מרגי קופץ בחזרה לאייטיז. כלומר לפני שבכלל נולד. וזה נשמע מעולה

תארזו את הווקמן והאטארי, כי אנחנו קופצים לאייטיז בייבי! מרגי אמנם נולד כעשור לאחר ששנות השמונים הסתיימו, אך העובדה הזאת לא הפריעה לו לשחרר הבוקר EP חדש שמוקדש כולו לעשור הצבעוני. ביצירת ה-EP השתתפו ג׳ורדי, סטטיק, רון ביטון, ישי סוויסה ומיכאל סוויסה – ורק הרשימה הזאת כבר מעוררת תיאבון. ה-EP שנקרא ״לא להיות לבד״ כולל שבע רצועות – שלושה קטעי קישור וארבעה שירים פרופר. אחד מהשירים הוא הסינגל ״אנג׳ל״ הידוע, כך שבחישוב מהיר קיבלנו למעשה שלושה שירים חדשים. זהו בעצם אולי החיסרון המשמעותי היחידי בהוצאה הזו של מרגי, משום שהיינו שמחים לקבל עוד קצת מזה. 

שיר הנושא ״לא להיות לבד״ הוא השיר הראשון, שמגיע אחרי רצועת פתיחה קצרה שנקראת ״רעיון לפזמון״ ובה נשמע מרגי בזמן העבודה על השיר מאלתר פזמון באנגלית. כמה השניות הראשונות של ״לא להיות לבד״ עשויים לגרום לכם לזמזם את Take On Me של A-ha, וההשראה מהקלאסיקה האייטיזית מורגשת. אחרי הפתיחה הנוסטלגית עם התופים המהירים וסולו הסינתיסייזר, נכנסת השירה המלווה במעט אוטוטיון ומזכירה לנו שאנחנו לגמרי בשנת 2021. השיר מדבר על תחושה עמוקה של בדידות דווקא בכך שמתעסק ברגע נקודתי של יחד ומעריך כל שנייה של חוסר בדידות. יש איזשהו קסם בניגודיות שנוצרת בשירים קצביים עם מילים מעט עצובות. זהו אותו הקסם שנוצר Dancing On My Own של רובין לקלאסיקה ומצליח להיווצר גם כאן. הפזמון העוצמתי הוא כזה שקשה לעמוד בפניו ואנחנו גם לא לגמרי מנסים.

השיר הבא בתור הוא ״קומה 28״, שגם הוא מגיע לאחר קטע קישור קצר מתוך סשן ההקלטות. ״קומה 28״ מתבלט בכך שהוא שונה משלושת השירים האחרים. הוא פחות פופי ופחות קצבי והוא מתפקד בתור האתנחתא הרגועה של ה-EP. הוא נשאר נאמן לקונספט של שנות השמונים אך מכיוון של אר-אנד-בי, ושואב השראה משירים כמו Sexual Healing של מרווין גיי. למרות סולו הסקסופון ושאר קלישאות של שירים רומנטיים משנות השמונים, ״קומה 28״ מצליח להיות ייחודי ומעניין, ומציג את מרגי מנקודת מבט נוספת. השיר הזה הוא אולי ההצדקה הכי גדולה ל-EP הזה, משום ששיר כזה כנראה לא היה יוצא לעולם כסינגל – וכל אמן צריך גם שירים שאינם סינגלים.

השיר השלישי נקרא ״לונה פארק״ ומחזיר אותנו חזרה לפופ האייטיזי הקצבי. למרות הנאמנות הנשמרת לשנות השמונים השיר הזה נשמע המודרני ביותר, ומזכיר אדפטציות עכשוויות כמו Blinding Lights של דה וויקנד. האוטוטיון גם בולט כאן יותר מבשאר השירים, מה שעוזר לייחד את ״לונה פארק״ משני השירים הקצביים האחרים. 

השיר האחרון הוא ״אנג׳ל״ הידוע והנהדר שהכל כבר נאמר עליו, אך הוא הולך ומתברר כאשר הוא מגיע כחלק מהאריזה הזו של ״לא להיות לבד״.

בשורה התחתונה קשה שלא להעריך אמן פופ ישראלי מודרני שמוציא מוזיקה גם בפורמט שהוא אינו סינגל, ומרגי עושה זאת כבר בפעם השנייה מאז הפריצה שלו לפני כ-3 שנים. מעבר בין ״תני לי רגע״, ״הזוג הזה״, ״סגול בהיר״ ועד ל-EP החדש משקף היטב את ההתפחות המרשימה שעשה מרגי מכוכב פופ לאמן פופ. הוורסטיליות המרשימה שלו הופכת אותו לאחד האמנים הישראליים המסקרנים ביותר, ומי ייתן שבפעם הבאה נפגוש אותו באלבום עם 12 שירים.