"סיסמאות מדינת הלאום הן גזענות מכובסת"

לא מבינים את הבעיה בחוק הלאום? נסו לדמיין חוק אמריקאי שמגדיר את ארצות הברית כ"אומת האדם הלבן"

הפגנה לאחר הירי בפורגסון, מיזורי. צילום: Getty Images
הפגנה לאחר הירי בפורגסון, מיזורי. צילום: Getty Images
4 בדצמבר 2014

אמריקאים ממוצא לטיני או היספני הם היום המיעוט הגדול ביותר בארצות הברית: כמעט 17 אחוז מאוכלוסיית המדינה. במקום השני מצויים השחורים, שמהווים קצת פחות מ־13 אחוז מהאמריקאים. בישראל, לעומת זאת יש יותר מ־20 אחוז אזרחים ערבים. כלומר, במדינת היהודים יש הרבה יותר לא־יהודים מאשר יש, למשל, שחורים באמריקה.

בואו נדמיין את החוקים הנוגעים לפלסטינים אזרחי ישראל כשהם מתורגמים לאמריקאית. נניח למשל שאזרח שחור שמתחתן עם שחורה שאינה אזרחית לא היה יכול לחיות באמריקה, כי הם מהווים “איום דמוגרפי". נגיד שהקונגרס היה מעביר חוק שמאפשר לשכונות וליישובים קטנים לא לקבל שחורים, כי אורח החיים שלהם פוגע במרקם התרבותי הלבן. נגיד שלמוסדות ציבור היה אסור ללמד על העבדות, כי זה פוגע ברגשות של הלבנים או בתחושת הצדק ההיסטורי שלהם. נשמע מופרך? זה בדיוק מה שעושים חוק האזרחות, חוק ועדות הקבלה וחוק הנכבא.

נעבור לאופן שבו כל מיני מוסדות ישראליים מתנהלים. נגיד שארצות הברית הייתה בונה ערים רק ללבנים, ולא מקצה קרקעות לפיתוח ביישובים שבהם גרים שחורים. נגיד שאחד מארבעת מועדוני הספורט הפופולריים באמריקה היה מחליט שהוא לעולם לא יקבל לשורותיו שחקן שחור, ועדיין נשיאים ושרים היו מצטלמים ביציע שלו. נגיד שבכל ההיסטוריה של בית המשפט העליון היה רק שופט שחור אחד, וגם הוא היה מטרה לקמפיינים מטעם מפלגות האנשים הלבנים, שטענו שהוא “מוטה" נגדם.

השוואות מהסוג הזה אף פעם לא מושלמות, כי נסיבות היסטוריות אף פעם אינן זהות. אבל ברור שמה שנחשב בישראל נורמה מתקיים בארצות הברית רק באגפים הכי הזויים של החברה. עם כל האפליה והגזענות נגד שחורים או מהגרים בארצות הברית ובאירופה, אין שם שום דבר שמתקרב לתפיסות לגבי מקומם של הערבים במדינת ישראל. אנחנו אלבמה או ג'ורג'יה של שנות ה־50, מינוס ההפרדה במסעדות ובבתי הספר (בינתיים), וכל הדוגמאות לעיל לא קשורות לביטחון אלא סתם לרצון של הציבור היהודי לשמור הכל לעצמו.

תארו לעצמכם חוק שקובע שארצות הברית היא “אומת האדם הלבן", ושתמיד תהיה עדיפות ללבנים בהקצאת קרקעות או בעניינים אחרים – ועכשיו תחשבו על “חוק הלאום". אבל לא צריך את חוק הלאום בשביל לדעת שאין כזה דבר מדינה “יהודית ודמוקרטית", אלא רק מדינה שהיא דמוקרטית ליהודים ויהודית לכל השאר, כמו שאומר בצדק אחמד טיבי.

לפני כל הדיבורים על האלימות והגזענות ברחוב, זו הבעיה האמיתית – מדינה שהחליטה ש־20 אחוז ממנה פשוט לא קיימים. אז בפעם הבאה שאתם חוגגים “תרבות שחורה" מיובאת מדטרויט או משיקגו, בפעם הבאה שאתם רואים סרט או עפים על המילים של שיר שמזכיר את המאבק לחופש ולשוויון, שווה לזכור שהססמאות על “מדינת הלאום" ו"המדינה היהודית" הן פשוט הדרך המכובסת שלנו להקים את מיסיסיפי הקטנה שלנו במזרח התיכון, ועוד להרגיש פטריוטים וערכיים כל כך.