סיגריה אלקטרונית: הדרך הקלה להמשיך לעשן

"למה אתה מוצץ דיסק־און־קי?״ זו שאלה שמופנית לעברי באופן תדיר בשבועות האחרונים. ״מה?״, אני מנסה להיתמם כאילו אני לא מבין, אבל עננת אדים קטנה יוצאת לי מהפה ומסגירה אותי. ״זו סיגריה אלקטרונית״, אני עונה מבויש קצת ומושיט לנסות. ברגע הראשון זה מוזר, אבל מתרגלים די מהר ואפילו נוטים לחבב את זה. כבר שלושה שבועות שאני עם סיגריה אלקטרונית, ובקושי עישנתי טבק. זה קרה לא מפני שהכמיהה שלי לסיגריה אנלוגית (ככה קוראים לזה בפורומים משתמשי האלקטרוניות, נשבע!) הייתה גבוהה, פשוט בטריות שנגמרות מחזירות אותך להרגלים ישנים ומגונים יותר מהנוכחיים.

אני לא באמת רוצה להפסיק לעשן, אבל יודע בוודאות שאני צריך – אז החלפתי התמכרות מזיקה אחת בהתמכרות אחרת (מזיקה גם היא, אבל פחות). אני לא מעשן טבק, כלומר לא שורף ושואף אותו אל תוך הריאות שלי. במקום זה אני מאדה נוזל שיש בו גליצרין, פרופילן גליקול, חומרי טעם וריח, וכמובן ניקוטין בכמות לא גבוהה שתמשיך לספק לגוף שלי את מה שהוא התרגל אליו מבלי שאצטרך לחתוך במכה.

בשונה ממה שהרבה מעשנים מעידים על עצמם, אני לא יכול להפסיק מתי שאני רוצה. אין לי ספק שאם הייתי מנסה, הייתי נכשל בפעמים הראשונות, בטח בלי שום טיפול או ליווי הולם. צפיתי פעם בסרט של אלן קאר, אבל התקשתי להתייחס לזה ברצינות כשהתחילו לדבר על המפלצת הקטנה שבתוכנו, כאילו גמילה מעישון מיועדת לילדים מתחת לגיל 8. והם עוד הגדירו את זה בתור ״הדרך הקלה להפסיק לעשן״.

ובכן, הדרך הקלה להפסיק לעשן היא לא להיות נחרצים כל כך לגבי זה – כמובן שזו בחירה אינדיבידואלית של כל אחד, בהתאם למצב הבריאותי, הכלכלי ולפעמים אפילו הזוגי (שמעתי על בני ובנות זוג שהציבו אולטימטומים. משוגעים). סיגריה אלקטרונית היא יותר ניסיון מאשר החלטה קונקרטית, היא מקבילת הגמילה של לקחת את העניינים לאט, בלי התחייבויות ובלי אכזבות, כשעל הדרך כל מה ששמעת מתברר כנכון – באמת מרגישים יותר טעמים וריחות שכבר שכחנו.

הפסקתי לעשן והתחלתי לאדות, זה קרה באופן ספונטני וממשיך כעת מתוך רצון אמיתי, ובינתיים אני די נהנה – מה שגורם לכל התהליך הזה להרגיש כזיוף. אבל אם זה יעבוד, ניצחתי. במקרה הגרוע, כל המרחב להיכשל פתוח בפניי, כי לא התחייבתי לשום דבר.