מר ספורט
לפעמים אלו שמאחורי הקלעים משפיעים יותר מאלו שבקדמת הבמה. אלון אפק הוא שאחראי לכל הספורט באוניברסיטה וכשהוא פורש, גם עיתון "תזה" וגם אני אישית אומרים תודה
גילוי נאות. לפני שלוש שנים נכנסתי לראשונה למשרדו של אלון אפק. "הוא האחראי לספורט באוניברסיטה", אמרו לי ומהרגע שנכנסתי למשרדו במרכז הספורט, ישר הבנתי למה. "באתי לשאול אותך האם אפשר להקים קבוצת כדורסל לאוניברסיטה?", שאלתי אותו והוא השיב, "אם תהיה מוכן לקחת את זה על עצמך, אני אהיה מאחורייך." במשך שנתיים הקמתי וניהלתי את שתי קבוצות הכדורסל (הנשים והגברים) שקיימות היום לרווחת הסטודנטים – וכשאני אומר הקמתי, אני מתכוון שאני הייתי בקדמת הבמה, אבל אלון עמד מאחורי הקלעים והיה האיש שבזכותו יכולתי לעשות זאת בראש שקט.
רבים לא יודעים זאת, אבל לאוניברסיטה יש אין ספור הצעות עבור חובבי הספורט. לתל אביב יש ייצוג כמעט בכל ספורט אפשרי וכן, יש ממש ליגות פעילות עבור קהל הסטודנטים. בנוסף, פעמיים בשנה יש טורנירים מול מוסדות אקדמאים אחרים ואנחנו משתתפים. אלון אפק במשך שנים היה האחראי להוציא את הספורטאים מאוניברסיטת תל אביב לכל הפעילויות האלה. הוא תרם זמן ומשאבים רבים, החל מגיוס כל הספורטאים, הקצאת בגדי אימון מכל הסוגים, מינוי מנהלים ומאמנים, קשר עם המוסדות האחרים ועד נסיעה עם הספורטאים לכל התחרויות, בעיקר כדי לדאוג להם בשטח.
כמה שנים כיהנת בתפקיד?
"אני עובד במערכת הספורט באוניברסיטה משנת 1994. ביוני שאסיים את תפקידי אהיה בדיוק 21 שנה מתוכם 17 שנה כמנהל נבחרות הספורט של אוניברסיטת תל אביב."
אז מדוע אתה פורש?
"הרגשתי מיצוי בתפקידי כסמנכ"ל מועדון הספורט, האוניברסיטה הייתה טובה אליי ואני אליה אך אני מרגיש שאני בזמן ובמקום המתאים להתקדם הלאה."
ב- 21 השנים בהן אלון עבד במרכז הספורט, עברו תחתיו אלפי סטודנטים. למעשה אין ספורטאי באוניברסיטה ומנוי במרכז הספורט שלא מכיר אותו ועבר תחת שרביטו. ובנוסף לעבודתו עבור הסטודנטים, הפעיל גם את נבחרות הספורט התחרותיות של אס"א תל אביב, את קייטנות האוניברסיטה ובכלל ידו הייתה בכל פעילות ספורט בקמפוס.
איזה ספורטאים גדולים עברו תחתיך?
"ספורטאים רבים ברמה הארצית הגבוהה: שחיינים אולימפיים כמו יואב ברוק ויואב גת, השייטת האולימפית ענת פרבינקט, הג'ודקא האולימפי גל יקותיאל ועוד עשרות שחקני סגלי נבחרות ישראל וליגות העל שונות: בכדורגל, כדורסל, כדוריד וכדורעף. כולם נתנו מעצמם לאוניברסיטה."
בתור איש ספורט בעצמי, קצת חורה לי העובדה כי אין ספורט חובה באוניברסיטה, מה שהיה נהוג עד לפני מספר שנים. אז נכון, שאחרי מהלכים שונים הספורט חוזר לתוך הקמפוס, אבל לטעמי לא מספיק, לא כפי שהיה צריך. לדעתי הספורט אחראי לשיפור המוסד האקדמי ומוסד אקדמי שטוב בספורט, טוב בלימודים. בשנת 2002 בוטלה "חובת" הספורט באוניברסיטה ואיתו הנק"ז עבור הספורט. דווקא היום, כשנכנס "כלים שלובים" למערכת, זה הזמן להחזיר עטרה ליושנה. "האכזבה הגדולה מכל הייתה סגירת 'הספורט חובה' בשנת 2002, אבל אני עוזב דווקא בתקופה שבה הספורט הסטודנטיאלי יצא לדרך חדשה. שיתוף הפעולה עם אגודת הסטודנטים עלה מדרגה בשנתיים האחרונות ואת פירות שיתוף הפעולה אני מאמין שנראה כבר בקרוב. החזרת פעילות הספורט לקמפוס חייבת להגיע דרך הנהלת האוניברסיטה. אגודת הסטודנטים ומועדון הספורט מנסים בכל דרך אפשרית להחזיר את חוגי הספורט לסטודנטים במסגרת האקדמית של 'כלים שלובים' או כל חלופה אחרת וראויה לספורט חובה."
מה החוויה הכי זכורה לך מהתפקיד?
"היו לי חוויות רבות ומגוונות, החוויה הגדולה ביותר הייתה הזכייה של אוניברסיטת תל אביב באליפות אס"א לכלל המוסדות בשנת 1997 מיד בתחילת דרכי." אס"א למי שאינו מכיר, זה ארגון ספורט אקדמאי. אליפות אס"א כוללת את כל המוסדות האקדמאיים וזכייה בה ובכלל בניקוד המירבי לאותה שנה היא הישג נדיר במחזותינו ויותר מכך, גאווה גדולה. בשנה האחרונה למשל, סיימנו במקום הרביעי והשנה היעד שהוצב היה לעבור אותו. וזאת הזדמנות עכשיו לקרוא לספורטאים שבינינו. אם אתם טובים בספורט, תפנו למרכז הספורט או לאגודת הסטודנטים ותעזרו להם לאתר אתכם.
מה הלאה?
"מאמין שאהיה חלק ממנהיגות הספורט בישראל ואשמש בתפקיד בכיר, למרות שקורצים לי גם כיוונים אחרים עסקיים."
משהו שתרצה למסור לסטודנטים?
"אין תחליף לספורט, התחרותי והעממי, ספורט חייב להיות חלק בלתי נפרד משגרת חייו של כל אדם ובוודאי של סטודנט. עשרות מחקרים בדקו את הקשר בין איכות חיים, הבריאות ואפילו הצלחה בלימודים לספורט והקשר נמצא מובהק ובולט."
ואחזור לגילוי הנאות ממקודם. אני מכיר את אלון וטוב שכך. למי שעדיין לא הכיר כדאי לנצל את הזמן עד פרישתו ולהכיר קודם כול בן אדם טוב ושנית, את מר הספורט שבאוניברסיטה. ואלון, רגע לפני הפרישה, בשמי, בשם עיתון "תזה" ובשם כל הסטודנטים שבאוניברסיטה, הספורטאים וגם אלה שפחות, אני רוצה לומר לך תודה ענקית. תודה ששמת אותנו על המפה, כמו אמירה המפורסמת של טל ברודי לאחר הזכייה של מכבי באליפות אירופה, לא רק בספורט, בהכול.