הבר השמח ביותר בתל אביב מסתתר מתחת לאף שלכם
"התהוות", המתחם הברסלבי שמסתתר כמה מטרים ממעוז ההיפסטרים הר סיני, הוא הגרסה הגשמית למשפט "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"
חייו של עיתונאי במגזין תל אביבי רצופים דילמות הרות גורל. בסוף השבוע האחרון גיליתי את הבר הייחודי והשמח ביותר בעיר נכון לרגע זה. מדובר במקום שמצליח להגשים את חזונם של מועדונים עתירי יומרות: האווירה מתהווה בו באופן ספונטני, הסלקציה מיותרת מראש ולא תמצאו בו מישהו ללא חיוך על הפנים. כמו האוריינטליסט, גם התל אביבי המצוי ניחן במידה של קנאות לפינות אקזוטיות ובתוליות; הן אמורות להקנות לו את האפיל העממי בדייטים ראשונים עתידיים. אבל אני מוותר כעת על הזכות הזו בלב כבד. לאחר שה"קודם כל ישראלים" ישתלטו על עולם התקשורת, זכרו שהייתי קודם כל עיתונאי ורק אחר כך תל אביבי.
המקום המדובר הוא מרכז התהוות במשכנו החדש ברחוב אחד העם. התהוות משמש כמרכז לימוד לתורת ברסלב, ומנוהל על ידי בני הזוג יובל דיין ונועה ירון־דיין, שני ברנז'אים לשעבר שחזרו בתשובה במהלך שנות ה־90. לאחרונה נדד המרכז מדרום העיר לרחבת בית הכנסת הגדול, והחלל העצום מאפשר לו לקיים חגיגות מרובות משתתפים עד אור הבוקר. בימים ראשון, שלישי רביעי וחמישי, בתום שיעורי הערב, מתקבצים בו עשרות חסידי ברסלב ונהנים משתייה לצלילי ג'אם סשנים ספונטניים הנערכים על במה מאובזרת. השמחה גדולה, הבירה זולה (15 ש"ח לבקבוק גולדסטאר) וחילונים מתקבלים באהבה.
הגעתי לשם לראשונה בעקבות שמועות שהסתובבו בין יודעי דבר. הכניסה היא מרחוב אחד העם, צמוד לבוטקה של עובד החניון. כשנכנסתי קיבלו את פניי אנשים זרים בלחיצות יד. התברר כי נפלתי על מסיבה מיוחדת שהתקיימה לכבוד זוג שהתחתן כמה ימים קודם לכן. על הבמה ישב ילד בן 4 ותופף בתופים; במקביל הרקיד דיין עשרה חסידים עם מזמורים עליזים שפרט על הגיטרה. הברמנית, בתיה שמה, הזמינה אותי להתכבד מהקייטרינג של האירוע. "פה אף אחד לא שופט אותך", היא השיבה כששאלתי אותה אם גם בחורות בלבוש שאינו צנוע יתקבלו במקום. "אנחנו מקבלים כאן כל אחד".
אף שלרגעים היה נדמה כי עליתי על המסלול הישיר להתפלפות – בייחוד כאשר חברתי בקול רם למזמור "מזל טוב וסימן טוב" – אינני מכחיש שאינטראקציות מהסוג הזה לעולם לא יהיו חפות מבעיות. לא תראו במרכז התהוות נשים רוקדות לצד גברים, ואפשר בהחלט שתיקלעו לשיחות עם אנשים שהגיעו אליו מהצד הלא נכון של הקו הירוק. אולי מדובר בעמדה בורגנית מסוכנת, אך לדעתי יש שעות ביממה שלא ראוי לכלות בסוגיות פוליטיות. אנסח זאת בקורקטיות של אנשי צבא: אם הם לא ישפטו אותנו, אנחנו לא נשפוט אותם.