"רוב הקעקועים שלי על הידיים כדי שאוכל לראות אותם"
בארגנטינה, משם עלתה סאסא אלאבאה, סגנון הרוקסטאר שולט ביד רמה ברחוב. ביקשנו ממנה לעטות על עצמה רוקנ'רול ולצאת איתנו להפקת אופנה
שם: סאסא אלאבאה
גיל: 34
תעסוקה: מאיירת ומקעקעת
אינסטגרם: sasa_elebea@
איך היית מגדירה את הסטייל שלך?
"שילוב בין הדפסים ובגדים ייחודיים עם פריטים מינימליסטיים. יש לי הרבה בייסיק באיכות גבוהה שני לובשת הרבה ואני מעדיפה לא לקנות בדים זולים כמו פוליאסטר, אלא בדים יותר עדינים, אני מעדיפה להשקיע באיכות על חשבון הכמות, וכל בגד שאני קונה חייב להיות נוח".
איפה את קונה בגדים?
"בעיקר בחו"ל. עליתי לישראל מארגנטינה לפני שבע שנים וכשאני מבקרת שם אני קונה אצל מעצבים עצמאיים וצעירים. אני אוהבת גם לקנות בחנויות צדקה בלונדון ולמצוא שם פריטים איכותיים שנשארים איתי אחר כך שנים. מצד שני אני גרה ליד ה־TLV Fashion Mall אז יוצא שאני מסתובבת הרבה שם, קופצת לסופר־פארם ועל הדרך אומרת יאללה, נראה מה חדש. רוב הקניות שלי זה בייסיק איכותי, אם כבר אני אתפתה לקנות פריט אחר זה כי יש בו משהו שתופס אותי – הדפס, צבע או שילוב צבעים נכון".
במה שונה האופנה בארגנטינה מבישראל?
"בארגנטינה מאוד חזק הסגנון של הרוקסטאר. נשים רוצות להיראות קוליות יותר מאשר אלגנטיות. יש שם תעשייה מקומית שמציעה את הסטייל הזה, מעילי עור, מכנסיים קרועים, פלטפורמות. אימצתי בעצמי את הפלטפורמות וזה כמעט כל מה שאני נועלת, זה נוח לי יותר מנעליים שטוחות. הכי גבוהות שיש לי הן בגובה 12 ס"מ. בישראל יש הרבה סגנונות אבל באופן כללי מתלבשים כאן יותר משוחרר, השיער כזה מסודר־מרושל, שמלות רחבות או חולצות גדולות ומכנסונים, נעליים נוחות ושטוחות".
מה הפריט הכי מוגזם בארון שלך?
"מעיל פרווה (לא פרווה אמיתית, כמובן), ורוד, באורך של ז'קט. אם לובשים אותו עם עור או מנומר הוא נראה ממש מוגזם, אבל עם פריטים פשוטים יותר הוא לא חייב להיות. הייתי רוצה עוד כמוהו אבל כל כך חם פה שגם ככה אין לי מתי ללבוש אותו".
ספרי קצת על הקעקועים שלך.
"יש לי 15, רובם ציורים שלי או של אחותי. עשיתי את הקעקוע הראשון שלי לפני חמש שנים, דמות אבסטרקטית שאחותי ציירה, וברגע שראיתי אותה ידעתי שזה מה שאני ארצה לקעקע. רוב הקעקועים שלי על הידיים כדי שאוכל לראות אותם. אני עושה שניים־שלושה כל פעם. עכשיו כשאני מקעקעת בעצמי זה יותר קל. אם בא לי לקעקע פרח אני פשוט אצייר לי אחד. אין לי בעיה עם צבעוניים, אבל על עצמי אני אוהבת רק את הקווים השחורים".
מתי התחלת לקעקע בעצמך?
"לפני שנה. אני מאיירת כבר עשר שנים ורציתי לעשות שינוי ולמצוא משהו עם יותר קשר אנושי, יותר תחלופה. לאייר זה לעבוד לרוב לבד, ונחמד לי לעשות משהו שונה".
