מפגש אסי, בית קפה שהוקם בקיץ 2021 כדי להוקיר את מפעל חייו של השחקן והיוצר אסי דיין עומד סגור ובשיפוצים בשבועיים האחרונים – וכך גם באום, הבר הצמוד (שנקרא על שם "מר באום", סרטו של דיין מ-1997). המקום, ששכן בנחלת בנימין והיה מעוצב כולו ברוח נוסטלגית למדי, נפתח לפני שנה וחצי ושימש בית למפגש, שיח, קפה ויצירה – גם סביב מורשתו הרוחנית והאומנותית של דיין, שתמונות רבות שלו היו תלויות על קירות המקום, גם סביב יצירה עדכנית ועכשווית, או סביב סתם חיים תל אביביים מהסוג שאנחנו מתגעגעים אליו.

מאחורי המיזם עמדו דוד טור (ברקפסט קלאב, AKA44) וקבוצתו, יחד עם ליאור דיין ומנהלי עזבונו של אסי דיין – אנשי משרד ייצוג 1 שבבעלותו של סוכן הטאלנטים בועז בן-ציון. על המטבח פיקדו אנשי "לורנץ ומינץ", בית הקפה הנווה צדקי המשובח של השפית נילי כהן מינץ, שיצרה שם תפריט עםאוכל עממי שמזכיר (גם הוא) את תל אביב של פעם, נוסח קפה תמר וקפה כסית: דגים מלוחים, עוגות ביתיות, כריכים פשוטים וסלטים טריים וכן קפה ובירה מהחבית.

"זה לא מקום שבאים אליו דווקא בגלל האוכל או העיצוב או איזה טרנד", אמר לנו טור עם פתיחתו, "זה הולך להיות מקום פשוט כזה. זה מפגש. אנחנו עושים את זה בשביל הנשמה, אבל תכלס זה כי אין לי איפה לשבת לשתות קפה ולא בא לי ללכת רחוק. ואם על הדרך האיש המופלא הזה יהיה בינינו החיים, אז בכלל נהדר. עשינו מספיק כסף בחל"ת ובביטקוין כדי לבזבז אותו על בתי קפה שלא מרוויחים שקל". טור אמנם התלוצץ איתנו (נראה לנו), אבל למרבה האירוניה הביטקוין התרסק בשנה שעברה – וגם את החלומות האנטי-מסחריים הוא נאלץ לאפסן ולסיים את הפרק הנוסטלגי-חולמני-בוהמייני הזה שנקרא מפגש אסי.

הצילומים של דיין שבמקום היו למעשה חלק מתערוכת קבע שאצרה רויטל בן אשר פרץ, במסגרתה היא נעזרה בבנו ליאור דיין. מלבד הצילומים היו תלויים במקום גם תסריטים, מכתבים, כתבות עיתונות, מסמכים נדירים והוראות בימוי שכתב ומופיעים בכתב ידו המקורי, שאיפשרו לאנשי קולנוע לקרוא בהם ולהרהר בהם שוב מחדש. במקום גם הוקרנו מדי פעם סרטיו של דיין, דוגמת "מר באום", "הוא הלך בשדות", "החיים על פי אגפא" ונוספים וכן התקיימו מדי פעם קבלות שבת חילוניות עם אוכל יהודי על המדרחוב של נחלת בנימין.

אז אולי למוסדות קפה חפים מטרנדים – דוגמת קפה שלג, קפה ביאליק, באצ'ו ומרסנד כבר אין מקום בתל אביב של ימינו, ומפגש אסי פשוט נולד כמה שנים מאוחר מדי (דרך אגב, קפה מרסנד של בועז טרגטמן אף התארח במפגש אסי אחרישסגר את שערי מרסנד המיתולוגי אחרי 65 שנה). אבל בסופו של דבר לא ברור אם עדיין יש מקום לחיה כזאת בתל אביב – בית קפה בוהמייני-היפסטרי-מהורהר עכשיו שכל האמנים הלכו להיות מעצבים בהייטק וכל הפרילנסרים עובדים מהבית. וכן, זה עושה אותנו נוסטלגיים וגם קצת עצובים.

ליאור דיין ודוד טור בחרו שלא להגיב.