יש עתיד: 10 סרטי מד"ב שכל חובב של הז'אנר חייב לראות
מ"מטרופוליס" ל"שמש נצחית בראש צלול", מ"סולאריס" ל-"Wall-E"; חייזרים, פוסט-אפוקליפסה, אנימציה ואפקטים - עולם המד"ב מלא ועשיר. בחרנו כמה מהטובים ביותר
2001: אודיסאה בחלל
אי אפשר לדבר על מדע בדיוני בלי לדבר על היצירה המונומנטלית של סטנלי קובריק, שתרגם את הבהלה לחלל של שנות השישים לסיפור עתידני מרובד ומרתק. העלילה נפרשת על פני מיליוני שנים ונודדת שנות אור הרחק מכדור הארץ, מחברת בין אדם ומכונה ובין אבולוציה, שאלות קיומיות וחלומות קוסמיים. הקופים והעצמות, המונוליט, השימוש במוזיקה וסצנת הסיום החידתית נחקקו כולם בזיכרון הקולקטיבי, אבל הזכור מכולם היה ונשאר המחשב האל, שהצליח להפחיד וגם לעורר הזדהות בלי תווי פנים כלל.
מטרופוליס
מטרופוליס היא עיר עתידנית החצויה לשניים – על פני האדמה חיה האליטה ומתחתיה המעמד הנמוך והמנוצל. סיפור אהבה חוצה מעמדות מבעיר אותה, כאשר אביו של הגיבור מוביל ליצירת רובוטית בת דמותה של אהובת בנו, מנהיגת פועלים כריזמטית וטובת לב. הסיום אופטימי במידת מה, אבל הדרך אליו קודרת, מאיימת, אלימה אך גם מרהיבה. סרטו של פריץ לאנג משנת 1926 הוא האבטיפוס שבצלמו נברא ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע ואפילו יותר מכך – הוא שינה את הצורה שבה העולם מדמיין את העתיד ויש האומרים שחזה את זוועות הנאציזם, ולהבדיל, שהעיר המודרנית הייתה נראית אחרת לגמרי בלעדיו.
סולאריס
לשילוב של שני מאסטרים כאלה אין ברירה אלא להפוך לקלאסיקת הז'אנר: הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי הפך ב-1972 את ספרו של הסופר הפולני סטניסלב לם לסרט רב השפעה (העיבוד האמריקאי מ-2002 של סטיבן סודרברג ראוי גם כן אבל פחות טוב). מעשיית חלל פילוסופית, פיוטית ומתעתעת, שבמרכזה פסיכולוג הנשלח אל ספינת חלל שאנשיה הצוות בה חוו משברים פסיכולוגיים כתוצאה מהקרבה אל כוכב לכת מסתורי. ביהירות מסוימת, האנושות חושבת תמיד שישויות ברחבי היקום נראות, מתנהגות וחיות באופן דומה לשלנו. מה שמחכה לגיבור בסולאריס כה שונה מאיתנו שלא בטוח שאנחנו בכלל יכולים להבין איפה הוא מתחיל ונגמר, מה הוא מסוגל לעשות ומה הוא רוצה, אם בכלל. מכאן, שגם לא לגמרי אפשרי להבין אם סופו של המפגש הזה נפלא או נורא.
בלייד ראנר
לא משנה כמה זבל רידלי סקוט עוד ישליך על הצופים שלו, ההיסטוריה תזכור אותו כאחד מיוצרי המד"ב החשובים בהיסטוריה בזכות הסרט הזה (וגם "הנוסע השמיני"). בעיבוד הרופף לספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" של פיליפ ק' דיק, הפילם נואר פוגש את עיר העתיד המטונפת, בה מכוניות מעופפות בין שלטי חוצות ענקיים. דרך סיפור מרדף של איש חוק אחרי רובוטים נמלטים ואלימים, נפרש סיפור על מי שעברם איננו ברור ועתידם אפילו פחות ועולות שאלות פילוסופיות על מהותה של האנושיות. עוד כמה חודשים יגיע סרט ההמשך המאוחר, בבימויו של דניס וילנב ("סיקאריו", "המפגש"). ננסה לקוות לטוב.
מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית
הסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים" שינה את הקולנוע האמריקאי והזניק עידן חדש של מדע בדיוני כיפי להמונים, אבל סרט ההמשך מתעלה עליו. הוא כיפי יותר ומטופש פחות, ובחוכמה רבה הוא מוותר על שחזור של הצלחות העבר וממשיך הלאה לעולמות חדשים, מרחיב ומאניש את הדמויות הבסיסיות ושולח אותן להרפתקאות חדשות ומעניינות יותר. על הדרך הוא נתן לנו סיפור אהבה שהפך איקוני ונוגע ללב, גם אם להאן סולו יש שיטות חיזור של חניך מאפ"י. זה הסרט שהפך את הסדרה מלהיט להיסטריית ענק, כשהוא משלב בהצלחה אקשן, רגש, הומור ואפילו טאץ' פילוסופי.
אקירה
העתיד שהאנימציה היפנית דמיינה בשנות השבעים והשמונים היה אפל ומוזר, פרנואידי ומושך, אסתטי וחכם. אחת מהיצירות החשובות, המשפיעות והמפורסמות של הז'אנר היא סרט האקשן ההיסטרי הזה, המלווה כנופיית אפנוענים בטוקיו של אחרי מלחמת עולם נוספת, בהם גם צעיר שנמלט ממעבדה ממשלתית לאחר שעבר ניסויים חדשניים שהעניקו לו כוח על-טבעי. מדובר בסרט קאלט שהוכיח לכל העולם מהו כוחה של אנימציה למבוגרים ושל התעשייה היפנית בפרט. זהו גם סרט האנימציה הראשון לזכות במהדורת קריטריון יוקרתית (רק אחד נוסף זכה בכבוד זה בהמשך).
מפגשים מהסוג השלישי
סטיבן ספילברג חזק במדע בדיוני, בין אם כבמאי ("אי.טי", "פארק היורה", "A.I: אינטילגנציה מלאכותית" ו"מלחמת העולמות") או כמפיק ("גרמנלינס", "בחזרה לעתיד", "גברים בשחור"). המשפיע והחשוב שבסרטי המדע הבדיוני שלו הוא גם המוקדם שבהם – סרט מהולל ועשוי למופת, המתהדר באפקטים חדשניים ובגישה חדשנית גם כן. שנים לפני ביקור החבר מכוכב אחר, ספילברג חלם על מפגש אנושי-חוצני שאיננו מונע מפחד אלא מתקווה, מהשאיפה לתקשורת בין כוכבית אמיתית, למען אינטרס משותף ולא כדי למנוע פלישה מאיימת.
ברזיל
מ"מטרופוליס" ו"1984" ועד היום, המד"ב חוזר שוב ושוב לעיר הפוסט האפוקליפטית והאפלה. גם טרי גיליאם כתב אחת כזו, רגע אחרי ששנת 1984 האמיתית הסתיימה, אבל כצפוי מבוגר מונטי פייטון, היא מטורללת על כל הראש. העיר היא אולי מבוך בירוקרטי מפלצתי ומייאש הנתון להתקפות טרור תכופות, אבל הסרט הוא בכלל קומדיה צבעונית מעוצבת לעילא ומצחיקה מאוד.
שמש נצחית בראש צלול
גם מי שנרתעים מהאלמנטים והקלישאות המוכרות של הז'אנר מצאו את עצמם נשבים בקסמה של הדרמה הרומנטית הזו. הבמאי מישל גונדרי והתסריטאי צ'ארלי קאופמן הציבו במרכזו של עולם עכשווי לגמרי פרט שונה אחד – טכנולוגיה המאפשרת למחוק זכרונות – ויצאו לחגוג. ג'ים קארי נמלט מהטייפקאסט בתפקיד של גבר שבור לב, שמחליט למחוק את זכרה של חברתו לשעבר ממוחו, אבל מתחרט באמצע התהליך. מד"ב אישי ונוגע ללב מהסוג שהופך יותר ויותר נפוץ בעשורים האחרונים, בלי פיצוצים ורובוטים אבל עם הרבה רגש.
WALL-E
לכאורה, סרט מתוק וצבעוני לכל המשפחה עם זוג רובוטים שמתאהבים וקולות מצחיקים. בפועל, זו קפסולת זמן המפגישה שלל סרטי עבר מהז'אנר ומחוצה לו עם חרדות ומסרים אקולוגיים ההולמים את שנת יציאתו (2008). זה היה יכול להפוך בקלות להטפת מוסר מעיקה, אבל כשאחד האולפנים הגדולים בעולם לוקחים לידיהם משימה כזו, ברור שהתוצאה היא יצירה מיוחדת ושובת לב.