אין נחמה: הבעלים של נחמה וחצי מבקשת שיסתכלו לה בעיניים

שמי דולי גולדזמד בעלת בית הקפה נחמה וחצי. בת 47, נשואה ואם ל-3 ילדים. אני בתחום משנת 1995, במקור ירושלמית. באוגוסט 2005 עברנו לתל אביב ובפברואר 2006 פתחנו את בית הקפה.

נחמה וחצי הוא בית קפה שכונתי – בית למגוון רחב של לקוחות קבועים .סופרים, עיתונאים, אנשי תקשורת, שחקנים, תסריטאים ותושבי השכונה. לצד לקוחות מזדמנים שפוקדים את בית הקפה בסופי שבוע. אלפי עובדים העסקנו במהלך השנים ויש כאלה שנשארו איתנו מאז הפתיחה ועד היום. 

אני רוצה להמחיש את הנזק העצום מאחורי המספרים של העסקים בכל התחומים שנפגעו קשות ממגפת הקורונה ובעיקר מהתנהלות הממשלה. כשבעלים של בית קפה מספר על הקשיים הנוכחיים, תזכרו שמדובר בבית קפה אחד. אלפי עסקים נמצאים כיום באותו המצב, וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו שקורס תחת עול חסר תקדים.

מאחורי כל מספר ישנו אדם שמתפרנס ומפרנס את עצמו, את ילדיו, לפעמים את הוריו. 

דולי גולדזמד, נחמה וחצי

בית הקפה שלנו  מעסיק 60 עובדים: טבחים, עובדי ניקיון, מנהלים, אחראי משמרת, מלצרים, ברמנים, פיקולו, צ׳קרים. לא פיטרנו אף עובד, אבל אני לא יודעת כמה זמן אצליח להמשיך כך. בית הקפה שלנו מפרנס מעל 60 ספקים ונותני שירות, חלקם גדולים וחלקם קטנים אשר נפגעים באופן ישיר מהירידה התלולה הזו.

ב-15 במרץ סגרנו את המקום בצו ממשלתי וחזרנו לפעילות ברגע שניתה לנו האפשרות. תקופת החזרה הייתה קשה ומייגעת. כל כך קל להרוס וכל כך קשה לבנות. מתחילת יוני המצב הפך להיות בלתי אפשרי. הלקוחות מפחדים להגיע, העובדים מצומצמים בהתאם לעבודה וההוצאות הקבועות – הן נשארות קבועות.

אז מה יהיה כשממשלת ישראל שמהראש עד זנב חיה לה אי שם באולימפוס מנותקת מהעם. ביבי כמו בני בממשלת אחדות/חרום ישנים בלילה בביתם "הקט" בבטחה ולא רואים ממטר!

תסתכלו לנו בעיניים, לכל אותם האנשים שאנו מעסיקים ולכל הספקים ונותני השירות שאנו מפרנסים, ותגידו לנו האם יש עוד סיבה לנחמה או תקווה לעתיד?? תתעוררו, אנשי האולימפוס, כי אבדה תקוותנו.

זה יכול היה להיות אחרת, ואולי עוד יכול להיות אחרת.

תראו אותנו.

תדאגו לנו.

הזרימו כסף לכל תושב ובעל עסק. כדי שגם אנחנו נוכל לישון בשקט בלילה ולהתפרנס בכבוד.