נפרדים מקפה תמר בתערוכת קריקטורות מיוחדת

נתוניו הפיזיולוגיים של יעקב פרקש (זאב) היו יכולים לשמש חומר לקריקטורה די אבסורדית – הוא נולד עיוור צבעים, עם שתי ידיים שמאליות, ואף על פי כן נחשב לעמוד התווך המרכזי של הקריקטורה הפוליטית בישראל. בתוך יריעת יצירתו הרחבה אפשר למנות 40 שנה של קריקטורות יומיות ועמוד שבועי בעיתון "הארץ", איור עשרות ספרים והנצחת סצנות רבות מבימות התיאטרון. לצד כל אלו, זאב, שהתחיל את דרכו בעיתון "דבר", הפך עד מהרה לקריקטוריסט הבית של קפה תמר שנסגר לפני כחודש וחצי. מחווה מיוחדת לבית הקפה המיתולוגי, שתיערך במסגרת פסטיבל אנימיקס, תציג קריקטורות שאייר זאב במהלך השנים עבור הבעלים, שרה שטרן.

"קפה תמר היה חלק בלתי נפרד מזאב, לכל אורך חייו. הוא התחיל כל יום שם, ובמובנים מסוימים זה היה הבית שלו", מספר המאייר והקריקטוריסט ניסים חזקיהו. "הוא הכיר אישית את שרה, וכל הקירות היו מכוסים בעבודותיו. בכל קיץ, כששרה נסעה ללונדון לבקר את בתה, היא ביקשה ממנו שיצייר מודעה על התאריכים שבהם הקפה יהיה סגור. ככה בכל שנה הייתה קריקטורה מלאה על שרה שטרן – פעם בתור מלכת אנגליה, פעם בתור שחקנית כדורגל ועוד. הקריקטורות נתלו על הדלת במהלך ימי החופשה והצטברו לתערוכה שלמה". הקריקטורות האלו יוצגו בסינמטק תל אביב במסגרת הפסטיבל, לצד הקרנת סרטי אנימציה שעוסקים בתרבות הישיבה בבתי קפה בעולם, קטע מתוך סרט תיעודי חדש על קפה תמר, ורב שיח בהשתתפותם של אמנים ואנשי ציבור המזוהים עם המקום.

שרה שטרן באיור של זאב

חזקיהו, שגם מנהל אמנותית את פסטיבל האנימציה, מספר שקפה תמר היה למעשה המקום הראשון שבו פגש את זאב, בשנת 1975. "הערצתי אותו בתור נער, בעיקר בזכות הקריקטורות ב'הארץ'. שלחתי לו מכתב כי רציתי לראיין אותו לעיתון בית הספר שלי, והוא ענה די מהר, ביקש שאבוא לפגוש אותו בתמר. אני לא זוכר הרבה מהפגישה הזו, הייתי כל כך נרגש. שם הקשר בינינו התחיל. גדלתי על ברכיו, הייתי התלמיד שלו, ובזכותו הגעתי למקצוע. הוא טיפח אותי בצורה אבהית, עם סבלנות מברזל, והיה חף מכל פוזה. קריקטוריסט בכל רמ"ח איבריו, חי ונשם את זה, התייחס לעבודתו כאל מקצוע עיתונאי לכל דבר והלך עם זה עד הסוף".

האופן הייחודי שבו ניגש זאב לעבודתו, כפי שמתאר היטב חזקיהו, זיכה אותו בשנת 1981 בפרס סוקולוב לעיתונות וב־1993 בפרס ישראל בתקשורת. לצד זאת הוא היה הקריקטוריסט היחידי בזמנו שזכה להכרה בינלאומית, ולא מעט מיצירותיו פורסמו בעיתונים חשובים בעולם, בהם מגזין "טיים" שהדפיס על דפיו קריקטורה של זאב שעסקה ברצח קנדי. "אנשים רבים ביקרו אותו על כך שלא היה רע לב מספיק, לא ידע לנשוך", מוסיף חזקיהו. "אני דווקא חשבתי שזה מבריק להכות עם קריקטורה שתמיד מצליחה לגעת, ללכת עם הרעיון האינטליגנטי והפחות וולגרי".

שרה שטרן באיור של זאב

לפגישתם הראשונה בקפה תמר בא חזקיהו עם מתנה לזאב – קריקטורה של האמן, כפי שהוא תפס אותו באותם ימים. "ציירתי אותו אז בתור אדם שמנצח על תזמורת של עצמו, בכל מיני מצבים, בהתאם לתחומים הרבים שעסק בהם: פוליטיקה, ספורט, תיאטרון וספרות", הוא מספר. "זאב היה פשוט מולטיטאסקר, אדם מיוחד שעשה כל כך הרבה. 13 שנים לאחר מותו עדיין חסר לי איש כמוהו, כמו שאני יודע שיחסר לכולנו קפה תמר. חמור מאוד בעיניי שמקום כזה, בן 74 שנים, נסגר. בכל מדינה מערבית אחרת מרכז תרבותי כזה של אנשים, בהם גדולי האומה, צריך להפוך למוסד לשימור, כמו שבפריז יש בתי קפה שאתה יודע שישבו בהם סארטר או קאמי. במקום זה מסתכלים על הכל בפשטנות, אומרים: 'פעם שתו פה אספרסו, עכשיו הורסים ומחר בונים גורד שחקים'".

מחווה לקפה תמר במסגרת פסטיבל אנימיקס, סינמטק תל אביב, 7.8