מקדונלד'ס בפיתה: אנחנו יודעים מה הילדים שלכם יאכלו בקיץ

החל מ-14 באוקטובר 1993, היום בו נפתח המקדונלד'ס הראשון במזרח התיכון ממש כאן בקניון איילון, האפיל העיקרי של רשת האוכל המהיר היה טעימה קטנה מחו"ל. האחידות הקסומה של הרשת, שמספקת המבורגרים (כמעט) זהים מניו יורק ועד לניו דלהי, היא עמוד השדרה של המותג שמאפשר לצעוד לדלפק שמתחת לקשתות בכל מקום בעולם ולנגוס את אותו הביס. זה ללא ספק מה שהביא אותה למעמדה בתור רשת המזון המהיר הגדולה בישראל ואחת הגדולות בעולם.

פיתה עם קבב. ענתה על הדרישות. צילום: מתן שרון

אבל חובבי המקדונלד'ס האדוקים יודעים שבעשור האחרון האחידות הזו מתחילה להתערער. החברה העולמית החלה לבצע התאמות שהן מעבר למקומות כשרים בארץ או מנות ללא בקר בהודו, ומאפשרת לכל מדינה לפתח מנות ייחודיות שיתאימו לטעם המקומי. כך קיבלנו בעבר את הבורגר "על גחלים", את המק-שווארמה, המק-קבב והמק-פלאפל שבאו והלכו. עכשיו השניים האחרונים חוזרים לתפריט הקבוע (עד הודעה חדשה) לצד חידוש באמת מפתיע ואולי הכי ישראלי שיש: פיתה. 

אמנם לא קוראים לזה מק-פיתה, אבל בסדר, לא באמת צריך למקמק כל שם. במקום זה הם קוראים לה מיני פיתה, והיא באמת קצת מיני, לא קטנטנה באופן מחריד כמו פיתות קבלת פנים בחתונה עצובה, יותר כמו חצי מנה נכבדת. בסטנדרט הפיתה הישראלי, אלו לא פיתות מרשימות במיוחד. גם בטעם של המאפה עצמו. אל תחפשו פה פיתות ברמת אייל שני וגם לא ברמת השווארמייה הקרובה לביתכם, זה בסך הכל עוד מוצר של מקדונלד'ס, כלומר כזה שנעשה בכמויות בלתי נתפסות.

בתוך הפיתה אפשר להזמין 3 אופציות: פלאפל, קבב וקריספי צ'יקן, כלומר מנות שאף אחד לא מופתע למצוא בתוך כיס הבצק האהוב, ובהתאם גם אין הפתעות יתרות בגזרת הטעם. הפלאפל בנוי מחמישה כדורים, או נכון יותר לומר חמש דיסקיות של פלאפל חביב ולא ייחודי, בדיוק כמו שאתם מדמיינים פלאפל תוצרת מקדונלד'ס. יחד עם חסה, עגבניה, חמוצים וטחינה זו מנה שנעה בין קלאסיקה לקלישאה. לעניות דעתי, פלאפל הוא מאכל שההבדל בין "המנה הכי טובה שטעמתי" ל"נחמד" כמעט ולא קיים, אז קשה לי לומר שעפתי וקשה לי לומר שהתאכזבתי. זה פלאפל, זה קלאסי, זה קלישאה, זה פשוט, זה סוגר פינה וזה בדיוק תפקידו. אה, חוץ מזה, זה עולה רק 12 ש"ח.

כן, נראה שזה עיקר המשיכה של המנות החדשות, שמוגשות במחיר כמעט מצחיק וחסר תחרות. חוץ מהפלאפל, שתי הפיתות האחרות יעלו לכם 14 ש"ח, מחיר מגוחך ומשתלם לגמרי, בין אם עפתם על הטעם או אתם סתם רוצים פיתונית קטנה להרגיע בטן מקרקרת. הפיתה קבב הפתיעה יותר מהפלאפל, שכן למרות שמדובר בלשונית קבב דקה שפרושה לאורך הפיתה, והטעם היה גדול יותר ממנה. זה באמת הרגיש כמו קבב, על כל מנעד הטעמים שמתפשטים בפה בכל ביס, כך שזו היתה מנה טעימה, גם אם מעט יבשה (הפתרון, אתם כבר ניחשתם, למזוג עוד מהטחינה הסמיכה והחמודה של מקדונלד'ס עליו).

הפיתה האחרונה, הקראנצ'י צ'יקן, היתה בו זמנית הטעימה מכולן וגם היחידה שבאמת אכזבה, בעיקר בשל פוטנציאל לא ממומש. בואו נגיד שהצ'יקן הזה הוא לא העוף הכי פריך בלול. למעשה, מדובר לכל דבר ועניין בשניצל נחמד בפיתה, הפעם על בסיס מיונז ולא טחינה, והוא אמנם שומר על חום יותר טוב משתי הפיתות האחרות, והוא גם באמת מספיק עסיסי ועם מספיק רוטב כדי להשאיר את תחתית הפיתה ספוגה בטעם, אבל אם במקדונלד'ס היו בוחרים להשתמש בשיטת הציפוי הפריכה הרבה יותר שבה השתמשו בקראנצ'י צ'יקן של מנת המומביי שהושקה לפני שנה – אחת המנות המוצלחות בתולדות מקדונלד'ס – זו היתה יכולה להיות מנה לפנתיאון. במקום זה היא נחמדה, לא יותר. אבל ב-14 ש"ח למנה אני באמת לא מצפה למעבר. 

כנסו כולם לפריים ותחייכו יפה. מיני פיתה במקדונלדס. צילום: מתן שרון

דווקא המנה החדשה והפשוטה מכולן, זו שלא צללה לתוך פיתה אלא רק היתה טייק חדש על מנה ישנה, היתה המוצלחת ביותר. הנאגטס החריפים של מקדונלדס, שמוגשים עם רוטב רויאל אפילו יותר חריף מהן, היא מנה פשוטה ואדירה. אלו אותם הנאגטס שאתם מכירים, מצופים בפריכות אלוהית, בתוספת חריפות מושלמת לאוהבי החריף. אם הייתי משווה לרטבים של תוכנית הריאיונות האדירה Hot Ones, הייתי מהמר שהם ברמת הרוטב השני. הם אמנם לא שלחו אותי לדמוע כמו בפרסומת, אבל בהחלט גרמו לי לקרר את הפה עם קולה (לא עוזר) ולקנח את האף עם יותר מדי מפיות, וכל זה מבלי לאבד את טעמן הקלאסי. כמה כיף, אולי גם אותן צריך לזרוק מתישהו לפיתה.