עומדים על נייר: האמנים הישראלים שישתתפו בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי

אירועי הדמים במשרדי מערכת העיתון הסאטירי הצרפתי "שארלי הבדו" בפריז בתחילת החודש, התרחשו שלושה שבועות בלבד לפני פתיחתו המתוכננת של הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס באנגולם שבצרפת בשבוע הבא (חמישי, 29.1). למשך ארבעה ימים תהפוך עיר מנומנמת בצרפת למעוז קומיקס ענקי, ואף שקשה להעריך כרגע כיצד האירועים ישפיעו על המכירות ועל התוכנית האמנותית של הפסטיבל – אחד החשובים בתחומו בעולם – סביר להניח שמצב הרוח הכללי יושפע מהזעזוע שעברו העוסקים בתחום בכל העולם.

במשתתפים השנה יהיו עשרה יוצרים ישראלים שיציגו ארבעה ספרים חדשים. זו כמובן לא הפעם הראשונה שניתן לפגוש באנגולם נציגות ישראלית. רק בשנה שעברה זכה ״הנכס״, הרומן הגרפי שכתבה ואיירה רותו מודן, בפרס הצטיינות מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל; אולם ייתכן כי הנציגות המקומית המכובדת היא סימן להתעוררות ולהתקבלות המקומית של התחום באופן כללי, בעיקר של הרומנים הגרפיים למבוגרים.

כך לדוגמה, ב־2013 היה אפשר למצוא ברשימת רבי המכר את ״הנכס״ של מודן לצד הרומן הגרפי שפרסם מישל קישקה, ״הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא״. בסוף השנה שעברה זכתה מודן, עם תשעה אמנים נוספים, בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי האמנות הפלסטית לשנת 2014. ההכרה של הממסד בצורת הביטוי הגרפית כסוגה אמנותית לכל דבר הופיעה גם בנימוקי השופטים להענקת הפרס: ״מודן הפכה לאחת היוצרות הבולטות בארץ להחדרת הקומיקס והאיור האמנותי העכשווי כמדיומים שווי ערך למדיומים אמנותיים שכבר זכו ל׳תו תקן׳ (למשל הצילום, הווידיאו, הגרפיטי והמדיה הדיגיטלית)״.

נוסף לכך, מועצת הפיס לתרבות ואמנות הקציבה בשנה שעברה 403 אלף ש"ח להוצאה לאור של 11 רומנים גרפיים. לצד יוצרים מוכרים כמו זאב אנגלמאיר ואילנה זפרן, כוללת הרשימה גם יוצרים צעירים, ובתוך מנעד הנושאים הרחב שבהם יעסקו הספרים אפשר יהיה לקרוא על ימיו הראשונים בישראל של עולה חדש מאתיופיה ב־1985, על פסל אפריקני שמתעורר לחיים ביפו העתיקה, על פלוגת שבויים במלחמת יום הכיפורים בקרבות ברמת הגולן ועוד.

מבחינה זו אפשר לראות גם בעשרת היוצרים שיציגו את ספריהם באנגולם מיקרוקוסמוס של סצנת האיור והקומיקס המקומית – בוותק, בסגנון ובכתיבה. בצד האחד של הסקאלה נמצאים האחים התאומים תומר ואסף חנוכה, שבשיתוף פעולה עם הכותב בועז לביא יציגו רומן גרפי חדש ומסקרן על מלחמת אזרחים בהובלת תאומים בני 10 עם כוחות על במדינה דמיונית במזרח אסיה. לצדם נמצא גלעד סליקטר שיפרסם את הרומן הגרפי הרביעי שלו, סיפור אוטוביוגרפי־סוריאליסטי שמתרחש ביממה אחת בזמן מבצע עמוד ענן.

דן אלון, הדר ראובן, הילה נועם, עומר הופמן וקרן כץ – חמישה יוצרים שסיימו את הלימודים בעשור האחרון – יציגו את "Humdrum", אנתולוגיית סיפורים בהוצאת עצמית שנקודת המוצא שלה היא הבית שבו נולדו או גדלו. בקצה השני של הסקאלה נמצא ארז צדוק, שסיים את לימודיו לפני חצי שנה בלבד. צדוק יוצא דופן לא רק בגיל אלא גם בכך שהספר שלו הוא היחיד שיצא לאור קודם בעברית: הוא תרגם לאנגלית את פרויקט הגמר שלו, ספר קומיקס אוטוביוגרפי שמספר על הטיול לדרום אמריקה אחרי הצבא. לנו לא נותר אלא לקוות שלמרות המשבר שפוקד את שוק הספרים, הספרים האחרים יתורגמו לעברית לטובת הקהל הישראלי.

״The Divine״

רומן גרפי למבוגרים בהוצאת macmillan האמריקאית, 160 עמ'

על החתום: תומר חנוכה, אסף חנוכה ובועז לביא. תומר הוא מאייר לעיתונות, לקולנוע ולפרסום. הוא עבד עם חברות כמו נייקי, לוקאס פילמס, יוניברסל, האחים וורנר, מארבל קומיקס ועוד. בשנה שעברה היה למאייר הישראלי הראשון שעבודתו פורסמה על שער המגזין האמריקאי הנחשב, "הניו יורקר".

אסף למד איור ואנימציה בליון שבצרפת. מאז הוא פרסם קומיקס בצרפת, בישראל, בארצות הברית, בספרד ובאיטליה, וכיום הוא מפרסם טור שבועי אוטוביוגרפי ב"כלכליסט" בשם ״הריאליסט״. נוסף על כך הוא אייר שני ספרים שכתב אתגר קרת: "סמטאות הזעם" בשנת 1997 ו"פיצרייה קמיקזה", עיבוד לספרו של קרת "הקייטנה של קנלר", בשנת 2004.

לביא הוא מעצב משחקים, סופר ובמאי. הוא כתב תסריטים לתוכניות טלוויזיה, פרסם סיפורים בכתבי עת ספרותיים וכותב טור בשם ״לימבו״ באתר ״המקום הכי חם בגיהינום״. "האגם", סרט קצר שכתב וביים, הוקרן בפסטיבלי סרטים חשובים בעולם וזכה לשבחי הביקורת.

על העלילה: העבודה על ״The Divine״ (הנשגב), נמשכה חמש שנים. נקודת הפתיחה לסיפור שכתב לביא החלה מצילום שראה תומר בכתבה ב"ניו יורק טיימס" על שני תאומים שמסתובבים בג׳ונגלים של בורמה ושנטען שיש להם כוחות על. הסיפור עוסק בבחור בשם מארק, שמאז שהשתחרר מהצבא האמריקאי עובד בעבודה משעממת כיועץ לחומרי נפץ בשוק האזרחי. אבל מארק אף פעם לא יכול באמת להתרחק ממלחמה, ולכן הוא לא יכול שלא להיענות להצעה של חברו הוותיק מהצבא, ג'ייסון, שמגיע עם חוזה צבאי משתלם ביותר לעבודת כרייה במדינה דמיונית בדרום מזרח אסיה בשם Quanlom. השניים נאלצים לפעול מתחת לרדאר מכיוון שבקוואנלום מתרחשת מלחמת אזרחים, והצבא האמריקאי לא אמור לפעול שם.

ללא עתיד מקצועי ועם תינוק בדרך, מארק עושה את טעות חייו וחותם על החוזה עם ג'ייסון. הוא לא יודע שמה שמחכה לו עומד לשנות את חייו ושהוא עתיד להיתקל בדברים מוזרים כמו דרקון אימתני או מלחמת אזרחים בראשות תאומים בני 10, שמובילים צבא של לוחמים שנראים כמו אלוהים.

״צו 8״

רומן גרפי למבוגרים בהוצאת çà et là הצרפתית, 200 עמ'

על החתום: גלעד סליקטר. אייר ספרי ילדים כמו "מכרות המלך שלמה", "ספר הג'ונגל" ו"טרזן בן הקופים" שיצאו לאור בהוצאת מודן ואוקיינוס; ואת "גור של דינוזאור" מאת הדס ליבוביץ' בהוצאת מטר. נוסף לכך הוא כתב ואייר את הנובלות הגרפיות ״מי אתה בכלל״ (פרויקט הגמר שלו), ״השדים של מונגול״ ו"משק 54", שכתבה אחותו גלית סליקטר.

על העלילה: ״צו 8״ הוא סיפור אוטוביוגרפי סוריאליסטי שבמרכזו משפחה, יצירה וספר אבוד. הסיפור מתרחש ביממה אחת בזמן מבצע עמוד ענן, כשגלעד, מאייר ויוצר קומיקס, נקרא למילואים. הוא מצטרף לנהג אוטובוס ובמסגרת תפקידו הוא נוסע לחלק צווי 8 לחיילים בזמן שטילים נופלים ברחבי הארץ. מפגש אקראי עם דמות מהעבר מחזיר אותו לימי השירות הצבאי ומאלץ אותו להתמודד עם השלכותיה על ההווה; ואם הוא לא יעשה שום דבר בנידון, אולי גם על העתיד.

״Humdrum״

אנתולוגיית סיפורים בהוצאת Humdrum (הוצאה עצמית), 80 עמ'

על החתום: דן אלון, הדר ראובן, הילה נועם, עומר הופמן וקרן כץ מקבוצת Humdrum (כינוי לדבר מה מונוטוני וחסר עניין או ברק). הופמן, נועם וכץ הם בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, אלון הוא בוגר המחלקה לתקשות חזותית בשנקר וראובן היא בוגרת המחלקה לתקשרות חזותית במנשר. הופמן מאייר לעיתונות ואייר ספרי ילדים כמו ״אבא אכל דיסה״ מאת שהם סמיט ו״נמרת״ מאת אורנה לנדאו. נועם מאיירת לעיתונות ואיירה את ספר הילדים ״מה שיהלי רוצה" מאת יצחק בר־יוסף. אלון סיים השנה את התוכנית ללימודי המשך בפקולטה לאמנויות, המדרשה בית ברל, ובסוף השנה שעברה הוא הציג בגלריה משונע בתל אביב את תערוכת היחיד ״הכל כשורה אדוני הגנרל״. כץ סיימה בשנה שעברה תואר שני באיור ב־SVA בניו יורק, והיא עובדת עם לקוחות מישראל ומארצות הברית. ראובן איירה ספרי ילדים כמו ״חתולים למסירה״ (שגם כתבה) ו״מונו הוא לא ארנב״ מאת גור אילני, וגם את הרומן הגרפי ״אנדרומדה נרדמת״ שהיה פרויקט הגמר שלה.

על העלילה: נקודת המוצא של הסיפורים היא הבתים שבהם נולדו או גדלו החמישה. לכל הסיפורים יש שמות של כתובות דואר, ולסגנונות השונים משותפת הטקסטורה הייחודית של בניין ישראלי.

הסיפור "חובות הלבבות 9" שכתב וצייר עומר הופמן מתרחש בבניין בהרצליה ומתאר את יומה של יהודית, דיירת בבניין שחיה חיים כפולים. היא סוכנת חשאית שמנקה, תולה כביסה ולוקחת את הילד לחוג ג'ודו; ובמקביל עושה את כל מה שסוכנת חשאית עושה – עוקבת אחרי השכנה, מצותתת לזוג ומחביאה דוחות סודיים מבעלה.

ב״דואר נע קציעות״ חלום בהקיץ מחזיר את דן אלון לשירותו הצבאי בכלא קציעות. הגיבור מתחיל להתגלח לקראת נסיעה משפחתית, נחתך, והדם הופך לזיכרון של קפה שנשפך על שולחנו של מפקד הכלא רגע אחד לפני שפורצת מהומה בין החיילים לבין האסירים הביטחוניים.

״מחניים 134״ של קרן כץ מספר על הדייט הראשון שלה. הבחור מציע ללוות אותה הביתה, וכדי שהדייט שלהם יתארך כמה שיותר היא מספרת לו שהיא גרה בקצה השני של העיר. בדרך הוא מספר לה על הילדות שלו ועל מכולת קטנה שעמדה אז על גבעה מול ביתו, ואיך פעם, כשהיה בן 4, הוא הלך לשם לבד כדי להביא חלב הביתה ונכשל במשימה.

״קהילת ורשה 36״ של הדר ראובן מספר על אב צעיר שנוהג לבקר במרפסת של שכנו המבוגר בתל אביב בכל יום אחרי עבודתו בבית הסוהר, כדי להירגע מהיום הקשה לפני החזרה הביתה למשפחה. לשניהם יש בנים: לאב הצעיר יש ילד שחוגג למחרת יום הולדת 4; ולשכן המבוגר יש בן חייל קרבי שבדיוק חזר במפתיע מהבסיס וברור שמשהו איתו לא תקין. במסיבת יום ההולדת הבן החייל מנודב להתחפש לליצן, וזו רק ההתחלה של סיפור חצי ביוגרפי חצי דמיוני, שמתרחש בשנות ה־80 המאוחרות.

״דיזנגוף 34״ של הילה נועם מספר על בית שנבנה בירידה תלולה. מדי יום כיפור הופך הבית לאחת הנקודות המועדפות על ילדי העיר. הם מכנים את המקום "ירידת המוות" ונהנים לרכוב בו במהירות על אופניים. סמוך לבית נמצא גם בית הכנסת השכונתי ובמהלך החג מתפללים בו מאמינים רבים. כמדי שנה, עם סיום התפילה מתקיים חיכוך בין הרוכבים והמתפללים הצעירים, אך באחד מערבי יום הכיפורים, אף שהכל מתחיל ברוח שעשוע כתמיד, הירידה הופכת במהירות ממגרש משחקים לשדה קרב.

״טרנקילו"

ספר קומיקס אוטוביוגרפי בהוצאה עצמית, 74 עמ'

על החתום: ארז צדוק, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מהשנה שעברה (2014).

על העלילה: ״טרנקילו״ מספר את סיפורו של צדוק ב־4 ביולי 2009, תאריך שהוא בטח יזכור עוד זמן רב. באותו יום מצא צדוק את עצמו מתחנן על חפותו בחדר החקירות של משטרת ההגירה בכניסה לארצות הברית, בלי כרטיס האשראי שנגנב בצ׳ילה, בלי הכסף המזומן שנגנב בבוליביה ובלי הזמנה למלון כי הוא התקשה למצוא חדר פנוי ביום העצמאות; ממש לא הדרך שבה הוא תכנן לסיים את הטיול הגדול של אחרי הצבא.

כדי לענות על שאלות החוקרים שעיכבו אותו לתשאול, הוא מצא את עצמו חושף בפניהם אירועים וחוויות אישיות מהטיול שלו בדרום אמריקה, בתקווה שזה מה שיעזור לו להיכנס לארצות הברית ולקנח את הטיול במסע קניות.