מצאנו את הבר הכי כייפי לדייטים שאתם לא מכירים

מהו הסטאקס? הסטאקס הוא כמו מישהו שכשאומרים לך את השם שלו את מתעקשת שמעולם לא נפגשתם, אבל ברגע שאת רואה אותו פנים אל פנים, את מבינה שאכן, כבר נפגשתם. רציתי ללכת לסטאקס כי חשבתי שמעולם לא ביקרתי בו, וכשהגעתי נזכרתי שדווקא כן העברתי בו ערב ביזארי לפני כמה חודשים. הערב היה ביזארי מסיבה אחת: לכל אורכו התנגן שיר אחד בלבד. האם היתה זו בחירה מודעת או לא, אתמהה.

אל תדאגו בפנים לא צפוף. סטאקס

כך או כך, שמחתי שבביקור האחרון המוזיקה דווקא היתה מגוונת. בשעות המוקדמות התנגן היפ הופ, שהתחלף לג׳אז, שהפך לאיימי וויינהאוס. בהמשך עברו ללהיטי פופ, כמו השיר החביב עליי בז׳אנר: רינג מיי בל. סך הכל, שיפור.

הסטאקס נמצא במזא״ה, חוליה מקשרת בין יהודה הלוי ושדרות רוטשילד, והוא מתפקד לחלוטין כבר שכונתי, אבל לקהל ספציפי בשכונה. כנראה למי שאוהב ספייס, כי המקום יחסית רחב. בשל היותו מקום חף מיומרות, הוא מקיים את חזון אחרית הימים, וגר סחי עם היפסטר.

הכי שכונתי. סטאקס (צילום: תום גץ)

בשעת ערב מתקדמת (עשר-אחת עשרה), ניתן להבחין שמדובר במקום אסטרטגי לדייטים. על הבר מולנו יושבים לא פחות משלושה דייטים, שניים מהם מוצלחים למדי כי הלכו כמעט עם הסגירה. מוצלחים ולא בכדי: המוזיקה במקום בווליום שמאפשר לשמוע זה את זה אך גם לשמור על דיסקרטיות. בהמשך הערב מצטרפת קבוצת סטודנטים (כלומר אנשים ממושקפים עם נימוסים), הם הראשונים מבין הבאים שבוחרים שלא לשבת סביב הבר.

בלי פטרוזיליה בין השיניים

שתינו סוביניון בלאן ופינו גריג'ו. הברמן החייכן (שמו בישראל: רעות. לא על שם שירו של חיים גורי, בדקתי) מזג מלוא הכוס, ואף פינק בצ׳ייסרים על חשבון הבית. תפריט האוכל, שהתעדכן בשבועות האחרונים, מגוון יחסית.

לקראת השעה אחת וחצי בלילה החלו אנשים לעזוב את המקום. רגע לפני שהתרוקן לגמרי, פנה אלינו תמהוני ושאל אם יש לנו מה לגלגל. משפט סיני עתיק אומר – זה לא בר מוצלח אלא אם כן פוקד את המקום איש תמהוני – ובמבחן הזה הסטאקס עמד.

הווייב: שכונתי ורומנטי

מרים: מוזיקה בווליום סבבה ולא צפוף

מוריד: אין הרבה הזדמנויות למפגש אקראי עם תיירים טרנסאטלנטיים

מתנגן: טור הופעות במיאמי

מה חוגגים: חזרה לשגרה

מזא"ה 49, ראשון-חמישי 18:00 עד אחרון הלקוחות, שישי 21:00 עד אחרון הלקוחות, שבת 18:00 עד אחרון הלקוחות, 03-9408199