מה מצחיק: 8 מופעי סטנדאפ מצוינים בנטפליקס
מלבד הרבה זבל ואפילו יותר פשע אמיתי, נטפליקס מספקת כמות נאה של מופעי סטנדאפ שווים באמת. אלה הם הספיישלים החדשים שרצוי לפנות עבורם ערב או שמונה
Jimmy Carr – The Best of Ultimate Gold Greatest Hits
לג'ימי קאר, שחקן ותיק של תוכניות פאנלים בריטיות בטלוויזיה וברדיו, יש חליפת שלושה חלקים, פרצוף רב הבעה כמעט כמו של פנטומימאי ונימת קול מתורגלת היטב. כל הסגנון שלו כמו צועק "בדרן קלאסי", אפילו כמות הבדיחות שהוא משחרר בדקה נתונה. קאר משתמש בעיקר בכלים קלאסיים – הוא נשען כמעט לגמרי על וואן ליינרים מהירים, הטעיות, משחקי מילים ועבודת קהל (אין מה לצפות לסיפור אישי או אפילו לאנקדוטה מהחיים). ספיישל מרענן, מהיר ובעיקר בעל תדירות בדיחות גבוהה כל כך שקשה לא ליהנות לפחות מחלק מהן.
Jim Gaffigan – Mr. Universe
ג'ים גפיגן הוא כוכב על בארצות הברית (שהיה אמור להגיע להופעה בישראל לפני כשנתיים ונאלץ לבטל בעקבות ניתוח חירום שעברה אישתו, שהיא גם השותפה שלו לכתיבה), בין היתר בזכות העובדה שהוא "עובד נקי" – אין לו בדיחות גסות והוא אפילו לא מקלל. מה כן יש לו? המון, המון בדיחות על אוכל, על המשפחה שלו ועל העצלנות האינסופית שלו. זה אולי נשמע בסיסי, מיושן, פשוט מדי, אבל גפיגן פשוט כותב בדיחות כל כך טוב ומגיש אותן עם כריזמה בלתי צפויה, שזה לא משנה.
Nate Bargatze – The Tennessee Kid
כמו גפיגן, גם נייט ברגצי "עובד נקי", אבל הוא רחוק שנות אור מהמעמד שלו. ברגצי הוא אחד מהקומיקאים האלה שקומיקאים אחרים מדברים עליהם כששואלים אותם את מי בסצנה הם הכי אוהבים. לרוב זו שאלה שהתשובה אליה היא מישהו עם סיפורים מצוינים, אבל כזה שלא מפורסם מספיק בשביל באמת לאיים על המעמד שלך. אולי הספיישל הראשון שלו בנטפליקס ישנה את זה – עם מבטא דרומי רך, מבט של ילד משתאה ויכולת לחלץ מונולוגים ארוכים מסיטואציות בנות שנייה וחצי, מדובר בקומיקאי שיש בו משהו מהפנט ממש.
Tig Notaro – Happy to Be Here
כשטיג נוטארו קוראת לספיישל שלה "שמחה להיות כאן", היא מתייחסת קודם כל לסרטן השד שבו חלתה לפני כמה שנים, שהיה הנושא המרכזי של המופע הקודם שלה (היא אפילו הופיעה במשך חלק מאותה שנה בלי חולצה, חושפת את שתי הצלקות שהסרטן השאיר על החזה שלה). אבל זה ממש לא הכל: יש בנוטארו הפלגמטית, שאוהבת אבסורד, נונסנס ומשחקים עם הציפיות של הקהל (ראו את הקטע הסוגר המופרע של המופע הזה, או חפשו ביוטיוב את הקטע שלה "No Moleste"), איזו אופטימיות מוזרה וכובשת. היא מצליחה לשמור בעת ובעונה אחת על פאסון סגור ומרוחק, וגם להיות גלויה ואינטימית מאוד, ובעיקר ייחודית לחלוטין.
Ron White – If You Quit Listening, I’ll Shut Up
תמיד עם סיגר בין האצבעות וכוס וויסקי בהישג יד – רון ווייט הוא ג'נטלמן דרומי מושלם עם סיפור ארוכים ומוקפדים שמסופרים במבטא טקסני כבד. לעומת הרבה קומיקאים אחרים שמנסים להסתיר את העובדה שהם עושים המון כסף כדי לשמור על תדמית עממית שיהיה קל להזדהות איתה (בדיוק מה שלואי סי.קיי כל כך נאבק איתו בספיישלים המאוחרים שלו), ווייט לא מסתיר דבר: הוא לגמרי שמח להציג את עצמו כמיליונר פוחז ושיכור, בעל נוכחות רצויה ולא רצויה במסיבות של השכנים שלו, שהתעשרו בדרכים יותר מסורתיות.
The Standups – Gina Yashere, Aparna Nancherla
שני הפרקים הטובים ביותר בעונה השנייה של "The Standups" (אוסף מופעים קצרים בני חצי שעה כל אחד) שייכים לג'ינה יאשרה ולאפרנה ננצ'רלה. יאשרה היא לסבית בריטית ממוצא ניגרי עם שלל סיפורי אימה על אימא מגוננת מדי שמדברת חזק ומהר. ננצ'רלה לא הייתה יכולה להיות יותר שונה ממנה – הפרסונה שלה היא של חנונית מבועתת וקצת דכאונית חרדתית (אוקיי, אולי יותר מקצת), שנזרקה במקרה לבמה אבל בעצם שולטת בכל מה שמתרחש בה ביד רמה ומדויקת. מה שמשותף לשתיהן הוא שהן מצליחות לשמור על הסטנדאפ שלהן אישי מאוד מבלי להישען יותר מדי על וידויים, ודאי לא על חשבון הבדיחות.
Bert Kreischer – Secret Time
למי שפספס את סיפור החיים המטורף של ברט קריישר – בגיל 20 וקצת הוא היה מושא של כתבה ברולינג סטון שתיארה אותו בתור הסטודנט הכי בליין באוניברסיטת פלורידה סטייט, שנבחרה באותה שנה לקמפוס הכי טוב לחגוג בו. קריישר סיים את התואר הראשון שלו בתום שבע שנים של עירום פומבי, סמים, כמויות בלתי סבירות של אלכוהול וממוצע ציונים שואף לאפס, והפך בזכות זה לאגדה רגעית שאף הפכה לבסיס של הסרט "יחצן המסיבות". מאז עברו יותר מ־20 שנה, וקריישר התחיל לעשות סטנדאפ, התחתן והקים משפחה, אבל הבסיס שלו הוא עדיין אותו בסיס: טינאייג'ר נצחי, נער מסיבות בעל כרס בירה עצומה (הוא מופיע בלי חולצה באופן קבוע) וחיוך שובב. בכל פעם שהוא מספר עוד סיפור מלא בהתנהגות נוראה שלו, הוא קורץ ומצחקק לקהל כאילו כל זה רק ביניהם. ביניהם, ובין כל המנויים של נטפליקס.
Joe Rogan – Strange Times
עיסוקי הצד של הקומיקאי ג'ו רוגן הפכו כבר מזמן לעיסוקים המרכזיים שלו: לפרק ממוצע של הפודקאסט שלו, "The Joe Rogan Experience", יש מיליוני האזנות, ומה שהחל כחלטורה בתור פרשן קרבות בימים המוקדמים של ה־UFC (סוג של אמנות לחימה אמריקאית משולבת – ע"ק), הפך לעבודה קבועה בענף הספורט שצומח הכי מהר בתעשייה. אבל רוגן הוא קודם כל קומיקאי, גם אם הלוק שלו – קרחת בוהקת, קעקועים ושרירים – מתאים יותר למנהל האבטחה של הקומדי סלר. רוגן אמנם נשען הרבה על החביבות הטבעית שלו, גם בפודקאסט וגם כאן, אבל יש פה קטעים נהדרים: החל מניתוח של האובססיה האמריקאית לחוקה שלהם (כולל תפיסה מדהימה של מושג ההיסטוריה עצמו), עד לחיקוי הכי טוב ביותר של כלב לשנת 2018.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד