הז'אנר מת מצחוק: לאן נעלמו סרטי הפארודיות, והאם הגיע הקאמבק?

השבוע יצא לאקרנים הריבוט ל"אקדח מת מצחוק" בכיכובו של ליאם ניסן, ובאופן מפתיע הביקורות ממש חיוביות. לקחת סדרת סרטים כה אהובה וכה מזוהה עם שחקן וצוות יצירתי מסויים, ואז לעשות לה רימייק עם שחקן וצוות יצירתי אחר לגמרי אמנם נשמע כמו רעיון מסוכן, אבל נראה שהמפיק סת' מקפרלן, הבמאי עקיבא שייפר והאירי הענק שנכנס לנעליו של הפקח פרנק דרבין עשו עבודה לא רעה בכלל, ויגרמו לכם להתגלגל מצחוק על הרצפה כמו בימים הטובים. וזה מה שמעלה את השאלה – מה קרה לז'אנר הפרודיה מאז שיצא "האקדח מת מצחוק ⅓33: העלבון האחרון" ב-1994? האם הוא באמת נעלם, או שהשמועות על מותו היו מוגזמות? שימו את הצ'קלקה שלכם על הגג ובואו ניסע לגלות. קיו למוזיקת פתיחה.
>> אוגוסט חם על המסך: 17 סדרות שבטוח תרצו לראות החודש

ניתן להניח שכמה דקות אחרי שפיסת האומנות הראשונה נוצרה על ידי האדם הקדמון, נוצרה פיסת הפרודיה הראשונה שלעגה לאותה אומנות. אבל הפרודיה הקולנועית המודרנית נוצרה על ידי שלישיית היוצרים צוקר, אברהמס וצוקר ב-1980, עם "טיסה נעימה!". דייויד צוקר, ג'רי צוקר וג'ים אברהמס ז"ל יצרו שפה קולנועית חדשה של הומור ויזואלי, משחקי מילים ושבירות קיר רביעי, שמבוצעות בסגנון Deadpan יבש ורציני על ידי שחקן דרמטי שמבין קומדיה – מה שרק מגביר את הצחוקים. משם השלישייה יצרה את הסרט "סודי ביותר!", סדרה הטלוויזיה קצרת היומין "מחלק משטרה", והספין אוף הקולנוע המצליח שלה – "האקדח מת מצחוק", בכיכובו של לזלי נילסן האחד והיחיד.

כמו ליאם ניסן, לזלי נילסן (שמות דומים, הא? מצחיק) התחיל את הקריירה שלו כשחקן דרמטי רציני. ההופעות שלו ב"טיסה נעימה" ו"האקדח מת מצחוק" חשפו אותו בתור אחד השחקנים המצחיקים ביותר על המסך, וגם כאדם מצחיק מאחורי הקלעים שנהג להביא מכונת פלוצים איתו לראיונות טלוויזיוניים. נילסן הפך לסמל בעולם הפרודיה, ויוצרי פרודיות פחות מוצלחים התחילו להשתמש בו כדי לתת לגיטמציה ליצירות המוחרטטות שלהם. נילסן כיכב בסרטים נשכחים כמו "הנמלט מת מצחוק", "המרגל מת מצחוק" "החלל מת מצחוק", פרודיות עלובות שלא ראויות לכישרון שלו, אך הרוויחו לו כנראה משכורת נאה.

וזה לא שהיה הרבה פרודיות קולנועיות מוצלחות שהוא פספס. אם תביטו ברשימת "הפרודיות הקולנועיות הטובות ביותר" שפרסמנו באתר הזה לפני זמן לא רב, תוכלו לשים לב שאין שם הרבה סרטים מאמצע שנות התשעים הלאה. אחרי הסרט השלישי בסדרת "האקדח מת מצחוק", שרביט מלכי הפרודיה עבר לאחים ויינס, יוצרי סדרת "מת לצעוק" הפופלרית – אבל גם הם לא הצליחו לשמור על הגחלת חיה.

בשנות האלפיים זכינו לראות את דיוויד צוקר משתלט על סדרת "מת לצעוק", עם הסרט השלישי והרביעי בסדרה (וכמובן שהוא דאג להביא את לזלי נילסן להופעת אורח, שהיתה הרגעים הכי מצחיקים בסרט), אך הסרטים האלו הם לא הפכו לקלאסיקות על זמניות. שלא לדבר על זבלונים כמו "סופרהירו" (עם… פאק, לזלי נילסן!) או הפילמוגרפיה האיומה של הצמד פרידברג וזלצר, שאחראים להתדרדרות של "מת לדייט", "פגוש את הספרטנים", "משחקי הלמות ברעב" עוד ניסיונות לכסף קל.

אז האם ז'אנר הפרודיה נפטר, ורק עכשיו חזר מהמתים? לא בדיוק. בתקופת הביניים הזאת זכינו ליצירות כמו "בלאק דינמייט", פרודית בלאקספלויטיישן שלוקחת כיוון פחות מגוחך אך עדיין מאוד מצחיק, וסדרות טלוויזיה כמו "בית חולים לילדים", שהיתה פרודיה מוצלחת על ז'אנר "האנטומיה של גריי" מוצלחת, או "משטרת הרפואה" בנטפליקס – ספין אוף אקשן לא רע בכלל ל"בית חולים לילדים". זכורה לטובה גם הסדרה שהכי הושפעה מ"האקדח מת מצחוק", קומדיית המשטרה "אנג'י טרייבקה" בכיכובה של רשידה ג'ונס. ומעבר לזה, כמובן שיוטיוב מלאה בסרטוני פרודיה מוצלחים על קולנוע, מוזיקה, סטנדאפ ועוד.

ולמרות כל זה, זה מאוד מעודד לראות סרט כמו "האקדח מת מצחוק" החדש מקבל ביקורות טובות. מעבר לחזרתו האפשרית של ז'אנר הפרודיה למייסטרים, אנחנו מדברים פה על חזרה של ז'אנר הקומדיה הקולנועית. שמתם לב שאין הרבה סרטי קומדיה אמריקאיים בקולנוע בזמן האחרון? ואם יש קומדיה, היא כנראה "קומדיית אקשן" או "סרט גיבורי על מצחיקי"? תנו לנו סרטי קומדיה שנוכל לצחוק מהם בקולנוע ביחד, כמו בימים הטובים. זה מה שאנחנו רוצים, הוליווד! אנחנו מבטיחים שאם הם יהיו טובים, אתם תמשיכו להרוויח כסף. עד שהם שוב יתחרבנו שוב, כמובן – אבל לפחות הפעם לזלי נילסן מת ולא יוכל להשתתף בהם.