מרצ, הדור הבא: כך נראים הימים המתוחים של זנדברג ובוסקילה
האם ההתמודדות בין תמר זנדברג לאבי בוסקילה על ראשות מרצ היא רק קרב תדמיות בין המייצגת של מרצ הלבנה והקלאסית לבין המזרחי מהפריפריה? וגם - כמה עוגיות שומשום יכול אדם לאכול בחוגי בית? ליווינו את מתמודדי מרצ כמעט עד קו הסיום
קולות החיילים החלו להיספר כבר בצהרי יום שישי שעבר. צעירים בעלי שפמי שחרות מדובללים נהרו במכוניות של הוריהם למטה מרצ שברחוב יגיע כפיים בתל אביב, ועל כל חייל וחיילת אותה הבעת פנים הלומה בצאתם מן הרכב. בכניסה לבניין ארבו להם שני המתמודדים המובילים, שרויים תחת חדוות בוקר משונה, ופעיל שוברים שתיקה המבקש לנצל הזדמנות נדירה להרחבת מאגר העדויות, שהרי לפניו פקודי מרצ שהם גם חיילים, ומתוכם מזדקקים לו רק אלה שעשו את המאמץ להגיע לקלפי הפעילה היחידה ביום ההצבעה המוקדמת.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
החתול של גילמן מחפש בית חדש
הנחה בארנונה למילואימניקים
נותנת הטיפ האידאלית: יפואית מצביעת ליכוד
עם בני הלוויה של תמר זנדברג נמנים חמישה פעילים בחולצות קמפיין סגולות שמשקיעים את כל מרצם בחיילים המתלבטים, לא כי ביכולתם של החיילים להכריע או לחולל מהפך מהותי במירוץ (עד 13:00 נספרו 55 הצבעות, למתעניינים), אלא לשם הטקסיות המחייבת את הקמפיין וכדי לסכל את השאננות שעשויה להתעורר לנוכח הסקרים המחמיאים. גם הרוכל מן המזנון הסמוך חדור מוטיבציה דומה ומציע לזנדברג הטבעונית ולפעיליה טעימות מהמבורגר שהומלח בגסות, ובכך מוכיח שעדיין לא עמד על טיבה של הקליינטורה הפוטנציאלית. אבי בוסקילה, מלווה בדוברו ובבן זוגו, מנהל טראש טוק בריא עם פעילי המחנה הנגדי. לאחר מכן – בעודו ממלא את פיו במנה מתפרקת של פלאפל ולנוכח פעילי זנדברג המסתערים על הבוחרים בזה אחר זה – יסנן לעברי: "תראה מה זה אומר לנהל קמפיין עם כסף".
האווירה מסגירה את פורענותו המתהווה של בית ריק. החל מאותו יום בשלהי חודש פברואר שבו ההורים זהבה גלאון ואילן גילאון נטשו בהפתעה כמעט גמורה את הקמפיין לראשות המפלגה – שני המחנות מצאו עצמם בעמדה טובה לאין שיעור מזו שהיו יכולים לצפות לה. זנדברג (41) הובילה בסקרי המתמודדים מאותו הרגע והלאה. בוסקילה (42) הפך ממתמודד חיצוני השולח את לחמו על פני המים לאלטרנטיבה היחידה לזנדברג, וכמעשה אבי גבאי פעיליו ממתגים עצמם לא רק ביחס אליה אלא כנגד המנגנון המרצניקי כולו, המעמיד בראשו פעם אחר פעם אותם פרצופים ואותם קולות. גלאון, שהליך פתיחת השורות שהנהיגה הצליח כל כך עד שפלט אותה החוצה, דורגה בסקרים אחריו.
התדמית המנומנמת שנתפרה למפלגה במרוצת השנים נטרפה באירועי פברואר, ומספר המתפקדים מאז פתיחת השורות (כ־12 אלף) כמעט הכפיל את מספר מתפקדי המפלגה, שמגיע היום לכ־30 אלף בסך הכל. התפאורה נותרה בעינה, והדרך לראשותה של מפלגה בעלת מספר חד ספרתי של מנדטים – בכנסת הנוכחית מכהנים חמישה חברי כנסת של מרצ והסקרים האחרונים מנבאים לה שבעה־שמונה מנדטים בבחירות הבאות – עדיין עוברת דרך חוגי בית עשירים בעוגיות שומשום ובשאלות תימהוניות (בכפר סבא הפצירו בזנדברג לרקום מחדש את קשרי הידידות עם אירן במטרה להדיח את נתניהו).
הרוח החדשה חוצה את דמותם הקונקרטית של השחקנים הראשיים. ביום שאחרי 22 במרץ יושלמו חילופי הדורות במפלגה, ומרצ – שמדי מערכת בחירות יש מי שמורה לה באדנות על סיום תפקידה ההיסטורי – תידרש להוכיח את נחיצותה בפוליטיקה הישראלית גם בשנת 2018. האדם שפניו יעמדו בראש המהלך – בוסקילה או זנדברג – לא ייקבע עוד על ידי ועידה צפופה
ואקסקלוסיבית, אלא על ידי 12 אלף מתפקדים חדשים נטולי פניות קודמות. ירושתה הכפולה של גלאון לא רק הצילה את המפלגה מגוויעה סופית, אלא הזניקה קמפיין בחירות שאפשר לכלות למולו לפחות דלי אחד של פופקורן, עם חמאה מן הצומח ונקטר מנגו בצד.
התבצרות בעמדת האנדרדוג
עד לפרישתה של גלאון סיגלה לעצמה זנדברג קו מבדל הנשען על נכונותה להתברג במוקדי ההשפעה בממשלה, גם במחיר ישיבה עם ליברמן במסגרת ממשלת מרכז־שמאל. מהרגע שבו ניתנה לה הבכורה מתבסס הקמפיין על הכרוניקה המובנית מאליה של חילופי הדורות במפלגה. זנדברג – אחרי כהונה בת חמש שנים בכנסת וארבע שנים במועצת העיר תל אביב־יפו – היא מועמדת מתבקשת לעמוד בראש המפלגה בסיטואציה הנוכחית. בחוגי הבית היא מסבירה כי היא נמצאת בנקודת הזמן האידיאלית להוביל את מרצ לדרכה החדשה – צעירה אך לא חסרת ניסיון, בעלת ניסיון אך לא מסואבת.
מחנה בוסקילה, כאמור, רואה בזנדברג את ייצוגו המובהק של המנגנון המפלגתי האדיש. זנדברג עברה את כל טבילות האש המערכתיות, מעבודתה כעוזרת פרלמנטרית לחבר הכנסת לשעבר רן כהן, דרך מועצת העיר ועד פעילותה בשתי הכנסות האחרונות. בהגעתה לגבעתיים ולכפר סבא היא מפזרת נשיקות וחיבוקים לאנשי הסניפים כמכרים ותיקים. הפוליטיקה הפנים מפלגתית, שעל פי אחדים זנדברג נגועה בה לעתים תכופות מדי, היא החממה שמתוכה רכשה לעצמה את מעמדה הנוכחי.
ובכל זאת את עמדתה כפייבוריטית לא קנו לה רק חברי ועידה ותיקים, שנאמנותם נחלקת גם בין גלאון לגילאון, אלא אלפי מתפקדים חדשים שהצטרפו למפלגה בגל האחרון. אלה התוודעו אליה בזכות מאבקיה בכנסת, שספק אם באופן מחושב נדדו במחוזות הפריפריאליים של השיח הציבורי. בהשוואה למנהיגה היוצאת גלאון, שכחברת כנסת בראשית דרכה זיהתה עצמה עם מאבקים בלתי פופולריים בעליל (ע"ע המעצר המינהלי של טלי פחימה), התמקדה זנדברג בנושאים במשקל רזה – מאי הפללת משתמשי קנאביס, דרך חוק חופשת האבהות ועד תפריט טבעוני במזנון הכנסת. בקמפיין הנוכחי היא ממעטת באיזוטריה ופותחת כל חוג בית במונולוג על תפקידה של מרצ במאבק לסיום הכיבוש ועל כישלונה המהדהד של ממשלת נתניהו.
דימויה הציבורי של זנדברג ממקם אותה בפור של כמה וכמה קילומטרים על בוסקילה, שתפקידו הציבורי הבולט ביותר היה מזכ"לות שלום עכשיו לתקופה של שנה ותשעה חודשים, שאותה עזב באקורד צורם למדי כדי להתמודד במרצ ("הייתי יכול לעשות דברים בדרך אחרת, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל הזה אחורה. כך או כך לא היו מאריכים לי את החוזה"). הוא ללא כל ספק מודע למיקומו בעמדת האנדרדוג ובהתמודדותו לראשות המפלגה חדורה רוח מרטירית המבקשת לנצח את המערכת על כל הקשור בה.
בשלב זה של הקמפיין הדאגות במחנה זנדברג הן של עשירים בלבד. היא מודה שהיא חוששת משאננות שתותיר את מצביעיה בבית, וכחלק מן המאמץ לסכלה פותחה במחנה אפליקציה המאתרת את הקלפי הקרובה לפי כתובת ומיקום בטכנולוגיית GPS (האפליקציה לא תביא לקלפיות את כל אותם תומכים מבוגרים ששוחחו על חופשותיהם המתוכננות בגיאורגיה ובסלוניקי מחוץ לחוג הבית בכפר סבא). שיחת הפעילים בדרך לחוג הבית איננה זחוחה או דרוכה מדי. היא משוטטת במחוזות הבטוחים של התרבות הפופולרית וממנה אפשר היה להסיק כמעט בוודאות על התייצבות המחנה לצד ריהאנה בקרב הענקיות הידוע לשמצה של הפופ האמריקאי.
חלק גדול מנחת הרוח במחנה זנדברג נובע משיירת חברי הכנסת המכהנים, שתמיכתם האחידה כמעט ומעוררת גיחוך – אילן גילאון, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'. בזנדברג תומך אפילו המתמודד הפורש אבי דבוש, שקריאתו לפתיחת המפלגה בפני קהלים חדשים מן הפריפריה הייתה אמורה לזהותו עם בוסקילה המזרחי, יליד מושב משמר הירדן. בשיחת טלפון הסביר לי דבוש שתיאם עם זנדברג את מינויו לעמוד בראש מאמץ מתוקצב להבאת מרצ לפריפריה, מה שעד כה עשה בהתנדבות ממילא. "יש תדמיות ויש מה שקורה בפועל", סיכם בנימה אפולוגטית.
בוסקילה לא הופתע מן התמיכה הגורפת בזנדברג בתוך המפלגה ("אנשים נוטים ללכת עם מה שהם מכירים") ומבחינתו מדובר בדוגמה מופתית לאופן שבו מרצ מסתגרת בחרדתה בתוך עצמה חרף השיח החדש על פתיחת השורות. מה שהיה עשוי להטות את הכף לטובתו הייתה תמיכה פומבית מצדה של גלאון, אך לזו אין אינטרס לצדד באף אחד מאלה שרצו נגדה והביאו לפרישתה מהחיים הפוליטיים. מפרשת בחירות 2009, עת ניצן הורוביץ נכנס לכנסת על חשבונה ונדרש להתייצב בפני קנוניות שביקשו בעגה פולנית את פרישתו, אנו למדים שגלאון, מנהיגה גדולה ככל שתהיה, איננה המפסידה האלגנטית ביותר בנמצא.
לזנדברג השועטת אלי ראשות המפלגה רק משקולת אחת התלויה כרונית על צווארה – נושא רגיש שהועלה בסיבוב הנוכחי על ידי רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות". בן זוגה אורי זכי הוא חבר מפלגה ותיק שדורג במקום העשירי ברשימה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. עד כה היה מי שתלה בו את השתרכותה ברשימה מאחורי מיכל רוזין, שכן מטעמי הייצוג המגדרי נדרשים המתמודדים לרשימה לרקום בריתות של גבר־אישה. כעת מתעוררת בעיה אחרת: זנדברג מבטיחה שאם תהיה ראשת מרצ לא תתייצב לצד מועמד מסוים ברשימה, אך מובן שאם זכי ירוץ לרשימה גם הפעם תתגלה בעיה בהשתייכותם של שני מועמדים לאותו משק הבית, אחת מהם היא יושבת הראש ומספר המקומות הריאליים הוא חד ספרתי. על כך השיבה לי זנדברג שעל מתפקדי מרצ מוטלת ההכרעה בנושא. ב"פגוש את העיתונות" הוסיפה כי ייתכן שהעיסוק בנושא קשור לכך שזו מערכת יחסים פמיניסטית, "שותפות של שני אנשים מובילים ופוליטיים", בעוד "אנחנו בדרך כלל רגילים למערכת יחסים של אישה ה'עומדת לצד גבר'".
[interaction id="5ab22ddba9f0fffb9aa4b17b"]
המתמטיקה של הזהויות
מצדו של בוסקילה מנוהלת לוחמת גרילה. הוא חורש את הארץ במחיצת פעיל שלום עכשיו בשם ענר, צעיר מסור המשמש לו כדובר, כנהג וגם כפסיכולוג דרכים מזדמן. השניים רקמו באין מפתיע מערכת יחסים הנשענת על חוש הומור משותף, גם אם תמוה במקצת, ועל שירה משובשת של פזמוני ארץ ישראל הישנה. מתוך המשוואה האהוד ברקית הידועה, בוסקילה עובר בהצטיינות יתרה את מבחן הסחבק. בחיתוך הדיבור הצה"לי, בארשת נגישה וזמינה לכל, מדובר בטיפוס שקשה מאוד לסלוד ממנו. לעתים נדמה שאפילו זנדברג רוחשת לו מידה בלתי מבוטלת של חיבה, ובאחד מחוגי הבית הודתה בעצמה שאין לה מילה רעה להגיד עליו. חובת ההוכחה המוטלת עליו שייכת לצדה השני של המשוואה, הקשור בכשירותו לתפקיד מנהיג המפלגה. במקרה זה היעדר הניסיון הפוליטי הוא משא כבד משקל.
ידוע שמסיבות הילדים הדחויים הן לעולם העליזות והמועדות ביותר לפורענות, והמטה של בוסקילה – במחילה מן המארחים במטה המתחרה – הוא המטה בעל הרוח המרנינה יותר. ערב הפעילים שארגן בדירה השכורה המשותפת לו ולבן זוגו שמרי סגל (גם הוא חבר ועידת מרצ וגם הוא פעיל בקמפיין של בן זוגו), גם אם חצה כלל בל יעבור והכיל יותר אנשים מבקבוקי בירה, הסגיר את אופייה של הכריזמה שבזכותה גייס בוסקילה למרצ פעילים שלא היו מזוהים עמה לפני כן. במידת מה מטה בוסקילה כולו מורכב מפעילים שלא מצאו עצמם במרצ ונרתמו לבוסקילה משורות מפלגת העבודה, משלום עכשיו או מרביצה נינוחה על הספה. ביום הבחירות יורכב מחנה בוסקילה ממצביעים רבים שמעולם לא חשבו להאריך את בתוליהם במסגרת נוער מרצ, ושעבורם ההתקבעות במורשת ובמוסדות המפלגה וודאי מנגנון המפלגה עצמו הם סרח עודף המפריע למפלגה להגשים את חזונה האמיתי.
אם זנדברג פותחת את חוגי הבית שלה מתוך הנחה מתבקשת שלפיה הקהל כבר מכיר את פועלה, בוסקילה מקפיד להדגיש את נקודות החוזקה הביוגרפיות מיד בהתחלה: הרקע הצבאי, הפעילות במאבק המילואימניקים העצמאיים, המשפחה המסורתית, הזהות הלהט"בית והפגנת 50 השנה לכיבוש שאורגנה על ידיו במסגרת תפקידו בשלום עכשיו. האירוע שהביאו לפוליטיקה, לדבריו, היה מפגש טרגי עם מותו של חייל בצוק איתן. דווקא באירוע שהביא לפרסומו הראשון בתקשורת – השתלטותו על חייל שירה לעבר אזרחים פלסטינים בחברון – הוא נוטה לא להתגאות מיוזמתו.
המתמטיקה הפשוטה של הזהויות, המסתדרת לבוסקילה כמעשה קסמים, היא בעת ובעונה אחת יתרון ונקודת תורפה. יתרון – כי עצם קיומו כגיי שמאלני ומזרחי בעל עבר צבאי עומד בזכות עצמו כייצוג אוטופי של הפוליטיקה אשר אליה אמורה מרצ לשאוף. נקודת תורפה – מכיוון שתיוגו כאסופת ייצוגים שטחית – "עטיפה נוצצת" כמאמר כתבתה של רוית הכט ב"הארץ" – פוער אצלו חוסר ביטחון בראשיתי ומפריע את שלוותו יותר ממה שאמורה כתבה בעיתון להפריע את שלוות אדם שהסכים מיוזמתו להתלכלך בפוליטיקה.
לזכותו אפשר לטעון שפוליטיקה ממילא איננה מדע התוכן אלא מדע הצורה. אילו היה יודע לשלוף לכתבת "הארץ" שרשרת נתונים מעוררי השתאות על הנעשה בשטחים לא היה בכך כדי להעיד דבר על התוכן הטעון במועמדותו, כי אם על סממנים ריקים של מיומנות ושפשוף גרידא. במובן זה חולשתו של בוסקילה איננה נעוצה בהיותו עטיפה נוצצת אלא בכך שעטיפתו איננה נוצצת מספיק. כלומר, בכך שרגעים אנושיים גולמיים עוד עשויים להבקיע מתוך הפרסונה הפוליטית שאימץ לעצמו, אם באנקדוטות פתלתלות הנשלפות בחוגי הבית, המגוללות סיפורי תמיכה בלתי צפויים ותמיד נחתמות זמן רב מדי אחרי הקתרזיס; אם בנפילות בעימות ב"פגוש את העיתונות" ("התחלתי לא משהו, באמצע הייתי הכי טוב ובקטע עם השיר יצאתי אידיוט") ואם בשימוש מופרז בשם התואר "פסיכוטי" בבואו לתאר דבר מה "פסיכי" או גדול ממדים.
שאלה מתבקשת, שאכן כולם שואלים אותה, היא מדוע לא להתחיל מלמטה, כחבר כנסת (במקרה שלא ינצח, אגב, אישר לי מבלי להשתהות שיתחרה על מקום ברשימה). תשובתו הקורקטית של בוסקילה היא שמרצ איננה זקוקה לפרלמנטרים חדשים כי אם למנהיגות חדשה. במכונית הוא ימקד אותה: "הייתי יכול לשחק את המשחק ולהיות גושפנקה לכך שבמרצ פתחו את השורות. אבל דוגרי, אני לא רוצה, בדיוק לזה באתי להגיד לא".
כמעט כמו מתופפים
השהייה במחיצת פוליטיקאים במסע בחירות מתישה עד מאוד, והם שניים ברשימה רק למתופפים הנושאים את מקלותיהם לכל מקום פן יזדמן להם משטח הולם. מאחורי המתמודדים ניצבים תורמים, מתנדבים וקולות מתנדנדים, המצפים מהעומדים בראש להאמין בעצמם באמירת "הן" מוחלטת מבלי שיתגלו סדקים אירוניים בחזונם ובאורחותיהם. אך טבעם של בני האדם להיסדק, להתחרט, להכיר בטעויות, והפוליטיקה מתקיימת במחיר הדחקת אופיים רב הפנים של החיים. מכאן נולדים הפוליטיקאים כחיות מוזרות אשר יכולות להגיד דברים מסוימים ולהתעלם בהגחכה מאחרים, אף שכולם יודעים את האמת על אלה ועל אלה, ודי בקריצת הפרשן כדי לתרגם את דבריהם לשפת האדם.
תחת המגבלות הללו ובשאילת מטבע לשון שחוק – שני המתמודדים לראשות מרצ הם מתמודדים "ראויים". אף על פי כן עוצמתו של הקמפיין הנוכחי נעוצה בכך שמשקלו גדול יותר ממשקל שניהם. המהפך המתחולל במרצ – חילופי הדורות, השינוי בשיטת הבחירות הפנימיות והצטרפותם של אלפי מתפקדים – הוא גורם השפעה מהותי יותר מכל בחירה שתיעשה על ידי חיה פוליטית בעלת שם, ביוגרפיה ומערכת שיקולים. תהיה אשר תהיה תוצאת הבחירות, השינוי האמיתי במרצ כבר נעשה.