מצעד העשור: אבי משולם

לא נעים להשוות את עצמנו לאבי משולם, שהרזומה התקשורתי שלו הופך את כולנו ללוזרים נטולי שאיפות. שירות בגל"צ, קול ישראל, עשר שנים בוואלה! (מתוכן שש כעורך הראשי), עורך "מעריב" ומשם חזרה לרדיו, הפעם בתפקיד ניהולי, ומרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. בקיצור, משולם לא ישן צהריים מגיל 16. במקביל לקריירה המרשימה הוא מתחזק זוגיות עם מגישת חדשות הלילה של ערוץ 2, דוריה למפל, ולא מבין למה אנחנו מבקשים לתחום את הפרויקט בשאלות זן. לא נורא.

אבי משולם (צילום: איליה מלניקוב)

השנה הכי טובה שהייתה לך בעשור האחרון: "אין דבר כזה. יש ימים חרא ויש ימים מדהימים, חלקם באישי וחלקם במקצועי. הכל כמו חימום במיקרוגל – יש מקומות בוערים ויש מקומות קרים. החיים הם משהו מתמשך וארוך, והחוכמה היא לא להיות יותר מדי בדאון ולא לחשוב שהשמש זורחת לך מהתחת ושאתה גאון כשאתה בהיי. אבל אם אני משווה את עצמי למי שהייתי לפני עשר שנים – אני באמת אדם יותר שקול ויותר רגוע. אני גם טוב יותר ממה שהייתי לפני שנתיים וממה שהייתי לפני חצי שנה. לאורך השנים תמיד רציתי להיות מבוגר יותר ובוגר יותר".

פספוס רציני: "אין לי. אני אדם בלי אמביציה, שכה יהיה לי טוב. השאיפה הכי גדולה שלי היא להיות מסוגל לשבת בלי נקיפות מצפון בברבוניה או בבסטה בצהריים ולהרגיש נוח עם עצמי. אין לי רגע 'דלתות מסתובבות' כזה, אבל היום כשאני מלמד סטודנטים, אני מבין שחבל שלא עשיתי תואר, כי זה מגניב ופותח את הראש".

[tmwdfpad]חלום שעוד לא הוגשם: "ביום מן הימים, ואני אומר את זה בזהירות, אני אצטרך לעשות משהו ציבורי. לא יודע באיזה תפקיד ובאיזו רמה, אבל זה יקרה עוד עשר או 20 שנה. זו תשוקה שקיימת אצלי".

מה באמת חייבים להספיק לעשות לפני גיל 40? "כושר. אני כבר חורק. חוץ מזה שום דבר לא בוער. החיים הם לא קדנציה, הכל יכול לקרות יותר מאוחר".