רק אני והיונים

>> לכל סיפורי הפרידות

"זה היה בסביבות גיל 18, היא גרה בתל אביב ואני לא. הכרנו שנתיים לפני כן ואז קרה בינינו משהו. היינו מדברים הרבה בטלפון (עשור פלוס לפני הווטסאפ והסמסים). קשה להגיד שהיינו בוזגיות כי זה היה לא ברור, אבל כן היה קשר וגילויי חיבה הדדיים גם כשהיינו נפגשים וגם כשהיינו מדברים. זה חם־קר כזה והייתי ממש תמים. בתקופה שקדמה למקרה מבחינתי זה התחמם וזה היה זה. דיברנו באחד הערבים בטלפון וקבענו שניפגש למחרת אצלה בבית. ממש שמחתי כי היא הייתה ממש מגניבה. הגעתי לתל אביב, עליתי במדרגות אל הדירה שלה ודפקתי בדלת, אחיה פתח ואמר שהיא לא בבית. הוא אמר שהיא יצאה לפגוש מישהו ובשיא התמימות אמרתי 'כן אני המישהו', והוא כזה, 'לא, היא יצאה אתמול לפגוש מישהו ועוד לא חזרה'. לא הרגשתי שזו ממש פרידה לכל דבר, אבל זה כן שבר לי את הלב. במשך שעתיים אחר כך כל מה שיכולתי לעשות היה לשבת על ספסל, לעשן סיגריות ולהסתכל על יונים בפארק".