"כלום, לנצח": בינה מלאכותית יצרה פרק של "סיינפלד" שלא נגמר לעולם
אם כבר סיימתם לראות שוב את כל הפרקים של "סיינפלד" בנטפליקס, יש לנו משהו בשבילכם: כמה אנשים חיברו מחולל טקסטים שיכתוב תסריט למחולל דמויות מונפשות ויצרו פרק אבסורדי של "סיינפלד" שנמשך לנצח. התוצאה יותר קרובה לדיוויד לינץ' מאשר ללארי דיוויד
כמו שכתבנו בעבר כאן, אינטליגנציה מלאכותית זה העתיד. אם הכל ילך לפי התוכנית, עוד כמה שנים אנחנו נחיה בכיסאות המעופפים שלנו, נוזן על ידי רובוטים ונצפה בתוכניות טלוויזיה שיצרה אינטליגנציה מלאכותית. למדנו כבר שתכנת ChatGPT מסוגלת לכתוב פרקים של סיטקומים אהובים, אבל מה נעשה עם הפרקים האלה? נמחיז ונצלם אותם עם שחקנים וצלמים בשר ודם? מה פתאום! אנחנו נשתמש בעוד תוכנות AI כדי שאף נשמה אנושית לא תהיה מעורבת בתהליך היצירה! וכך נוצרה "Nothing, Forever" ("כלום, לנצח" – כי "סיינפלד" היא, כזכור, תוכנית על כלום). בקיצור, ה"סיינפלד" הממוחשבת מהסיוטים שלכם.
"כלום, לנצח" הוא פרי יצירתם של Mismatch Media, והוא עושה שימוש במספר תוכנות כמו Dall-E וGPT3, כדי ליצור גרסה וירטואלית של "סיינפלד" שמשודרת כל יום, כל היום, וכמובטח – לנצח. בכל שלב בעתיד הנראה לעין, אתם יכולים ללכת לערוץ הטוויץ' WatchMeForever, ולראות גרסאות ממוחשבות של ג'רי, איליין, ג'ורג' וקריימר מדברות על דברים מגוחכים עם קטעי צחוק מוקלט מושמעים באופן אקראי. התוצאה מרגישה ונראית כמו שיתוף פעולה בין לארי דייוויד, דייוויד לינץ' (זוכרים את סיטקום בובות הארנב שלו מ"אינלנד אמפייר") והאנשים שעשו את הקליפ של Money for Nothing.
חוויית הצפייה ב"כלום, לנצח" לא באמת דומה לשום דבר אחר. עלילות וסצנות מתחילות ונגמרות בפתאומיות. הדיאלוגים חסרי משמעות, ולא כמו בן אדם שמנסה לכתוב דיאלוג חסר משמעות אלא באמת חסרי משמעות. הדמויות בדרך כלל בוהות בקיר במקום בדמות האחרת איתה הם אמורים לנהל שיחה. הקהל צוחק ברגעים לא מתאימים, לתקופות זמן לא קבועות. הפורמט המוכר של סיינפלד לפחות שם: מדי פעם אנחנו חותכים למועדון סטנדאפ, שם לארי פיינברג (ולא ג'רי סיינפלד. לכל הדמויות פה יש שמות אחרים משום מה, אולי בגלל חשש מהפרת זכויות יוצרים) מופיע עם סטנדאפ די שונה מהומור האבחנות הקטנות שסיינפלד ידוע בו. הבדיחות של לארי נעות ממשחקי מילים לנונסנס בסגנון "אני גר בעיר כבר תקופה ושמתי לב לדברים מוזרים. מה הקטע עם הבניינים הגבוהים האלה? כמו מלכודות עכברים לציפורים". לא יודע איך זה יילך בבמה פתוחה אמיתית, אבל הקהל הממוחשב בדרך כלל נהנה.
משם אנחנו חותכים לדירה של לארי שם ייבון (איליין), פרד (ג'ורג') וקאקלר (נחשו) ידברו על אירועי היום. זה יכול להיות משהו מופרך כמו "שמעת שראש העיר רוצה שכולם יילבשו נעלי ליצן?" או סיפורים אמיתיים מהעולם שלנו כמו "היי לארי שמעת על 'שעון יום הדין'? הוא עבר ל-2 דקות לחצות" (כלומר, יש סכנה אקטיבית של מלחמה גרעינית. ואז כמובן גם מגיע הצחוק המוקלט). ה-AI קלט כנראה את האובססיה של "סיינפלד" עם אוכל, כי סצנות רבות עוסקות בגלידריה או חנות סנדוויצ'ים חדשה שנפתחה בעיר. בכל מקרה, השיחות האלה בדרך כלל ממשיכות בצורה יבשה וחסרת הומור, עד שלפתע אנחנו חותכים לסצנה הבאה. זו בהחלט סדרה על כלום.
"כלום, לנצח" עדיין מרגישה כמו ניסוי ולא כמו מוצר תוכן, שזה באמת מה שהיא. זה לא כלי אמיתי לבידור. ספק אם האדם הממוצע יוכל להחזיק יותר מרבע שעה מול אסופת הפיקסלים האקראית הזאת (למרות שכמעט 10,000 גולשים צופים בה ברגעים אלו ממש ודנים באינטנסיביות בצ'אט שמופיע לצד המסך). אז כן, זה בהחלט ניסוי מעניין, ונחמד מדי פעם להיכנס לשידור ולראות מה קורה עם לארי וייבון כרגע, אבל זה לא תחליף אמיתי לסיטקומים, וכנראה שנאלץ לחכות עוד ליום שבו האינטליגנציה המלאכותית תהפוך אותנו למיותרים לחלוטין. או כמו שלארי פיינברג היה אומר "מה הקטע עם אינטלגנציה מלאכותית? טוסטר, מכונת כביסה, ציפור. ביפ ביפ!" *צחוק מוקלט*.