על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פרפי?

בשנות ה־70 ביכה טום וולף את לכתו בטרם עת של הפרפי המסוגנן שהנחילו אוניברסיטאות ליגת הקיסוס. ארבעה עשורים אחר כך מסתמן לו קאמבק מעונב במיוחד

הקולקציה של מייזון קיצונה
הקולקציה של מייזון קיצונה

בינואר 1974 פרסם הסופר והעיתונאי האמריקאי טום וולף כתבת שער במגזין "רולינג סטון" תחת הכותרת "פרשת הדנים־פאנקי שיק". הייתה זו מעין קינה על מותה המצער של ליגת הקיסוס, או ליתר דיוק על סגנון הלבוש שלה שנוצר באוניברסיטאות היוקרתיות של החוף המזרחי, הידוע בכינויו פרפי.

וולף טען במאמרו שכל מיני תחושות אשמה קולקטיביות, תוצרת תרבות־הנגד של שנות ה־60, גרמו לאליטות האמריקניות להסוות את עצמן. כלומר, להמיר את סגנונן המעונב בקז'ואל הנינוח. לפתע, טען וולף, המקטורנים הספורטיביים, חולצות האוקספורד, העניבות המפוספסות ומכנסי הצ'ינו בחאקי ובבז' נעלמו מהעין הציבורית ופינו את מקומם ל"ג'ינס, ג'ינס, ג'ינס".

וולף התרפק על ימיו העליזים באוניברסיטת ייל, ניו הייבן, קונטיקט, ערש ליגת הקיסוס וסגנון הלבוש הפרפי ברוח מועדוני הג'נטלמנים והיאכטות. "אחרי הכל", הוא כתב, "ייל הייתה המקום שבו הצעירים היפים והעשירים של אמריקה טופחו, בכל משמעות המילה, לרשת את העולם". ואכן, ליגת הקיסוס, כלומר התאחדות הסטודנטים של שמונה האוניברסיטאות העתיקות של החוף המזרחי (בראון, ייל, הרווארד, פנסילבניה, קולומביה, דארטמות קולג', פרינסטון וקורנל) היא החממה שבה גדֵלה, גם עכשיו, האליטה האמריקאית.

אבל חוץ מלגדול להיות פוליטיקאים ובנקאים, אנשי ליגת הקיסוס הביאו לעולם את סגנון הלבוש שהפך לאחד המזוהים ביותר עם הגבר החדש. קשה להפריז בהשפעתם על אופנת הגברים. כל כך הרבה דברים שכיום נתפסים בעינינו כטריוויאליים (כמו השילוב של ג'ינס עם בלייזר, נעילת נעלי סירה ללא גרביים) הם חידושים שעליהם אמונה ליגת הקיסוס.

פרפי למהדרין
פרפי למהדרין

הראשונים שהבינו את משמעות הדבר היו חבורת אנשי אופנה שהגיעו מיפן לארצות הברית באמצע שנות ה־60. אלו הסתובבו באוניברסיטאות אלה ותיעדו את הסטודנטים, ומאוחר יותר איגדו את הצילומים לספר הקאלט "טייק אייבי" (Take Ivy) שנחשב עד היום לתנ"ך של הפרפי בפרט ושל אופנת הגברים בכלל. כמה שנים מאוחר יותר הגיעה האידיליה האופנתית אל קצה, כפי שטען אז וולף. התרבות ההיפית של סוף הסיקסטיז הרסה לדבריו את הכל. לפתע "כולם לבשו פונצ'ו חום, חולצות למברג'ק ומגפי צנחנים". אך מה שהיה נכון אולי בינואר 1974 שונה מאוד בקיץ 2015. אחרי שנים שבהן הושפע עולם אופנת הגברים מהווינטג' על גווניו, החל מאופנת פועלים עד שובו של הקאובוי, מסתמנת החזרה אל הפרפי.

קולקציית הסתיו של טומי הילפיגר
קולקציית הסתיו של טומי הילפיגר

כיום, נוסף ללידה מחדש של מותגים המזוהים עם אופנת ליגת הקיסוס המקורית, כגון האחים ברוקס, ראלף לורן וטומי הילפיגר, יש מותגי אופנה עילית טריים יותר, המקדשים את המראה הפרפי. בהם אפשר למצוא את באנד אוף אאוטסיידרס ואת גאנט ראגר – מותג של חברה שוויצרית הממוקם ברוחו בניו הייבן. מובן שהסטייל חדר גם למותגים אירופיים מובהקים, החל משמות כמו מייזון קיצונה ו־C.P.A הפריזאיים ועד לקוסט. גם בישראל אפשר לאתר השלכות לתופעה, אצל מעצבים כגון יוסי קצב ודיוויד ששון.

"על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פרפי?", שאל והשיב המעצב האמריקאי טומי הילפיגר בריאיון שקיימתי עמו בתחילת השנה. "פרפי זו קלאסיקה אמריקאית. המקור אולי בניו אינגלנד ובבתי הספר של ליגת הקיסוס בחוף המזרחי, אבל הוא אף פעם לא באמת נעלם. זה גלובלי, וזה מה שאנשים באמת לובשים".