נגד החרם: כך תתכוננו להופעות של קיץ 2015

Swans 

רדינג 3, 7.7
חוויה מטלטלת, מחרישת אוזניים וחסרת רחמים. הסולן, מייקל ג'ירה, הוא טיפוס כריזמטי ומלחיץ עם נוכחות בימתית ייחודית, והמיזנטרופיה שלו מפתיעה בחינניותה (לראיון עם מייקל ג'רה).
תמורה לכסף: 239 ש"ח. אובייקטיבית לא זול, אבל זול בהשוואה לחברות בכת.
חימום: מוג'הדין.
תיאום ציפיות: פתוס אפוקליפטי עם ים סטייל. ללא ספק מדובר באחת ההופעות השוות של הקיץ הזה. סוואנז, שהתאחדו ב־2010 אחרי כעשור וחצי, נמצאים כרגע בעיצומה של תחייה, ושלושת האלבומים שהוציאו מאז נחשבים לטובים ביותר בדיסקוגרפיה.
מי בקהל: חברים פוטנציאליים בכת של ג'ירה.
שיעורי בית: שני האלבומים האחרונים והמצוינים "To Be Kind" ו"The Seer".
משפט שיוציא אתכם מבינים: "שלא תבין אותי לא נכון, מאז האיחוד הם מעולים, אבל אני מתגעגע לחספוס שהיה באלבומים כמו 'White Light From the Mouth of Infinity'".

Timber Timbre 

בארבי, 7.7
טימבר טימבר הם עוד הרכב פולק אקוסטי עתיר שיער פנים, רק שהפעם הם מקנדה, מה שאומר שמרוח להם על הפרצוף סירופ מייפל ולא רוטב ברביקיו. הם אפילו הקליטו אלבום בבקתת עץ, סתם, שתדעו שהם לא מפחדים מקלישאות. ומי מפחד מקלישאות? רק נמושות. הטימברים אינם נמושות, הם קשוחים עם גיטרות אקוסטיות. (לראיון עם קירק טיילור)
מי בקהל: אנשים שיודעים מה זה גיטרת דוברו.
תמורה לכסף: מה זה כבר 159 ש"ח תמורת קצת אוויר ביצות קנדי אותנטי?
שיעורי בית: שני האלבומים האחרונים, "Creep on Creepin' On" ו"Hot Dreams", שניהם היו מועמדים לפולאריס (פרס המוזיקה החשוב בקנדה).
משפט שיוציא אתכם מבינים: "הפולאריס הוא פרס המוזיקה החשוב בקנדה, אני לא מאמין שאתה לא יודע את זה".

BardoPond

בארבי, 8.7
להקת רוק מנוסה מפילדלפיה עם סאונד מכוסח וחולמני כאחד. רועשים מדי בשביל להיות היפים, מלוכלכים מדי בשביל להיות להקת פיצ'פורק.
תמורה לכסף: 159 ש"ח לכרטיס, אבל לא לשכוח להשקיע גם 50־70 ש"ח בבול.
חימום: בחירה חידתית בזהר וגנר והמסריחים, שחזרו לאחרונה מפגרה ממושכת.
תיאום ציפיות: "פסיכדלי" זו הגדרה מוזיקלית שחוקה ובעייתית, אבל זה קצר יותר מ"רוק גיטרות ג'אמי מטושטש ואפלולי".
מי בקהל: לכל הפחות אביב מארק, שכותב תגובות באיוונט בפייסבוק בהתלהבות שלא נרשמה מאז שהוא הביא לארץ את המלבינס. בהתחשב בעובדה שזו הייתה ההופעה הכי טובה שראה הבארבי מימיו, מדובר בסימן חיובי.
שיעורי בית: האלבומים "Set and Setting" ו"Dilate", אבל עוד יותר טוב לראות הופעות ביוטיוב.
משפט שיוציא אתכם מבינים: "Set and Setting זה רפרנס לטימות'י לירי, כן?".

Popcaan

בארבי, 9.7
"זמר הדאנסהול מג'מייקה" הוא צירוף מילולי שמביא אליו קהל נאמן מאוד וספציפי מאוד. ספק אם דווקא ההופעה של Popcaan תמיר את הלא מאמינים, אבל בכל מקרה תמיד נחמד לראות הופעה של אמן שנמצא בלב ההתרחשות (רגע אחרי אלבום בכורה והופעת אורח בסינגל של ג'יימי xx).
תמורה לכסף: 150 ש"ח (גרם וחצי).
תיאום ציפיות: כן, הופעה של Popcaan היא מקום סביר לגמרי לנסות להתארגן בו.
מי בקהל: אנשים שמשתמשים ברצינות גמורה במונח "טיון" כחלופה למילה הסבירה לגמרי "שיר".
שיעורי בית: זה קל. ל־Popcaan רק אלבום אחד – "Where We Come From", שיצא בשנה שעברה.
משפט שיוציא אתכם מבינים: פה, לצערנו, אין משפט כזה. או שאתם מדברים את השפה הספציפית מאוד של מעריצי רגאיי, או שלא.

Eagles of Death Metal

בארבי, 12.7
אף שהם מוכרים בתור פרויקט הצד הגרובי של ג'וש הומי, הסולן של Queens of the Stone Age – איגלס אוף דת' מטאל יגיעו לכאן ללא גיבור הרוק האדמוני. מי כן יהיה? החצי השני של להקה, ג'סי יוז, וסוללת נגנים מתחלפת. אל תיתנו להיעדרו של הסלבריטאי לבאס. מדובר בלהקת רוקנ'רול מצחיקה ומרימה, מין שילוב בין רוק אייטיז פומפוזי, לאונג', רוקאבילי והרמוניות ווקליות, והכל מהודק לעילא.
תמורה לכסף: 180 ש"ח מוצדקים אחד־אחד.
חימום: קין והבל 90210.
תיאום ציפיות: הפנמנו את זה שג'וש הומי לא בא, כן? יופי. זה לא אמור להפריע לכם.
מי בקהל: אנשים שאוהבים כיף.
שיעורי בית: האלבום המצוין "Heart On" ואוסף ההקלטות הביתי של ג'וש הומי שבו נולדה הלהקה, "Desert Sessions 3&4".
משפט שיוציא אתכם מבינים: "רגע רגע, אמרת עכשיו ה*נשרים* של הדת' מטאל? אתה יודע ש־Eagle זה עיט, כן?".

CocoRosie

תיאטרון גשר, 13.7 (הכרטיסים נמכרו); בארבי, 14.7
קוקורוזי בסביבה כבר מלא זמן. כל כך הרבה זמן, שבתחילת דרכן עוד היו מדביקים להן את ההגדרה המעיקה "פריק פולק". בפועל מדובר בשתי אחיות עם חוש הומור מוזר שבונות שירים משלל רעשים אקסצנטריים. מי אוהב את זה? טיפוסים יצירתיים עם תספורות א־סימטריות. האם יש מספיק מהם בשביל למלא שתי הופעות? כן, והם כולם מכירים מבצלאל.
תמורה לכסף: 179 ש"ח שלא הושקעו בתואר בעיצוב גרפי בבצלאל.
תיאום ציפיות: אם זה בשבילכם, כבר קניתם כרטיס.
מי בקהל: מעצבות גרפיות ומעצבות גרפיות בהתהוות.
שיעורי בית: לא נתנו לכם מספיק בבצלאל?
משפט שיוציא אתכם מבינים: הגיע הזמן לשלוף את כל הצרפתית שאתם יודעים. או פונטים. תגידו משהו על פונטים.

Alt-J

לייב פארק ראשון לציון, 23.8 (כל הכרטיסים נמכרו) ו-24.8
מי שאיכשהו פספס את עלייתם של Alt-J השמימה, כלומר לפסגת הפלייליסטים של כל מיני מביני עניין – אולי התקשה להבין למה בימים שקדמו להוספת ההופעה השנייה (והמעבר מהאמפיתאטרון ברעננה לאמפיתיאטרון בראשון), כרטיסים ל- Alt-J הפכו במשך כמה שבועות למשאב הסחיר ביותר בפייסבוק הישראלי. על הציר בין רוק נינוח אבל אקסצנטרי למוזיקה אלקטרונית – Alt-J פונים לכל פלח שוק אפשרי אפשרי.
תמורה לכסף: 285 ש"ח. לא זול, אבל זה לא מפריע לכרטיסים לעוף.
תיאום ציפיות: הקהל של Alt-J מוכן לנסוע עבורם גם לרעננה וגם לראשון. ומה אתם יודעים על אהבה?
חימום: Garden City Movement, ו־Red Axes בהתאמה.
מי בקהל: אנשים שיכולים (ומעוניינים!) לנהל דיון ער המשווה בין תקופות שונות של רדיוהד.
שיעורי בית: גם ל־ alt-J דיסקוגרפיה קצרה במיוחד – צמד האלבומים "An Awesome Wave" ו"This Is All Yours".
משפט שיוציא אתכם מבינים: "אני קניתי את הכרטיס שלי עוד כשהוא היה להופעה ברעננה".

Toro Y Moi

בארבי, 20.7
צ'אז בונדיק אמנם נראה כמו מישהו שמשחק מלצר מעצבן בסרט אינדי, אבל לא צריך לכעוס עליו בגלל זה. היוצר הכי מעניין מהסצנה שכונתה לאיזה רגע חולף בשם המשעשע "צ'ילוייב" ואיחדה לתוכה כמה יוצרים אלקטרוניים עם סאונד פסאודו־אייטיזי נוסטלגי שרואה את העולם דרך פריזמה של מסך מחשב מסוג EGA.
תמורה לכסף: 129 ש"ח. יותר זול מלקנות עכשיו מחשב 386.
תיאום ציפיות: שטיחים של קלידים, תופים איטיים והרבה ניאון ישן וטוב.
מי בקהל: אנשים שחושבים שהם במיאמי ו/או אנשים שאוהבים לרקוד ממש ממש לאט.
שיעורי בית: למרות ניסיונות עיקשים, טורו עדיין לא התעלה על האלבום שלו מ-2011, "Underneath the Pine".
משפט שיוציא אתכם מבינים: "צ'ילוייב הייתה אמנם בדיחה מבלוג המוזיקה Hipster Runoff שיצאה משליטה, אבל טורו יותר גדול מההגדרות המטופשות האלה".

גלוריה גיינור

היכל התרבות, 29.7
זה שמתייחסים לגלוריה גיינור כזמרת של להיט אחד – "I Will Survive", אלא מה – זו כבר עובדה מוגמרת. נכון שיש לה עוד שירים, חלקם אפילו ממש טובים (קאבר דיסקו מעולה ל"Never Can Say Goodbye" של הג'קסון פייב, למשל), אבל זה לא מעניין יותר מדי אנשים.
תמורה לכסף: 355־705 ש"ח.
תיאום ציפיות: חרף היכולות הווקאליות שלה, גיינור מעולם לא הייתה המעניינת או המתוחכמת שבדיוות הדיסקו לדורותיהן. לא מן הנמנע שעדיף לקבל את הלהיטים שלה בבלוק ב־6:00 בבוקר.
מי בקהל: דינוזאורים עשירים.
שיעורי בית: אפשר להתחיל עם "Never Can Say Goodbye".
משפט שיוציא אתכם מבינים: "היא בטח שומרת את הלהיט להדרן".

סוויד

היכל נוקיה, 30.7
גם בתקופה הקצרה בניינטיז בה סוויד הייתה להקת ענק – והיא הייתה – תמיד היה בהם איזשהו טאץ' סולידי, רציני יותר מחברותיה לסצנה. זה גם עזר להם להזדקן בכבוד: בלי בולשיט, עם בעיות רוקנ'רול קלאסיות (ברט אנדרסון, הסולן, התמכר להרואין, כמו שצריך) וגיטרות טובות. באמתחתם אפילו אלבום קאמבק מוצלח, וכמה להקות כבר יכולות להשוויץ בזה?
תמורה לכסף: 200 ש"ח ביציעים, עד 500 ש"ח במקומות מהם אשכרה רואים משהו.
תיאום ציפיות: מי שאהב את סוויד בגלל הלוק צפוי להתאכזב ולגלות שהזמן נתן בהם את סימניו. אבל הם עדיין יודעים להרעיש.
מי בקהל: פורום בריטפופ בתפוז.
שיעורי בית: הזקוקים להיכרות קרובה עם החומרים של סוויד לקראת ההופעה, כנראה ממילא לא יוציאו כמה מאות שקלים על האיחוד שלהם.
משפט שיוציא אתכם מבינים: "אני זוכר שברט אנדרסון הופיע בזאפה כשהופעה מחו"ל עוד הייתה משהו נדיר".

The Antlers

בארבי, 4.8
פולק רוק אווירתי ומדכדך מברוקלין. בדיוק מה שהדוקטור רשם לכם!
תיאום ציפיות: להשאיר את החשק לחיות בבית, לשלב ידיים ולאמץ מבט חמור סבר מיד עם תחילת ההופעה.
תמורה לכסף: מה זה כבר 149 ש"ח בשביל הזדמנות חד פעמית להבדיל בין האנטלרס לעוד מיליון להקות אינדי רוק גנריות שייפלו לתהום הנשייה ("אנטלרס? בהופעה שלהם הייתי!").
מי בקהל: שנת 2007.
שיעורי בית: "Hospice", אלבום קונספט על אישה הגוססת מסרטן העצם.
משפט שיוציא אתכם מבינים: "אז קראתי באינטרנט על תופעות הלוואי והגעתי למסקנה שאני יכול להגדיל את המינון בלי להתייעץ עם הרופא".

כריס בראון

לייב פארק ראשון לציון, 27.7
המצב הוא כזה: כריס בראון הוא מכונת להיטי אר נ' בי. הוא גם מוכר לרבים לאו דווקא בזכות יכולות השירה שלו אלא בתור בן הזוג לשעבר של ריהאנה, שב־2009 הכה אותה בתקרית הזכורה לרע. מאז הוא הספיק לשבת בכלא (אבל לא על זה), להסתבך בעוד כמה פרשות אלימות עם אנשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות ולהמשיך למכור לא מעט אלבומים. בעקבות ההודעה על ההופעה נפתח בפייסבוק העמוד "כריס בראון לא מוזמן לכאן – מחרימים את המופע בישראל", שכבר צבר אלפי לייקים במה שמסתמן כמקרה נדיר שבו ישראל מחרימה הופעה של אמן מחו"ל ולא להפך. נשאלת השאלה: אם פעיל שמאל יכתוב לכריס בראון שהוא צריך להחרים את ישראל ומצד שני יצטרף לדף שקורא להחרים את ההופעה של כריס בראון – האם ריהאנה תקרוס לתוך עצמה?
מי בקהל: אנשים שלא כל כך אכפת להם מריהאנה.
תמורה לכסף: כרטיסים החל מ־ 260 ש"ח, הבעת עמדה אנטי פמיניסטית כלולה במחיר.
תיאום ציפיות: נידוי חברתי הוא עניין כלל לא פשוט, לעתים תחושו שהעולם סוגר עליכם, מילולית ממש.
שיעורי בית: הספר "הצד שלו", מאת יואב אבן.
משפט שיוציא אתכם מבינים: "הוא לא עשה לה כלום, היא ביקשה את זה חזק".