עדי אשכנזי עוצרת לנוח ולא מפחדת לפרגן לקומיקאיות החדשות

באחד הפרקים של "תום יער עושה את שביל ישראל" מנצלת עדי אשכנזי עילפון רגעי של יער כדי להשתלט לה על התוכנית. אשכנזי, אחת הקומיקאיות הוותיקות והחזקות בארץ, מקבלת בטבעיות הנחיות מהצלם של יער ונכנסת לכאורה לנעליה. "מה את עושה? גדלתי עלייך, יא בת זונה!!!" צורחת עליה הקומיקאית הצעירה עם חזרתה למוטב, "למה את גונבת? אין לך תוכניות משלך?!". הן מתנפלות זו על זו ונופלות אל הקרקע לקרב חסר רחמים. "את כלום בלעדיי!!!", מחזירה לה אשכנזי. הקטע מסתיים באקט גרפי במיוחד של יער המטיחה באשכנזי: "את זקנה", קורעת את איבריה הפנימיים ואוכלת אותם.

הכל מבוים וכתוב בהומור, אבל קשה לפספס את האמת שבבדיחה. ב־2017 ביקר העיתונאי איימן סיכסק בחריפות את עונתה החמישית של "מה זה השטויות האלה", ופסק שההומור של אשכנזי מיושן ואינו עומד בתקן של קומיקאיות נשכניות ממנה, בראשן יער. באמצע שנות ה־40 לחייה, אחרי שתי חתונות, שלוש ילדות, שתי סדרות וחתיכת קילומטראז' בעולם הסטנדאפ, עברה אשכנזי את האבולוציה הבלתי נמנעת מקומיקאית נועזת וחדשה לזו שהנועזות והחדשות מאיימות להשתלט לה על הפריים טיים. "אין לי עניין בזה", מגיבה אשכנזי על הפרשה ההיא, "אני מסתכלת רק על עצמי. המבקר ההוא, מסכן הבן אדם, באמת, בחיים לא קיבל כל כך הרבה התייחסות".

"באופן כללי, לא משנה על מה נשים מדברות – למישהו יש בעיה עם זה. סטוצים, ילדים, עצבים. אפשר לומר שהכל נראה לא טוב על נשים, אבל זה לא קשור לסטנדאפ"

הביקורת לא נגעה בך בכלל? לא הרגשת מאוימת?
"אני מתעניינת במה שעושים החדשים ומפרגנת לתום, היא מצחיקה מאוד בעיניי. כשהציעו לי לצלם איתה את הסצנה ב'שביל ישראל' ישר אמרתי לא, פשוט כי זו התשובה הראשונה שלי – אני לא רוצה לעשות כלום אף פעם. אחרי שתום הבטיחה לי שזה בקטע טוב ושכנעה אותי, הסכמתי, והיא מאוד פרגנה לי בצילומים. היו לי הרבה שנים של חרדות אבל אני אחריהן. כל החלטה הייתי מקבלת עם המקורבים אליי. היום, תודה לאל, אני כבר הרבה יותר בטוחה בעצמי מעצם הניסיון והידע, אבל פעם זה לא היה ככה – בכל טעות הייתי חושבת שהעולם נהרס".

בחודש שעבר הופיעה הסטנדאפיסטית באוזןבר, ממעוזי הסטנדאפ האלטרנטיבי שבו גדלו יער וחבריה לדור החדש, כדי לנסות חומרים. במקום 134 ש"ח, מחיר הופעותיה הרגילות, היא מתמחרת את הכרטיסים ב־70 ש"ח בלבד, אקט שאינו מאפיין כוכבים בסדר הגודל שלה כמו אדיר מילר ושחר חסון. אנחנו מדברות יומיים לפני האירוע.

"זו שיטת העבודה שלי כבר שנים", היא מסבירה. "אני מנסה התחלה של רעיונות, מדברת עם הקהל בודקת איך הוא מגיב. בתקופות אחרות הייתי עושה את זה כחלק מהעבודה על 'מה זה השטויות האלה'".

מתוכננת עוד עונה?
"לא. העונה השישית הייתה מאוד אינטנסיבית, אני לוקחת חופש מזה וכולי רק בהופעות".

אני מנסה לשאול אותה על השקט היחסי בטלוויזיה, אבל היא מתעניינת יותר דווקא בניסיון שלי בסטנדאפ ("כמה הופעת? שנתיים וחצי? וואו, יפה") ובפיתות שמחכות לה באבו גוש. אולי היא פשוט שחקנית מעולה, אבל נשמע שאשכנזי מדלגת בקלילות בין כל המוקשים שהחיים מזמנים לה. ואולי, כדרכו של עולם, הילדים הכניסו בשבילה מילים כמו "הצלחה"  לפרופורציות. היא נפרדת ממני ומתקשרת כעבור כמה דקות בקול לעיסה רמה. "סליחה, לא יכולתי לדבר, פשוט הפיתות".

הפיתות מעל הכל. בכל זאת, את מרגישה צורך באיזשהו מיתוג מחודש? קומיקאיות רבות מעידות שמאז שהתמסדו והביאו ילדים הן תויגו כפחות רוקנ'רול וכיותר כדודות.
"וואו, איזו אמירה קשה. אני לא מרגישה את זה, לתחושתי סטנדאפ הוא א־גילי וא־מיני. להפך, ככל שאני מתבגרת אני הרבה יותר אמיתית. מאז שיש לי ילדים אז גם יש לי אלוהים, והסטנדאפ שלי מלא יותר בנשמה. באופן כללי, לא משנה על מה נשים מדברות – למישהו יש בעיה עם זה. אם את מדברת על סטוצים זה לא טוב, אם את מדברת על ילדים זה לא טוב, אם את עצבנית זה לא טוב, אם את נחמדה זה לא טוב. אפשר לומר שהכל נראה לא טוב על נשים, אבל זה לא קשור לסטנדאפ".

"הקהל מתבגר איתי. החלום שלי הוא שאוכל להופיע תמיד. זה מקצוע מאוד נוח, כי הוא יושב על המוח ולא על המראה"

ככל שהתקדמה אשכנזי בתהליך הפיכתה מסטנדאפיסטית של האוזן לאמנית של זאפה, או מאישה צעירה לבוגרת, נראה שגם הקהל שלה נע מאזורי האנדרגראונד אל צפון תל אביב ושאר מחזות השלושה־ילדים־וגינה. סביר להניח שבדיחות שעובדות מצוין בזאפה לא יגרפו צחקוק אחד באוזן ולהיפך, אבל לדבריה, ההבדל בין הקהלים לא דרמטי כפי שנדמה. "בטוח שבמידה מסוימת מדובר בקהל שונה, אבל לאוזןבר מגיעים גם המון אנשים שהם לא תל אביבים היפסטרים, אלא לאנשים שאוהבים סטנדאפ ואוהבים לראות התחלה והתנסויות".

וההבדל בין הקהל שלך עכשיו לקהל של פעם, הוא מורגש?
"בגדול הקהל מתבגר איתי. כשהתחלתי להופיע בגיל 24 הם היו בני 24, והם הולכים איתי עד המוות. כלומר הקהל עד המוות, אני… האמת? החלום שלי הוא שאוכל להופיע תמיד. לא יודעת איך אני אהיה ומה תהיה רמת ההצגה שלי, אבל אני בשאיפה. זה מקצוע מאוד נוח, כי הוא יושב על המוח ולא על המראה".

אולי גם על חיוניות של הגוף. קשה לפזז על במות בגיל 90.
"שטויות. צריך לדעת לחשוב בעיקר".

למרות הרזומה האדיר, אשכנזי עדיין מתרגשת דווקא מהופעות של ניסוי חומרים. "תמיד יש את השאלה של 'איך זה יעבור'", היא מודה. "ברגע שהופעות כאלה מסתיימות אני חוזרת הביתה לצפות בווידיאו של ההופעה ובודקת איפה צחקו, חייבת להבין מה היה. באוזן מסקרן כי אני באמת לא יודעת מה הולך שם. מעצם זה שהקהל כל כך מוכן לאלתורים זה גורם לי להיות בשיא הטראנס ולרצות להתפרע. ההופעה הזאת מיוחדת גם כי זו הפעם השנייה שאני מארחת את יונה קפח, שאני עובדת איתה וכותבת איתה את המופע שלה. היא מאוד מקסימה בעיניי".

ומתי נראה אותך שוב על המסך? את מסתורית לגבי זה מטעמי סודיות?
"האמת שאני לא מספרת כי באמת שאין לי מה. העבודה על העונה השישית של 'מה זה השטויות האלה' הייתה מאוד מאומצת, אני צריכה הפסקה. עכשיו יש גם זמן ליוגה. את חושבת שמעניין לדבר בראיון על יוגה? ברור שאני מתעניינת כל הזמן מה קורה בטלוויזיה ובודקת אפשרויות, אבל בינתיים ההופעות זה הדבר".