מרי אליזבת' ווינסטד היא ה"סקרים קווין" החדשה של הקולנוע. ריאיון

מרי אליזבת' ווינסטד יושבת בבית קפה בברוקלין ובודקת את הטלפון שלה בנינוחות. ווינסטד, שמצטלמת כעת לעונה הראשונה של קומדיית הזומבים "BrainDead", כבר חמקה בעבר מחייזרים מטונפים ברימייק של "הדבר" (2011), שרדה רכבת הרים מקולקלת ב"יעד סופי 3" ולמרות תפקידים דרמטיים שעשתה בסרטים עצמאיים, עבור רבים היא סיגורני וויבר החדשה – הנסיכה הטרייה של סרטי האימה. עכשיו היא חוזרת למסך בתפקיד הראשי במותחן האימה החדשה, "דרך קלוברפילד 10".

אנשים יודעים ממש מעט על הסרט. בא לך לפתוח קצת את תיבת המסתורין?

"בתחילת הסרט הדמות שלי נפגעת בתאונת דרכים ומתעוררת בבונקר תת קרקעי כשהיא כבולה לקיר עם הרגל. אין לה מושג מה קרה או איך היא הגיעה לשם, ומובן שהיא חוששת מהרע ביותר. היא מנסה מיד להבין איך לצאת משם".

ואז היא פוגשת את מי שחטף אותה.

"מגלם אותו ג'ון גודמן. הוא אומר לה שהיא לא יכולה לעזוב, ושזה לטובתה להיות שם כי קרה אסון גרעיני וכולם בחוץ מתים. במשך כל הסרט היא מנסה להבין אם הוא דובר אמת".

נשמע כמו מחזה.

"וואו, זה היה כל כך מלהיב. בעיקר מפני שצילמנו הרבה מהסרט בסדר כרונולוגי, ככה שממש יצא לנו לשחק את הסצנות כאילו אנחנו חיים בסביבה הזאת".

נוח לך עם ההגדרה "סקרים קווין" ("מלכת צעקות" – כינוי לשחקנית שמשחקת בעיקר בסרטי אימה)?
"בטח. אנשים עדיין חושבים על סקרים קווין במונחים של סרטי הסלאשר של שנות ה־80. כאלה דמויות אף פעם לא ממש שיחקתי. אני מקווה לבסס דימוי של סקרים קווין חזקה, אינטליגנטית, פעילה".

ג'יימי לי קרטיס אמרה ש"ליל כל הקדושים" היה התפקיד שבו היא הרגישה הכי מועצמת.

"בדיוק. אני אעדיף בהרבה לשחק את ה'נערה האחרונה' (כינוי לגיבורה בסרטי אימה ששורדת ולרוב אף מביסה את הרוצח או המפלצת בסצנת הסיום) ולא סתם את החברה של מישהו".

איזה סוג של תפקידים את מחפשת?

"אני מאוד נוסטלגית כלפי הגיבורות של סרטי שנות ה־80. בדיוק ראיתי בטיסה את 'נערה עובדת'. 'משדרים חדשות' – גם את זה ראיתי. איזה תפקיד חלומי, איזה תסריט חלומי. הנה תפקיד שבו יוצא לך לעשות הכל! הולי האנטר כל כך מצחיקה וחכמה וגם מתמוטטת בבכי. זה כל כך אמיתי, כל כך מלא אופי, אנרגיה, טווח. אני הכי אוהבת כשיוצא לך לראות את העולם השלם של מישהו, איך הם נראים ברגעים השקטים שלהם. אבל למצוא מימון לסרטים כאלו, זה כבר סיפור אחר".

"דרך קלוברפילד 10"

לביקורת הסרט "קלוברפילד 10"

נכון. איפה האור הירוק?

"הוא מגיע במיוחד כאשר יש כזה קהל ברור לסרטים על נשים. עכשיו השיח עוסק בגיוון. זה מוזר, כי כולנו רוצים ללכת לקולנוע. אנחנו רוצים לראות ייצוגים של עצמנו, וברור איך זה מיתרגם לכסף. זה גורם לך לעצור ולחשוב: זה עניין של גזענות? כי אם זה לא עניין של כסף, אז מה כן? אני פשוט שמחה שמדברים על זה".

זה מוזר מה שהוליווד מנסה לעשות מנשים.

"אני יודעת".

הם רוצים את וונדר וומן.

"כן, בדיוק, ושום פגמים אמיתיים. עם גברים הטרנד הוא של דמויות עם חסרונות מאוד ברורים – הם כולם אנטי גיבורים. האידיאל, אני חושבת, נמצא איפשהו באמצע, שכולנו נזכה לשחק דמויות שהן פשוט… אנושיות. זה היה יכול להיות יופי של דבר".

"דרך קלוברפילד 10", מיום חמישי בבתי הקולנוע