מצליחנים בלי תעודות: האם אפשר לעקוף את תעודת הבגרות בדרך להצלחה?

במדינה שבה גם לשר האוצר אין תעודת בגרות, מן ההכרח שהתיכוניסט הממוצע – חרמן, משועמם והיפראקטיבי – ישאל את עצמו למה הוא בכלל צריך את כל זה. בעולם לא קשה למצוא דוגמאות למולטי מיליונרים שלא הזדקקו לה, מטייקונים ויזמים כמו קירק קרקוריאן (מהאבות המייסדים של לאס וגאס), דוד קארפ (מייסד טאמבלר) וריצ'רד ברנסון (מנכ"ל וירג'ין) ועד שחקנים ומוזיקאים כמו רוברט דה נירו, ג'יי.זי וקתרין זיטה־ג'ונס. גם בישראל לא חסרים כאלה שחתכו באלכסון והוציאו את כולנו פראיירים: יצחק תשובה וסטף ורטהיימר בעסקים, אביב גפן ואסף אמדורסקי במוזיקה, רפי כהן וירון שלו בקולינריה ורבים אחרים.

"נקודת המוצא שלי היא שכל אחד יכול להצליח", מסר יאיר לפיד ל־Time Out, “לכל ילד יש את הייחוד שלו, במתמטיקה, בספרות, בנגרות או בכל תחום אחר. תפקידה של מערכת החינוך הוא לדעת לזהות את הפוטנציאל הזה בכל ילד וילד ולעזור לו להגשים עצמו בצורה הטובה ביותר. בחינות הבגרות הן עוד כלי לימודי, והוא צריך לבוא עם מערכת תמיכה מלאה שתאפשר לילדים שלנו להעשיר את עצמם ולצמוח".

“אנחנו כבר לא בעידן התעשייתי, אי אפשר לייצר סטנדרט אחד לכל התלמידים", מסביר עופר ברייר (60), מהיועצים העסקיים הבכירים בישראל, שנשר מהלימודים בעצמו כבר בכיתה ז'. “הדרך הכי נכונה מבחינת התלמידים היא לנתב את עצמם כבר מגיל צעיר לתחומים שיהיה להם ביקוש בשוק. בשביל זה לא צריך בגרויות – אפשר לעשות תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה כבר בגיל 14, ולרכוש ניסיון לפני כולם".

"עם דיפלומה אפשר לעשות כובע יפה לחמותי". יוסף פרץ. צילום: רון קדמי

והעובדה שלא סיימת תיכון לא הקשתה עליך במהלך הדרך?

"אולי ההפך. בבית הספר היו לי ציונים שליליים בכל המקצועות. היום קוראים לזה הפרעת קשב וריכוז, אז קראו לזה טמבל. אחרי שנשרתי ניצלתי את שתי התכונות שלי שעשו את כל ההבדל – הסקרנות והכישורים החברתיים שלי. קראתי ולמדתי לבד, פיתחתי את התיאוריות שלי בעצמי ומעולם לא פניתי לאקדמיה. היום יש לי ארבע חברות, ואני מייעץ לאנשים ששווים מיליוני דולרים".

מעצב האופנה יוסף פרץ (41) עזב את פנימיית כדורי רק כמה חודשים לפני סיום כיתה י"ב. בהתחשב בכך שהפך למיליונר כבר בגיל 27, קשה להגיד שזה הפריע לו.

"לא הסתדרתי באופן כללי עם מסגרות. הייתי נער היפראקטיבי והיו לי בעיות משמעת. למזלי לא הייתי צריך את זה – לא בקריירה הראשונה שלי כרקדן ולא כמעצב אופנה. מעולם לא למדתי עיצוב בצורה מסודרת".

אז שיחק לך המזל או שזה עניין של כישרון?

"לדעתי, זה בעיקר עניין של אישיות. היה לי מעין טרול כזה בפנים שגלגל אותי מדבר לדבר, וביטחון עצמי בדיוק במידה הנכונה".

ומבחינתך לימודי תיכון אינם הכרחיים?

"אני מאמין שחשוב לסיים תיכון, אבל בכל מה שקשור בלימודי אופנה פורמליים – לקחת רק את הבסיס וזהו. עם דיפלומה של ארבע שנים בשנקר אפשר לעשות כובע יפה לחמותי".