מצוד בבוגרשוב: ירמי שיק בלום בעקבות התוקף האלמוני

השבוע נורו מעל ישראל 600 טילים על ישראל מרצועת עזה, ועל תל אביב מטיל אימה התוקף מבוגרשוב. אמנם מספר חשודים כבר נעצרו, אך תושבי הרחוב עוד שרויים בפוסט טראומה, ובמקרה של משטרת ישראל סביר יהיה להניח שהתוקף האמיתי חוכך ידיו בעורמה מול מסך הטלוויזיה. האם יכול להיות דימוי מדויק יותר לבועתיות התל אביבית שכשבזמן שהמדינה בוערת, עירנו עסוקה בבחור (או שניים על פי קבוצת הטלגרם "קומנדו בוגרשוב") שמחלק כאפות לעוברים והשבים? האם הוא נשלח בחסות האירוניה לתת לנו את הסטירה שתעיר אותנו? האם הוא שתול של החמאס שמנסה גם הוא, בכוח הזרוע, להביא לביטול האירוויזיון? במערכת Time out החליטו להיות אקטיביים ולשלוח אותי, אדם שידוע בחולשתו הפיזית והמנטלית, לצאת למצוד אחר אותו תוקף אכזר.

תופס מחסה. צילום: שלומי יוסף

מובן שבבוקר המצוד קמתי עם צוואר תפוס. קיללתי את חיי אבל זיק של תקווה הוצת בי. מרחתי את עורפי השעיר לעזאזל בכמויות אדירות של וולטורן. הצוואר שלי כל כך מאולחש שאני חסין צ'אפחות. החלטתי ללבוש את החולצה הכי צבעונית שיש לי בארון כדי לבלוט ולמשוך את התוקף. רגע לפני שיצאתי מהבית שקלתי לקחת את החרב שסבא רבא שלי גנב מהצבא הפולני במלחמת העולם הראשונה. זו הירושה שלי ממנו – חרב גנובה ופגז חלוד שהוא פילח מהאלטלנה רגע אחרי שטבעה. הרעיון להסתובב עם חרב קסם לי, אבל הגעתי למסקנה שזה עלול להפליל ולמצב אותי כמנסר מבוגרשוב.

בוקר מאוחר של שבת. פיטרלתי לאורך בוגרשוב כמה פעמים. את הרחוב אכלסו בעיקר תיירים ומשפחות. החלטתי להיצמד לעגלות הילדים כדי למנוע בגופי כל סיכוי לאלימות כלפי פעוטות. אבל אבות המשפחה ראו בהיצמדותי אל צאצאיהם, איש תימהוני בחולצה צבעונית מדי, כאיום. מלבד ציפורי דרור שעטו על פיתות של לקוחות המשוושאה, לא נרשמו כל מקרי אלימות. יכול להיות שהתוקף מבוגרשוב לא עובד בשבת. יכול להיות שהתוקף מבוגרשוב אוהב לישון עד מאוחר. יכול להיות שלתוקף מבוגרשוב נתפס הצוואר. יכול להיות שהתוקף מבוגרשוב הוא… אני?