סיפור לחנוכה, על סקס סמים ופסטיגל

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
21 בדצמבר 2017

 

*
יום אחד יצאתי בחנוכה לעשות סקס בפסטיגל. פתאום עוצרת אותי המשטרה ומחפשת סמים. מצאו? לא מצאו. אבל העיקר שיש כותרת (תנסו אתם לכתוב טור מוקפים בעשרת אלפים ילדים שיוצאים מהיכל מנורה מבטחים בחנוכה. כל שלוש שעות עוד עשרת אלפים,
ועוד עשרת אלפים,
ועוד עשרת אלפים,
כמו איזו מכונה ענקית למחיקת ציפיות מהעתיד. ואתה רואה שנגמר להם המוח, כי אף אחד מהם לא שואל את ההורים שלו: "אמא, אבא, מה זה מנורה מבטחים?"  ויש תשובה:)

*
חברה שמייצרת מנורות שאפשר להיות בטוח שהן מנורות. אני טורח לעשות תחקירים לפני שאני כותב בעיתון, זו הסיבה שאני כותב בניו יורק טיימס. רגע, זה ניו יורק טיימס פה, לא? או ששוב הממזרים שינו את העיתונים? (ויש הצעה:)

*
אני מציע להיפטר מכל הנשק הקונבנציונאלי, ולהחליף אותו בפצצות אטום במחיר סביר, שיחולקו שווה בשווה בכל העולם (אידי אמין. או בשמו המלא: "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד־מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, נושא צלב ויקטוריה ואות השירות המצטיין, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט". כן, כן. גוגל איט)

*
השבוע הלכתי עם הילדים לפסטיגל הטרדות מיניות ושחיתות בשלטון המקומי. כי הכי כיף זה לראות את הגיבורים שלך על הבמה. ומה אני אגיד לכם, נהניתי. אבל אל תיקחו אותי דוגמה. אני נהנה כמעט מהכל. נהניתי מריטה שרה את ירושלים של זהב, נהניתי מלבנון השניה, נהניתי משואה של קלוד לנצמן, וגם מזאת שהיא לא של קלוד לנצמן. לא יודע למה אנשים תמיד מתלוננים (זה שאף פעם לא מתלונן. ויש הרחבה:)

*
השבוע, למשל, נהניתי מהשטר החדש של רחל המשוררת. הפכתי אותו וראיתי כתוב: "הוי כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"  ומה זה נהניתי, כי נורא פחדתי שיצטטו דווקא את המשפט "ואולי, לא היו הדברים מעולם?" – ואם אתם מבינים משהו בכלכלה, אתם יודעים שזאת לא שורה שאתה רוצה לראות על שטר. אולי על ביטקוין (ויש מצד שני:)

*
מצד שני, גם להגיד "ההיית, או חלמתי חלום?" זה לא נורא מעורר אמון. או שהיתה, או שחלמת חלום – תחשבי על זה ותחזרי עם תשובה, מפגרת. אבל משוררים הם כזה, "אני מתלבט, אני לא יודע, האם העולם קיים או שהכל בדמיון?" – חוסר החלטה לגבי המציאות, זה מה שמפיל כלכלות. סטנלי פישר בחיים לא היה עושה דבר כזה. אבל הנגידה הנוכחית קרנית פלוג היא אשה, ונשים הם הרבה יותר רגשניות, תראו איך הן מתרגשות מהטרדות מיניות, לדוגמה. אני מטריד שנים ואני לא מתרגש מזה (זה שלא מתלונן. שמתברר בעצם שהוא מתלונן בלי הפסקה. שמתם לב שאנשים אומרים דבר אחד ואז עושים ההפך? טוב, נעבור נושא:)

*
לא, לא נעבור נושא! (סתם דוגמה לאיך אנשים אומרים דבר אחד ואז עושים ההפך)

*
עבודה היא מוות ללא כבוד (ברנרד ביהאן)

*
כל החיים רציתי להיות במכבי אש. אבל מה לעשות ואנשים שנכנסים לבניינים בוערים צריכים להיות גדולים וחזקים, ואני לצערי מאוד נמוך חלש. אז אני עושה את שלי כמה שאני יכול, ועובר בבתי קפה רומנטיים איפה שהמלצרים כל הזמן מדליקים נר קטן על השולחן, עושה פו ומכבה. ולא, לא, אין לי שום קשר למכופף הבננות. הוא יצור דמיוני. אני בנאדם חי ונושם, שממשיך לרדוף אחרי החלום שלו נגד כל הסיכויים, ואם זה היה סרט היה מגלם אותי… היה מגלם אותי… טוב, אני רוצה להגיד רייאן גוסלינג, אבל עם המזל שלי הם ילכו על אמינות ויביאו את דני דה ויטו (מכבה האש הזעיר. חלק משורה ארוכה ארוכה של עוסקים זעירים, שבמצב הכלכלי הנוכחי פחות ופחות רואים אותם. ולסיום, יש חידה ותשובה לצידה, שלא תהיו במתח:)

*
מי אני? (אתה ההוא)