10 סיפורים על פסיכולוגים שיגרמו לכם לא לרצות ללכת טיפול
רבים מהתל אביבים נעזרים בפסיכולוגים כדי להתמודד טוב יותר עם החיים, אבל מה קורה כשהפסיכולוג לא רק נכשל בטיפול, אלא גם מחמיר את הצלקות? 10 סיפורים על פסיכולוגים שיגרמו לכם לחשוב פעמיים עם מי כדאי לחלוק את הסודות שלכם
הפסיכולוגית עם חרדת הנטישה
הסיפור של ג': "הייתי בטיפול שלא ממש התקדם, בלשון המעטה. הפסיכולוגית כל הזמן התרכזה בתפל. למשל, כשהייתי מספרת לה על חוויות מבצלאל, היא הייתה מתעכבת על כל משפט שלי כדי להבין את המשמעות של מושגים טכניים מהלימודים. בסופו של דבר נפרדתי ממנה, וזה הרגיש כמו פרידה מבחור: היא עשתה לי סצנה שלמה שבה התחננה שנמשיך, כי לדבריה היא הייתה זקוקה לסגירת מעגל. מקווה שלא עוררתי אצלה חרדות נטישה".
"אתה בסדר גמור. להתראות"
הסיפור של ת': "כדי ללמוד בתל אביב, עזבתי בזמנו את ביתי הנעים בדרום הרחוק, ויחד איתו נאלצתי להיפרד מכל דבר בטוח שהיה לי – חברים, משפחה, עבודה… שתי נקודות האחיזה היחידות שנותרו לי, היו חברה שלי והפסיכולוגית שאצלה הייתי מטופל למעלה משנתיים. לשמחתי ולשמחת הפסיכולוגית, היא הייתה מטפלת גם בתל אביב, וכך יכולתי להיפגש איתה.
"שבועיים אחרי שעברתי, בוקר בחינת הפסיכומטרי, חברה שלי עזבה אותי לטובת חבר משותף ושלחה אותי לתהום דכאונית ללא תחתית. הבדידות ושברון הלב גרמו לי לחפש מפלט באלכוהול ובכדורים. כתוצאה מזה, התחלתי גם לרדת במשקל.
"הפסיכולוגית הייתה היחידה שהייתה שם בשבילי. זה הרגע לציין שהיא גרה בדרום, ושהאילוצים של שנינו דרשו ממנה לנסוע לתל אביב בימי ראשון בבוקר. מספר פעמים במהלך הפגישות שלנו היא בדקה האם בכל זאת ניתן להזיז את הזמן הקבוע שלנו, כי היה לה קשה עם הנסיעה בתחילת השבוע.
"לכן, בעודי גורר את עצמי לטיפול, היא פתחה לי את הדלת ובתוך כמה דקות לתוך הפגישה היא הודיעה לי שהטיפול הסתיים בהצלחה. לטענתה, השלמתי את המהלך ואני בסדר גמור. לקח לי הרבה זמן לשקם את עצמי מהמצב שהיא השאירה אותי בו. העיקר שחסכתי לה נסיעה בראשון בבוקר".
התקף החרדה שעורר חרדה
הסיפור של י': "לפני כמה שנים, בגיל 20 נכנסתי לדיכאון. הייתי שקוע בו עמוק כל כך, שלא יכולתי להבחין עד כמה הפסיכולוגית שטיפלה בי הייתה דפוקה בעצמה. לעתים קרובות אחרי שהייתי חולק איתה חוויות קשות היא אמרה לי, 'תשמע, החיים איומים'.
"במהלך אחת מהפגישות איתה חטפתי התקף חרדה. היא נכנסה להיסטריה, אמרה שמעולם לא נתקלה בדבר כזה לפני כן ושהיא חייבת לקבל את המטופל הבא. יצאתי לחדר הקבלה וישבתי שם המום, עד שאחותי באה לאסוף אותי.
"שבוע לאחר מכן הגעתי אליה יחד עם ההורים שלי. הם התעמתו איתה על ההתנהגות שלה, והיא התעקשה שפעלה נכון. מאז, מן הסתם, לא הלכתי אליה יותר".
משחקי תפקידים
הסיפור של ט': "הגעתי לפגישה והפסיכולוגית סיפרה לי שאבא שלה נפטר. מצאתי את עצמי במשך 50 דקות מטפלת בה כשהיא בוכה ואני מקשיבה".
אינטליגנציה רגשית
פגומה הסיפור של ע': "כשהייתי בת 14 בערך התחלתי ללכת לטיפול, שם דיברתי בפעם הראשונה בחיי על יחסיי הקשים עם הגוף שלי והאובססיה שלי לקלוריות ולמשקל. הפסיכולוגית שאלה אותי מה אני חושבת כשאני מסתכלת במראה, ועניתי שאני מאוכזבת מעצמי ומתוסכלת מכך שאני לא רזה יותר. בתגובה, היא אמרה לי, 'התחושות שלך לא תלושות מהמציאות, את יודעת. זה לא שאת דקיקה'. המשפט הזה גרם לי לאבד תיאבון לתקופה ארוכה. אבל היי, לפחות רזיתי".
הכרית
הסיפור של א': "בכיתה ד' ההורים שלי לקחו אותי לטיפול משפחתי, כי הייתי כנראה ילדה תזזיתית ולא פשוטה. הרגשתי שמכריחים אותי לקחת חלק בניסוי, ותמיד ניסיתי להתחמק מזה, בצורה פיזית ממש.
"אני זוכרת שישבנו שם בחדר עם כמה מטפלים, כשבאמצע היה תלוי מהתקרה מיקרופון וסביבנו מראה חד צדדית, כמו בחדר חקירות. זה הכניס אותי לחרדה, והתחלתי להשתולל עד שכמעט תלשתי את המיקרופון מהתקרה. המטפלים הורו לאבא שלי לתקוע לי כרית בפרצוף. אחרי שכמעט נחנקתי ונשכתי את הכרית, הפסיכולוג מהצד השני של חדר החקירות נכנס ואמר, 'רק שתדעו שהיא תשלם על כל מה שהיא הורסת פה'. בשלב מסוים הצלחתי לברוח עד מגרש החנייה, אלא שאז מישהו תפס אותי. מאז, הטראומה צרובה לי בזיכרון, ובמשך שנים פסיכולוגים היו מושא השנאה הכי גדול שלי".
"זו לא הטרדה מינית. אתה מגזים"
הסיפור של מ': "הייתי חרדי ולמדתי בישיבה חרדית שכללה פנימייה. נכנסתי לשם בגיל 24, בלי שום מושג בכל מה שקשור למין, גם לא מושגים בסיסיים. חודש אחרי שהגעתי, באחד הלילות, נכנס אל החדר שלי מישהו מחדר אחר וניסה ולגעת בי באיבר המין. התעוררתי מיד וקפאתי. ברגע שהבחין בזה, הוא ברח.
"למחרת, סיפרתי לאב הבית את מה שקרה והוא העביר את הסיפור לצוות החינוכי של הישיבה. הם שאלו מה היה, ובסופו של דבר, אחרי שעוד כמה ילדים התלוננו, הם סילקו אותו.
כעבור כמה שנים, לקראת סוף הטירונות, פניתי בעקבות החוויה הזאת ואחרות לקב"נית. סיפרתי לה שבין גיל 14 ל-16 עברתי מספר הטרדות מיניות. היא ביקשה פירוט, ולאחר שסיפרתי לה על המקרה, היא אמרה שלפעמים ילדים בפנימיות מחפשים חום וקרבה פיזית מתוך געגועים למשפחה, ואני מגזים כשאני קורא לזה הטרדה מינית. אמרתי לה, 'אבל זה הרגיש ככה'.
"כשפניתי לפסיכיאטר צבאי, גם הוא הציע להסתכל על זה בתור סיפור שנופח בראש שלי יותר מדי, ואולי הוא בכלל לא קרה".
פרידה בוואטסאפ
הסיפור של ש': "הסיפור שלי בכלל מתחיל לפני הטיפול. אחרי אינספור שכנועים עצמיים, לקחתי את עצמי בידיים וקבעתי תור לפסיכולוגית של קופת חולים. הלוואי שיכולתי להרשות לעצמי פסיכולוג פרטי, אבל אני סטודנטית ענייה. כמה ימים לפני מועד הטיפול גיליתי שיש לי עניין בשעה שקבענו, וסימסתי לה בנימוס המקסימלי אם אפשר בבקשה, בבקשה לדחות את הפגישה. בתגובה קיבלתי את ההודעה: 'אני לא נוהגת להתחיל טיפול עם מי שלא מגיע לפגישה ראשונה. שיהיה בהצלחה'".
שעת נמנום
הסיפור של ח': "הפסיכולוג שלי היה נרדם אחת לכמה מפגשים. הוא ניקר בזמן שבכיתי לו. לא העזתי להגיד לו כלום וכמובן שיצאתי עם תחושה שאני הבן אדם הכי משעמם על כדור הארץ".
אינטליגנציה רגשית 2
הסיפור של נ': "הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית במשך 3 שנים, כשהייתי בגיל ההתבגרות – הגיל שאתה כחומר ביד היוצר, בתקופה הכי קריטית, מעצבת, מעצבנת, הורמונלית, דכאונית ושאר מילים יפות בחייך. באחת הפגישות דיברנו על הערך העצמי הנמוך שלי ועל חוסר הבטחון הכבד וציינתי את העובדה שאני לא חושבת שאני יפה. בתגובה היא אמרה לי, 'תראי, זה לא שרואים אותך ואומרים וואו! את בסדר'. במילים אחרות, היא אמרה שאני צודקת, כלומר לא יפה. ניסיתי להתעמת איתה על כך אחרי שנה של המשך הטיפול ואז המצב רק החמיר. היא הצדיקה את עצמה ואמרה: 'מה את רוצה? לפחות לא שיקרתי'".
[interaction id="5a2d20910ae46500017ca5ed"]