נינט עשתה קאבר לג'וני מיטשל והתוצאה טרגית

הידיעות על חגיגות ה־50 לפסטיבל וודסטוק התחילו לזרום בחודש מרץ, בדגש על הזווית הישראלית: נינט שלנו תיכלל בליינאפ היוקרתי לצד ג'יי זי, מיילי סיירוס והקילרז. באפריל כבר דיווחו על ביטולו של הפסטיבל, ומתישהו לקראת הקיץ הוא קם לתחייה שוב. בין לבין, המארגנים, כך צוין בקומוניקט שנחת אמש בתיבות המייל של עיתונאים, ביקשו מטייב להקליט גרסת כיסוי לשיר "וודסטוק" מאת ג'וני מיטשל, המוכר בעיקר בביצוע החולמני של קרוסבי, סטילז אנד נאש ("ווי אר סטאאארדאסט" וגו'). טוב שלא ביקשו ממנה לבצע אותו על חול טובעני. כלומר, הם בעצם קצת כן.

גרסאות כיסוי הן עסק טריקי. קל להבין את הפיתוי שמושך אמן (או מפיק ממולח במקרה הזה) לייצר הומאז' לשיר שהרעיד את לבו – יצירה שסביר להניח שיש לה לחן ומילים חד פעמיים, מהסוג ששומעים יום או שבוע שלם על ריפיט (אלא אם לאמן/ית/איש העסקים הממולח יש טעם מפוקפק, סיפור אחר). לכאורה הכל שם, רק מחכה לאמן שייצוק פנימה את קרביו. ובכן, מדובר במלכודת. רוב גרסאות כיסוי בהיסטוריה של הרוקנ'רול היו לא יותר מבזבוז של זמן ואוויר, מפאת חוסר היכולת שלהן לספק אינפוט אמיתי משלהן שיצדיק את קיומן. עבור מעריצים של גרסאות המקור, הקסם אובד ובמקומו נותר עלבון.

הקאבר לקאבר של נינט

במקרה הספציפי של נינט, נוסף למצב המאתגר מלכתחילה ישנו גם ממד טרגי: כבר שנים שטייב נוטה לאמץ ולהשיל זהויות וקולות, דבר שגורם לאובדן אינטגריטי עבור כל אמן שהוא לא דיוויד בואי. אם היא הייתה סתם אחת, זה לא היה משנה – אבל טייב היא פרפורמרית וזמרת אדירה, עם כריזמה מעוררת קנאה. ב"וודסטוק" השירה שלה נשמעת כמו ניסיון לחקות את פי. ג'יי הארווי, חשד שמתעצם בזמן צפייה בקליפ, שדומה באופן מובהק לזה של "This Is Love" של הארווי. הבחירה הזאת – לצד הנגינה המיומנת אך המופקת מדי והגנרית מעט של להקת הליווי שלה – הופכת אותה לנציגה של גל להקות הפסבדו שוליים, דוגמת ארקייד פייר, ארקטיק מאנקיז, צ'יינסמוקרז ובון איבר: הלחנים שלהם טובים פחות או יותר, המראה שלהם נכון וגם המילים בסדר, אבל חסרה להן מהות. בסופו של דבר, הן בדרך כלל לא יותר מפאסטיש. בעצם, הן נשמעות קצת כאילו הן מייצרות גרסאות כיסוי לשירים שלא קיימים.