מעט נחמה להומניסט העצוב

1.

יש סדק בכל הדברים בעולם. ככה נכנס האור (לאונרד כהן. משפט רלוונטי מתמיד, ביחוד להומניסטים עצובים, כי:)

2.

ככה זה עובד. כל תפיסת עולם, בסוף מתרוקנת מאנרגיה: האידאלים שלה שינו את העולם, ועכשיו שהעולם השתנה, הם אינם רלוונטים יותר.

ואז מתגלה הסדק. ודרך הסדק, מגיע אור חדש. שמביא איתו אינפורמציה חדשה: טכנולוגיה מהפכנית, אידאלים חדשים, יבשות לא ידועות, בני זוג טריים להזדווג איתם ולהוליד ילדים טריים.

אור חדש נכנס לבית. והוא מחזיק כמה שהוא מחזיק. וככל שהוא דועך לאיטו, משתלטים על הבית כוחות השמרנות, שיכולתם המוצהרת היא לשמור – באלימות הולכת וגוברת – על מה שהיה פעם. עד שמרוב חושך כולם נתקלים בקיר, והקיר נסדק, ואז מגיע שוב אור חדש.

3.

הסכנה הגדולה האורבת לעולם כיום, איננה מטראמפ או פוטין או האיסלאם הקיצוני. הסכנה הגדולה היא הסתבכות מקרית, כמו זו שהובילה למלחמת העולם הראשונה.

מנהיגים עם תפיסת עולם של המאה ה-19 נכנסו למלחמה עם טכנולוגיה של המאה העשרים, ולא הבינו מה הם עושים. שורה של בריתות והסכמים בין אימפריות שוקעות, נסיכויות מסוכסכות,

ומנהיגים בעלי רטוריקה לאומנית שמבחינתם המאה ה-19 טרם תמה: נשלח כמה פרשים, נתכתש שבועיים בבוץ, הגבול יזוז קילומטר אחד לפה או לשם, וכולנו נחזור הביתה ונתלה מדליות זה על חזהו של זה. אבל מקץ שבועיים העולם היה שקוע עד צוואר במלחמה שלא ניתן היה לסיימה ללא התמוטטות מוחלטת של הסדר הקיים, ומותם של 17 מיליון בני אדם.

די דומה למה שקורה כרגע: פוליטיקאים של המאה ה-20, מתנהלים בשחצנות בתוך עולם שקצב התקדמותו הטכנולוגית בלתי ניתן לתפיסה.

לא מהפשיזם צריך לפחד, אלא מהאידיוטיזם. המלחמה הגדולה הבאה לא תבוא בגלל דת או אידאולוגיה, אלא בגלל הסתבכות של ברברים עם אייפונים.

4.

כשבא אור חדש, הוא מעניק מחכמתו גם לצדדים האפלים, הלא מתוקנים בעליל, של האדם. האור החדש נושא בתוכו את החושך החדש. וזה, בהכרח, חייב להתגלות.

וכך השנים חולפות, הביטלס הופכים ליו-2, שהופכים למדונה, שהופכת לתוכניות ריאליטי עם דוגמנים בעלי סיפור חיים מרגש ששרים כיסויים אקוסטיים שאחר כך אתה שומע בכל סניפיה של אותה רשת בתי קפה בהמתנה לאספרסו בטעם שמן מכונות, שנמזג על ידי נערה מדוכאת שמזמזמת לעצמה פרסומת של ביטוח בעודה משבשת את שמך ברמקול ("דוזי", היתה ההברקה האחרונה שחוויתי על בשרי; כמה חבל שהם לא מפגינים כזו יצירתיות בשטח הקולינרי).

5.

הבעיה של ההומניזם הליברלי איננה הימין האלים. הבעיה שלו היא שהמציאות אלימה. ולכן אין טעם לחפש מנהיג חזק, שינצח בבחירות הבאות. זה לא עניין של שיווק. צריך לשנות את המציאות עצמה.

איך? קודם כל מודים באמת. מנקים את השקרים האידאולוגיים. מוצאים שותפים חדשים לדרך. בונים מוסדות חדשים. נלחמים ברחובות על מה שחשוב. ומתעקשים להיות בני אדם, במקום שאין בני אדם.

ובעיקר, מפסיקים עם הבכי והנהי: הלאומנות העממית כל כך לא בנויה לטפל בחוליי העולם הזה, שהסדקים שבתוכה יותר גדולים מהקירות. ככל שתתחזק, כן יתרבו הסדקים. ובדיוק שם, בסדקים, נמצא האור החדש.

6.

תסתכלו על זה כך: לא אפילה חדשה משתלטת על העולם, אלא דרישה לאור חדש.