"סיפורה של שפחה" עונה 3 פרק 9: אחד הרגעים המרגשים בסדרה

קשה להגדיר את "סיפורה של שפחה" כסדרה גרועה. קשה גם לומר שעונה 2 או עונה 3 הן עונות גרועות. עדיין יש בהן רגעים חזקים ודמויות שמעניין לראות, אבל כדי להמשיך לראות צריך לעשות לה כל כך הרבה הנחות, או פשוט לאמץ אותה בתור הייט-ווץ' ולא לצפות לשום דבר יותר מזה. אחרי הטיזר ובחציו הראשון של הפרק האחרון הייתה קרובה מאוד לסטייט אוף מיינד הזה וחשבתי שאם לא הייתי צריכה לכתוב את הריקאפ הזה כנראה שכבר הייתי מוותרת על העונה הזאת. אבל אז קרה לי מה שקורה הפרק גם לג'ון – משהו הזכיר לי שבעולם המרושע והאכזרי של גלעד עוד יש גם קצת אנושיות. במובן הזה הפרק הזה הזכיר לי את הפרק השנוא עליי מהעונה השנייה – פרק 8, ההוא עם המחלה המסתורית של התינוקת אנג'לה, שמסתיים באחד הרגעים היפים ביותר בסדרה כולה – הסצנה שבה ג'נין מצילה את התינוקת עם קצת חום אנושי ושיר אהבה מתקתק.

אז ליווה את הסצנה "I Only Want To Be With You", הפעם היה זה "Heaven Is a Place On Earth" – להיט אייטיז קיטשי מאין כמוהו ומדבק כמו מגפה. זה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה בעשור הקרוב לחשבון הבנק של הזמרת הנשכחת בלינדה קרלייל, כי אמנם הפרק מבצע בשיר סיכול ממוקד אבל על הדרך ממסמר אותו למוח של כל צופה. העניין הוא, כפי שהבנו כבר בפרק הקודם, שג'ון משוגעת עכשיו. היא הגיעה לבית החולים בו מאושפזת של-מת'יו ואולצה לשבת על הברכיים מול מיטת שותפתה עד שתחלים, תלד או תמות. אז עכשיו היא משוגעת על פי כל הקלישאות המוכרות, עם העין הקופצת והחיוך המקריפ והפנים הלא מאופרות וכל הדברים האלה. היא שונאת את כולם ושומעת בלדות פופ בצפצופי המכשירים וטפטופי הקטטר. אה, והיא גם רוצה לרצוח מישהו. בהתחלה את הרופא, אז את סרינה.

"סיפורה של שפחה" (צילום: יח"צ HOT)

חציו הראשון של הפרק הוא סבל, בכוונה אבל גם קצת לא. זה מעיק במכוון לראות מישהי ששקועה כל כך עמוק בשנאה ובזעם, שלא מסוגלת להביע אמפתיה. אבל המועקה הזאת כבר הפכה לחומרים הטבעיים של הסדרה וזה נעשה רפפטיבי לראות שוב ושוב איך ג'ון מעונה ואז חווה משבר נפשי ומדברת בציניות על דברים רגילים שהיו פעם ועכשיו אין אותם. רק בגלל שככה נשמעת פסקה הפתיחה של הרומן המקורי לא אומר שצריך להכניס בכל פרק שלישי איזה מיני מונולוג על "הדברים שנאסרו" ו"הדברים שכבר אין". כדי להבהיר שהפעם זה באמת-באמת חמור הסדרה שוברת קצת את השפה הוויז'ואלית של עצמה, עם עריכה תזזיתית יותר שיוצרת דיסאוריינטציה ובלבול, מדגישה את השעמום של ג'ון ועוד כל מיני דברים שלא בדיוק עוזרים להציל פרק שהוא מראש קצת משעמם.

הרבה צופות מתקשות לקבל את ג'ון ולהזדהות איתה בעונה הזו, ואפילו הנסיבות המקלות – נו, היא משוגעת עכשיו – לא הספיקו הפעם. הסיבה היא שג'ון הפכה בשתי העונות שחלפו מדמות בסיסית ומעוררת הזדהות למישהי שחושבת שהכל מגיע לה כי קרו לה דברים איומים. נחשי מה, ג'ון, לכל השפחות קרו דברים איומים, ולא רק להן. ג'נין איבדה עין ואמילי עברה כריתת דגדגן וראתה את אהובתה נרצחת. שתיהן גם בילו במושבות תקופה. ושתיהן נשארו טובות לב וניסו לעזור לאחרות, בין אם דרך מרד או ברגעים קטנים של אחווה ואדיבות. העונה הראשונה של "שפחה", כמו הספר, קידשה את קרני השמש הנעימות שמאירות עולם קר, בודד ואכזרי. מאז הרגעים האנושיים הפכו להיות קרים ואכזריים בעצמם. רק תחשבו על השטיפה שג'ון נותנת למפקד לורנס כי הוא הראה פגיעות וביקש שתבלה קצת זמן עם אשתו, שאולי משתייכת למעמד הגבוה אבל היא בעצם קורבן שלו בעצמה.

"סיפורה של שפחה" (צילום: יח"צ HOT)

אז למה אני חושבת שפרק 9, "גבורה", הוא בעצם אחד הפרקים היותר טובים בעונה הבעייתית והמבולבלת הזאת? כי חוץ מלהבהיר לנו מה בעצם הבעיה, הוא גם נותן תשובה. כשג'נין מגיעה להיפרד מנטלי וג'ון מציעה להרוג אותה יחד, המבט המאוכזב שהיא משיבה לה מבהיר שדיכוי וסבל לא יכולים להיות תירוץ לכל דבר. ג'נין יודעת שהרשעות הזו הייתה שם עוד קודם, לפני שג'ון נשברה. שגם לה, לג'נין, יש צד כזה, צד שהיא עושה הכל כדי להחניק ולהשתיק. אבל זאת לא רק ג'נין, אלא גם סרינה, שלא צריך לשמוע את דבריה לרופא כדי לדעת שיש בהם עדינות וחמלה. ואלה לא רק הנשים שמכירות את ג'ון ואוהבות אותה, מי יותר ומי פחות, זה גם הרופא, איש זר שדואג לג'ון מעצם היותה, גם אם בגלעד לא ממש תופסים אותה כאדם. השיחה של ג'ון והרופא היא אחד הרגעים המרגשים בתולדות הסדרה. כן, זה מבאס רצח ששוב נפתר משבר גדול בשיחה אחת טובה או ברגע אחד של חמלה, אבל זה לא גורע מהכתיבה היפה והמשחק מלא הניואנסים שהשניים מספקים במפגש המתוק והנדיר הזה.

הפרק הזה הבהיר סוף סוף מה בעצם הנושא של הסדרה הזו – הצורך בעזרה הדדית, אנושיות וסולידריות במקום התבוססות ברחמים עצמיים. זה לא הרבה, וזה נאמר בצורה עילגית למדי, אבל לפחות זה משהו. כבר התחלתי לחשוש שנושא העונה הרשמי הוא "כל מיני דברים קורים ודברים אפלים של דיסטופיה בווו אמאלה מפחיד".

"סיפורה של שפחה" (צילום: יח"צ HOT)

כמה קטנות

1. סוף סוף הפרק נגמר בלי השוט הארור הזה!

2. המטרה החדשה של ג'ון היא להבריח ילדים מגלעד. זאת מטרה נאה ואצילית שיכולה להציל ילדות מגורל דומה לזה של עדן המסכנה, אבל איך בעצם היא תגרום לילדים האלה לברוח? הילדה החמודה בוורוד שג'ון פוגשת בפרק הזה גדלה לתוך המציאות הזו מגיל צעיר, איזה שיעור מגדר ג'ון מתכוונת לתת לה ולשכמותה כדי לשכנע אותם שהם בכלל רוצים להימלט משם?

3. שאלה שנשאלה במערכת Time Out, והעובדה שג'ון לא אוכלת שום דבר כל הפרק החזירה אותי לתעלומה החשובה: איך בעצם השפחות עם הפה התפור אוכלות? מסתבר שהמפיקים והמעצבים מאחורי הסדרה כבר הבהירו שאת האביזר הדוחה הזה, המכונה "טבעת", ניתן להסיר כדי לאכול, לצחצח שיניים וכן הלאה. אז זה בעצם פירסינג מושקע?

4. בפסטיבל הקולנוע ירושלים, שייפתח ביום חמישי הבא, יוקרן בין היתר הסרט "אומת הילד היחיד". הסרט הדוקומנטרי הזה מציג את המדיניות שהונהגה בסין בין 1979 ל-2015 ועל פיה כל משפחה הורשתה ללדת ולגדל ילד אחד בלבד. אמנם בגלעד המצב הוא הפוך והלידה מקודשת ומעודדת, אבל הזוועות שמתוארות בסרט מזכירות לא פעם את הבדיוניות שמתרחשות ב"שפחה". גם בסין, הנפגעות העיקריות מהמדיניות הממשלתית הקשוחה הן הנשים, שנאלצו לעבור הפלות ועיקורים כפויים. החברה הסינית העדיפה בנים ולכן תינוקות רבות ממין נקבה נרצחו, ננטשו או נמכרו לסוחרים, והיו גם בתי יתומים שסחרו בתינוקות שהועמדו לאימוץ במדינות מערביות, בידיעה ואפילו בעידוד הממשלה הסינית. שיא השיאים הוא העובדה שהמדיניות כל כך הצליחה שהיא יצרה מצב הפוך – מחסור בידיים עובדות ובילדים שיטפלו בהוריהם המזדקנים – אז עכשיו הממשלה מעודדת משפחות ללדת שני ילדים.

5. חשבון האינסטגרם Ofken משחזר רגעים מ"סיפורה של שפחה" באמצעות ברביות. כן, כמובן שזה קיים. איך לא.

וככה זה נראה בסדרה. "סיפורה של שפחה" (צילום: יח"צ HOT)

← "סיפורה של שפחה", ימי חמישי בבוקר ב־HOT VOD וב־22:00 ב־HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"