העורבים חזרו לתקוף עוברי אורח תמימים ברחבי העיר. זו הסיבה לכך
נתקלתם באחרונה בתוקפנות מצד עורבים או למשל בעורבים שאינם זזים מהקרקע? אינכם לבד: אנחנו במהלכה של עונת הפרחונים - עורבים צעירים שאמנם נראים בוגרים אבל עדיין לא מסוגלים לעוף, ולרוב מאחוריהם - הורים מודאגים. כך תוכלו להבטיח עמם דו קיום אמיתי
הם גדולים, שחורים, ידועים כמביאים מזל רע, צועקים בקול רם ובכל העיר, ובקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ המקומיות אנשים מדווחים באחרונה שהותקפו על ידם – העורבים פושטים על העיר. מתברר שהם די לחוצים, ויש להם סיבה.
"כרגע אנחנו בעיצומה של עונת הפרחונים", מסבירה אורית ברוך, מנכֿ״לית עמותת אוהב עורב, בעלת תואר ביערנות ותואר שני בהתנהגות בעלי חיים, ״הפרחונים נראים כמו עורבים בוגרים, הם בשלב שיש להם כבר ניצוי מלא, אבל הם עדיין לא יודעים לעוף. הם נמצאים על הארץ, מקפצים על המדרכה, ותלויים מאה אחוז מהזמן בהורים שעדיין מאכילים אותם ישירות למקור. ממש כמו תינוק בשנה הראשונה לחייו".
כל התקרבות לפרחונים נתפסת כאיום עבור ההורים שנאלצים להשגיח על מספר שיכול להגיע גם לארבעה פרחונים בו זמנית. כפי שיכול להעיד כל הורה שחווה זאת, אין דבר מלחיץ יותר מילדים שרצים בו זמנית לכיוונים מנוגדים.
כאשר הם מזהים מה שנראה בעיניהם כאיום על הפרחון העורבים מתריעים בקול גדול, לעיתים עפים מעל הראש של אנשים כאות אזהרה ויכולים גם לנקר. למי שלא מכיר או חווה, מדובר בחוויה מפחידה מאוד. "הפחד הוא תרבותי", מסבירה אורית, "כדאי לזכור שלעורב יש מקור חלש יחסית. למרות המראה שלו שנתפס כמפחיד, כל תוכי צבעוני חמוד יכול לתת לך ביס רציני יותר".
באחת מקבוצות הפייסבוק העירוניות מספרת רוני כי "לפני שבוע בערך בעודי יורדת את גבעת הילטון עורב עף לי ממש לתוך השיער, פעמיים! אותו עורב פשוט טס לי לשיער המשיך וחזר שוב!". תגובות רבות מחזקות את התיאור שלה: נועה למשל סיפרה ש״הכלב שלי עשה קקי, ועורב אחד הסתכל עליי וכשהתכופפתי להרים הוא קפץ לי על הגב בקטע של תקיפה! ואז קפץ שוב למדרכה והמשיך להסתכל עליי… היו לי חרדות בגוף. בחזור, עורב אחד אחר עף נמוך פעמיים לאיים על הכלב. הזיה".
אורית מאשרת שכלבים נתפסים כאיום: ״פשוט לכו עם הכלב קשור. אם קבלתם אזהרה מעורב, תתרחקו, כנראה שאתם ליד פרחון. העורבים מאוד משפחתיים, הם חיים בחמולות וממשיכים לדאוג לבני המשפחה גם אחרי שלבי הגוזל והפרחון. הם פשוט הורים מסורים מאוד".
בשבוע שעבר נחת אצלנו בעיר נשר דרומי נדיר. לצערנו הסוף היה טראגי
לפני כארבע שנים עמותת 'אוהב עורב' ניהלה מאבק עם האגף לשיפור פני העיר בעירייה, בסיומו סוכם שהעירייה לא תגזום עצים בעונת הקינון של העורבים, בין פברואר לאוקטובר, הסכם שהחזיק מעמד כשנתיים ואז התבטל. הגיזום שבמהלכו נהרסים קינים הופך את העורבים לאגרסיביים עוד יותר. למרות זאת אורית חושבת שדו קיום עם עורבים אפשרי ואפילו מתבקש.
"עורבים מסייעים לאיזון האקולוגי בעיר, הם אוכלים עכברים ואפילו ג׳וקים, שני מזיקים שהאדם לא מחבב במיוחד. אפשר לייצר תכנון עירוני שתומך בדו קיום עם הטבע, להתחיל לבנות פחים מוטמנים, אופציה סניטרית בהרבה מהקיימת כיום, לעבור לשקיות זבל אטומות לחלוטין שלא ימשכו את העורבים, לקשור את הכלבים כך שלא יהוו איום".
גם אוהבי הציפורים עושים לעיתים יותר נזק מתועלת. אורית מדגישה שאסור לגעת בפרחון שנמצא על הרצפה. סיכוי טוב שאינו פצוע ואינו נמצא במצוקה. נגעתם? לא נורא. אפשר להחזיר אותו בדיוק לאותו מקום. ההורים ישמחו. ומה עושים אם עצבנת עורב? אורית שמחה להפריך את האמונה שעורבים הם ציפור נקמנית: "הם דווקא די סלחנים, שימו להם מים ואוכל של חתולים במקום גבוה ותראו שהם מוכנים לעשות סולחה".