"נעורים" מציג סעודה קולנועית דשנה ומענגת
למרות דימויים קלישאתיים וכמה דיאלוגים מפוספסים, "נעורים" נסמך - ובצדק - על כישורי המשחק האדירים של כוכביו ויוצא מנצח
שנתיים אחרי "יפה לנצח", שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, פאולו סורנטינו חוזר עם "נעורים" – מסה בארוקית על זקנה. כמו "הר הקסמים" של תומאס מאן, הסרט מתרחש במלון ספא יוקרתי באלפים של שווייץ, שם מתכנסים זקנים בעלי אמצעים וגם כמה סלבריטיז צעירים.
המלחין והמנצח לשעבר פרד בלינג'ר (מייקל קיין), שנדמה שאיבד כל התלהבות מהחיים, נמצא שם עם בתו הכועסת לנה (רייצ'ל וייס) ודוחה הצעות להתרפק על האמנות שיצר פעם. בין טיפולים שנועדו להחזיר חיוניות לאיבריו הלאים ומפגשים פיוטיים עם פרות באחו, הוא משוחח עם חברו הטוב מיק בויל (הרווי קייטל), במאי מהולל שעסוק בכתיבת תסריט לסרט שנועד להיות יצירת המופת שלו, המורשת שישאיר לעולם אחרי לכתו. חוץ מהם שוהים במקום גם כוכב הוליוודי (פול דאנו) שמצר על הפעם ההיא שגילם רובוט משום שכולם זוכרים לו דווקא את התפקיד הזה, דייגו מרדונה בגלגולו כבד המשקל (רולי סראנו) ועוד דמויות אידיוסינקרטיות בטעם האופייני לבמאי שיצר גם את "זה בוודאי המקום". ואיך אפשר בלי צעירות תמירות שיזכירו לזקנים עד כמה הם זקנים (ויפתו את הצופים לרכוש כרטיסים).
הסרט הוא מין רקמה מעודנת של שיחות על נעורים וזקנה, חברות ואהבה, זיכרון ושכחה, אמנות ויצירה. חלקן מנסחות אבחנות מעניינות, אחרות מסתכמות בפתגמים פשטניים ובתובנות סנטימנטליות (כמו הסיבה שבגללה בלינג'ר מסרב לנצח על יצירתו הפופולרית ביותר). אבל האריות הזקנים קיין וקייטל נהדרים יחד. כיף לעקוב אחר ההקנטות ההדדיות שלהם, והפסגות המרהיבות של האלפים עושות חשק להצטרף אליהם לטיול. בין השיחות משובצות סצנות חלומיות ויפות להפליא, שמניעות את אורחי המלון בכוראוגרפיה סהרורית לצלילי יצירות קלאסיות ושירי פופ.
![מתוך "נעורים"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/03/sizes/008_p_wo_500_332.jpg "מתוך "נעורים"")
אם "יפה לנצח" הפרוע היה מעין סרט המשך – מותאם לעידן ברלוסקוני – של "לה דולצ'ה ויטה" ו"רומא" של פליני, הרי ש"נעורים" העל זמני, האלגנטי והנגיש יותר מעלה מחווה לסרטו המהולל "½8", המתבונן בעולמו הפנימי של במאי קולנוע ששוהה בבית הבראה ומתכונן לצילומי סרטו הבא. כמה סצנות ב"נעורים" הן וריאציה ישירה על רגעים בלתי נשכחים מסרטו של פליני – סצנת ההרמון מ"½8", למשל, מהדהדת באותו רגע בהרים שבו בויל נזכר בכל הנשים של סרטיו. הפעם יש בריבוי המחוות הזה ממד טפילי. עם זאת, למרות כמה דימויים מיופייפים יתר על המידה (כמו נזיר מרחף), יש ב"נעורים" די והותר השראה קולנועית ועושר חזותי וקולי המפצים על כך.
השורה התחתונה:סעודה קולנועית דשנה ומענגת