שישמשו אותו בהכנת תליון הגנה לפרסנן. "אני מבקש שתצאו מהחדר", פנה לפתע אל אוג המתורגמן ואליי. "אסור לכם לצפות בתהליך, שמא נעצבן את הרוח". הזדרזנו לצאת מהחדר ועמדנו במרפסת הבקתה. בחוץ, נצבע העמק של מואנג סינג (Muang Sing) בארגמן שהביאו אתן קרני אור אחרונות. אור פלואורוסנט עדין בצבע ירוק בהיר בקע ממרפסות הבתים. כמעט בלתי נתפס, אך החשמל הגיע לכאן רק לפני כחודש וחצי.

לפייס את הרוח הגדולה

כבר שבע שנים שאני חוקר את שבט האקא, אחת הקהילות השבטיות המסוגרות של דרום מזרח אסיה, ומקפיד לבקר אותם לפחות פעם בשנה. על פי הערכות חיים בעולם כ-400 אלף בני אקא. ביקרתי בכפרים שלהם בצפון תאילנד, ביונאן שבסין ועכשיו הגעתי אל הצפון הרחוק של לאוס, אל ההרים המקיפים את העיירה מואנג סינג, לא הרחק מהגבול עם סין. בני האקא, אשר על פי החוקרים היגרו מסין אל מיאנמאר (בורמה) בתחילת המאה התשע-עשרה ובעקבות מלחמות ורדיפות התפזרו לאזור משולש הזהב בתאילנד וללאוס, נחשבים כחלק מקטגוריה כללית יותר (אפילו כללית מדי) של "שבטי ההרים" (Hill Tribes) – קבוצה הכוללת בתוכה כמה קבוצות אתניות הגרות על ההרים והגבעות בדרום מזרח אסיה. ואולם, בעוד קבוצות אחרות של שבטי הרים, כמו שבט הקארן ((Karen הידוע בכינויו "שבט ארוכות הצוואר", התנצרו ואף התמסרו לתיירות, שבט האקא, שאנשיו מוגדרים כפליטים, נשאר נאמן למסורת ולמנהגים שלו. לאחר מלחמות החורמה שניהלו ממשלות האזור בסחר הסמים בסוף המאה הקודמת, נשארו בני האקא כמעט ללא פרנסה. עובדה זו, בצירוף העובדה שאורחות חייהם, לבושם ואפילו מראם שונים מאלה של הסובבים אותם, הפכו את בני האקא לקבוצה דחויה משהו ומסוגרת כמעט בכל מדינה שבה הם חיים היום. עבורי, זהו בדיוק סוד הקסם שבמפגש אתם, משום שעליי לזכות בהערכתם בכל פעם מחדש. עם הזמן למדתי שידע בסיסי בשפה המקומית ונתינת יד בעבודות השדה יכולים להספיק, וגם כאן השילו בני הכפר את המסכות והתגלו כמכניסי אורחים של ממש.

בקצה הכפר, בקו אחרון לפני הג'ונגל שהקיף את הכפר מכל עבר, עמדה הבקתה שלנו. זו הייתה בקתה פשוטה שנועדה לשמש את האורחים המגיעים אל הכפר מרחוק. היו בה כמה מזרנים שנפרשו תחת כילות יתושים, וזהו. לאחר שהערב ירד על הכפר, ניגשתי להזמין אל הבקתה שלנו את אפולו מו, השאמאן וזקן השבט, לארוחה ולשיחה אל תוך הלילה, כמקובל אצל בני האקא. אפולו משמש בארבעים השנה האחרונות כשאמאן של הכפר. בכפר מכנים אותו "מוקי" (Moki) – שמשמעותו "המרפא", אבל הוא מעדיף את השם אפולו. התפקיד הועבר לו בירושה מאביו שבזמנו ירש את התפקיד מאביו.

בני האקא הם אנמיסטיים, כלומר מייחסים נשמה לטבע הסובב אותם. נשמה זו מכונה בשפתם "מיסה" (Misa), שמשמעותה "הרוח הגדולה". למיסה יש נוכחות בכל מקום, והנוכחות המקומית מכונה בפיהם "רוחות קטנות" והיא קיימת בנהר, ביער ובבתי הכפר. האקא מקדישים חלק גדול מחייהם לריצוי המיסה, שהיא גם הנציגה הבלעדית של רוחות האבות והאימהות שנפטרו, והם נוהגים לייחס אסונות, חולי או מלחמה לכעס המיסה. בתקופות אלה בני השבט נתונים בחיפוש מתמיד אחר סימנים לכך שהרוח כועסת. זו הסיבה לכך שהדמות החשובה ביותר בכפר היא השאמאן, שמשמש כערוץ הקשר הבלעדי בין בני השבט למיסה. לכן, בכל לידה, הלוויה או חגיגה דתית, על המוקי להגיע ולתת את ברכתו. השאמאנים גם אחראים על הכנת שני האלמנטים החשובים ביותר בכל כפר של בני האקא: הראשון, הוא היו פי (Hayo pi) – מדף קטן מעץ שנמצא בכל בית מעל למיטת ההורים. בכל בוקר מניחים בני המשפחה מנחות קטנות על המדף ובכך מרצים את הרוח הגדולה. בני האקא מאמינים כי זה גם מקום מושבם של רוחות האבות שמתו, לכן לעתים אפשר למצוא שם תמונות של בני משפחה שחלפו מן העולם. המרכיב השני בחשיבותו הוא פאק טו פי (Pack too pi),שער עץ שאותו אפשר לראות בשבילים המובילים אל הכפר. על השער תלויים קישוטים קלועים מקש והוא אמור למנוע את כניסתן של רוחות רעות ושובבות אל הכפר. לעתים יש בסמוך לפאק טו פי דמויות עץ אנושיות, עם איברי מין גדולים ומודגשים. האקא מאמינים כי הרוחות סולדות ממיניות. בכל מקרה, לזר אסור בתכלית האיסור לגעת בשני מרכיבים אלו. בני האקא מאמינים כי אם דבר כזה יקרה, אחד מבני הכפר ימות בבוקר שלאחר מכן.

על אף כל זאת, בשנים האחרונות, עם כניסת אלמנטים מערביים לתרבותם של בני האקא כמו ספרי לימוד ותרופות מערביות, חל כרסום חריף במעמדו של השאמאן ואפולו מוצא את עצמו מחוסר עבודה ובודד.

תכנית רעשנית בטלוויזיה

על פי התרבות המקומית, כשאישה מתחתנת היא עוברת על פי רוב לגור בבקתת הורי בעלה ומחויבת לדאוג לצורכיהם לעת זקנה. לכן, אפולו, שהתאלמן לפני כמה שנים ובתו היחידה סועדת כעת את הורי בעלה, נותר נתון לחסדיהם של אנשי הכפר שגומלים לו בהזמנה לארוחה מדי פעם בפעם. בשעת ערב זו שהה השאמאן בביתה של בתו. כשנכנסתי אל הבקתה הקטנה, מצאתי את נכדו של אפולו יושב וצופה בתכנית טלוויזיה רעשנית ששודרה בערוץ טלוויזיה של תאילנד הסמוכה. "מאז שזה הגיע לפה, הם לא מוכנים לעזוב את זה", התלונן אפולו. "לפני חודשיים היינו אוכלים יחד לאור עששיות אך כעת החשמל והעתיד כאן והטלוויזיה לא מפסיקה לטרטר", אמר בייאוש.

החשמל נחשב לפרויקט הדגל של השלטון בלאוס וייצורו באופן הידרו-אלקטרי מאז שנות השבעים של המאה הקודמת נחשב לאחד מענפי היצוא המרכזיים במדינה, שמכונה לעתים "הבטרייה של אסיה". אך בזמן שאזורים עירוניים נהנים מפירות השגשוג, אזורי הכפר, בייחוד אלו של בני המיעוטים, נשארים מאחור. בשנת 2010 קיבלו בארגון הממשלתי שאחראי על ייצור החשמל (Electricite du Laos) הלוואה על סך חמש עשרה מיליון דולר מתאגיד המימון הבינלאומי של הבנק העולמי (IFC). הכסף שזרם למערכת נתן דחיפה עצומה למאמצי הרישות של אזורי הכפר ברשת החשמל וכך בסופו של דבר הגיע החשמל אל הכפרים של בני האקא באזור מואנג סינג. על פי גורמים רשמיים, עד שנת 2020 יגיע החשמל לתשעים אחוז ממשקי הבית של לאוס.

אפולו שמח מאד שהזמנתי אותו לאכול בבקתה שלנו ותוך שעה התייצב בפתחה עם חיוך גדול ובקבוק גדול עוד יותר של לאו-לאו, האלכוהול המקומי שמבוסס על אורז. המשקה חזק כל כך, שלעתים נדמה כי גיהוק ממנו עלול לשרוף את הבקתה כולה.

כעבור כמה דקות דמתה הבקתה הקטנה לסוכה שמחה במיוחד. התארחו בה אפולו מו, הצ'יף צ'אפו (תפקידו של הצ'יף ביורוקרטי בעיקרו – לקשר בין התושבים לשלטון המקומי), פרסנן הצייד, שהתאושש מאז סיפר את סיפור החלום, אולי בזכות התליון המגן על צווארו, ואשתו שמפו. "צ'אפטו!" (Chapato), צעקנו כשהשקנו כוסות לחיים. אפולו מו סיפר לנו סיפורים ואגדות על רוחות ושדים, ועם כל כוסית שנמזגה הפכו הסובבים לשמחים ומשוחררים עוד יותר.

מרק מהביל, מעשה ידה של שמפו, הוכנס אל הבקתה. היה זה מרק ריחני שהכיל עלי דלעת, בזיליקום ושמיר, שנקטפו שעה קלה קודם לכן ביער הסמוך. בני האקא מסתמכים כמעט לחלוטין במזונם על הטבע שסובב אותם וכך הדבר גם בתרופות העממיות המשמשות אותם. אמנם, אפשר להבחין בחדירת תרופות מערביות אל הכפר, אך עדיין במידה מועטה ביותר. גזעים, שורשים ועלים עדיין משמשים כאן להכנת מרקחות שונות. השיחה הנעימה המשיכה. פרסנן הצייד סיפר כי היה זקוק לניתוח דחוף בבטן, אך אפולו הכין עבורו מרקחת שביטלה את הצורך בסכין המנתחים. "הוא עוד יגיע לגן עדן", החווה פרסנן בידו לאפולו. "מהו גן עדן בשביל האקא?", שאלתי. "הסאמיאו (Samieo) הוא מקום שבו אדם פוגש את כל משפחתו ועובד עמה בשדה האורז שאין בו חומרי הדברה", הייתה התשובה.

לאחר כל שאלה ששאלתי נשאלתי שאלה בחזרה. הם ביקשו שאצייר להם חתונה יהודית, ושאלו איך קוראים למיסה (הרוח הגדולה) שלנו. קצת לפני שהבוקר עלה, שאלתי אותם אם שמעו אי פעם על אובמה או על האינטרנט. צ'אפו אמר שראה פעם מחשב במשרד ממשלתי שאליו הגיע במסגרת תפקידו כצ'יף. לא יכולתי שלא לתהות על התקופה עמוסת השינויים שיחוו בני הכפר כעת, עם הגעתו של החשמל. קיוויתי בלבי  שאולי ידחו קצת את הקדמה והמסכים המרצדים, ושלילות מהסוג הזה, של שיחות עד אור הבוקר, ימשיכו להתקיים עוד טיפה. פרשתי לישון על אחד המזרנים שבבקתה.

פסל החירות על המואק