עושים שוק

"דרך המשי". רק עצם העלאת המושג בראש מצליח לעורר מחשבות על מסע – כזה של שיירות גמלים החולפות במדבריות לוהטים, עם עצירות בחאנים ללינת לילה – ועל עושר תרבותי והיסטורי מרהיב. אין ספק שרשת הדרכים שחיברה בין סין במזרח לתורכיה ולאירופה במערב וכונתה בשם הכללי "דרך המשי" מעוררת כבר אלפי שנים את דמיונם של מטיילים והרפתקנים כאחד.

אז נכון, את שיירות הגמלים של פעם מחליפות כיום משאיות סוחר סיניות, ובחלק מהמקומות החליפו כבישים סלולים את דרכי העפר העתיקות, אך בניגוד למקומות אחרים בעולמנו, שבהם הפנטזיה עלולה להתנפץ במפגש עם המציאות העכשווית, האזור הגיאוגרפי הקרוי מרכז אסיה, שבמשך שנים רבות היה סגור למטייל המערבי, מצליח עדיין לשמר את המסורות העתיקות הקיימות בו כבר אלפי שנים. עדיין אפשר לראות שם עיירות מדבריות מבודדות וקהילות נוודים הנודדות עם סוסיהן בחיפוש אחר כרי מרעה. אולי יותר מכול, מסע במרכז אסיה מציע חוויה מסחררת של ביקור בבזארים, הלוא הם השווקים המקומיים. לא מדובר בשימור מסורת כפוי לצורך תיירות נכנסת, אלא בדבר האמיתי – עם הצפת החושים ועם הדוחק המתבקשים. בערי הבירה ובעיירות זעירות, כמעט בכל פינה במרכז אסיה תוכלו למצוא מקום של מסחר: משוקי איכרים, שבהם נמכרים מלונים בגודל של כדורסל ובטעם גן עדן, ועד שוקי חיות, שבהם הבוקרים המרכז-אסייתיים מתמקחים על הסוסים הטובים ביותר. כאן, השוק הוא הרבה יותר מסתם מקום לערוך קניות. זהו המקום לפגוש חברים, לרכל ולהתעדכן במידע מבני משפחה בחלקים רחוקים של המדינה. בכתבה שלפניכם סקרתי כמה מהשווקים הטובים והמגוונים ביותר שיש לאזור להציע. בכולם ביקרתי באופן אישי וכל אחד מהם מציע חוויה שלא דומה לקודמתה. אז התכוננו למסע אל תוך השווקים הטובים ביותר של מרכז אסיה.

סמרקנד – אוזבקיסטן

טעמי גן עדן

בעיניי, אין עיר שמייצגת יותר את דרך המשי מאשר סמרקנד (Samarkand). רק גלגול השם על הלשון עושה חשק לנסוע. זוהי אחת הערים העתיקות ביותר על דרך המשי (יש עדויות להתיישבות אנושית שם לפני 4,000 שנה) וכובשים רבים ששלטו באזור, לרבות הפרסים, המונגולים וכמובן הרוסים, התייחסו אליה כאל היהלום שבכתר של כיבושיהם. גולת הכותרת של הביקור בעיר היא כיכר רג'יסטן Registan)), "מדבר" בפרסית – מקבץ מרהיב של מדרסות ומסגדים אשר נבנו במאה ה-15 בתקופת שלטונו של האמיר תימור, המכונה תימור לנג ("הצולע"). אלה נחשבים בעיני רבים למבנים היפים ביותר בכל מרכז אסיה. השוק, המכונה סיאוב (Siob), ממוקם לא רחוק משם (כמה דקות הליכה), סמוך למסגד יום השישי המפואר ביבי- חאנום (Bibi-Khanym). עם הכניסה לשוק, יכו באפיכם ריחות משכרים של תבלינים שונים הנערמים בערמות צבעוניות. תמצאו שם כורכום, ציפורן, הל וכמובן את המלך הבלתי מעורער – זעפרן, אשר מגיע לכאן מאיראן או מאפגניסטן הסמוכות. אסיה התיכונה עלולה להיות כאב ראש לא קטן לצמחונים כמוני, אך השוק של סיאוב הוא גן עדן של ממש; חקלאים מכל רחבי האזור מגיעים לכאן מדי בוקר עם מרכולתם – אבטיחים ומלונים בגודל ובטעם שאין אפילו בישראל, ענבים וצימוקים (בעונה) וכמובן הנאן, הלחם המרכז-אסייתי המפורסם והפריך. בשוק אפשר לקנות שקית שכמעט מתפקעת מענבים, לחם נאן וכוס תה בפרוטות וליהנות מארוחת בוקר מסורתית מושלמת.

בשוק הזה תוכלו גם לחזות באחת הקהילות המיוחדות הגרות באזור, קהילת הצוענים, המכונה כאן "לולי" (Luli). אפשר לזהות את בנות הקהילה בקלות – הן לבושות בשמלות צבעוניות ומחזיקות בידיהן סיר קטן ובו עשבים בוערים. נשים אלה עוברות בין הדוכנים ומציעות לברך את הדוכן בפרנסה טובה. לעשן, כך מאמינים הצוענים, יש יכולות ריפוי. למקומיים יש יחס אמביוולנטי כלפי הצועניות. הם מאמינים כי יש להן, בייחוד לאלו המבוגרות, יכולות כישוף של ממש וכי בתמורה לכמה מטבעות הן יביאו ברכה לדוכן, אך הם גם מפחדים מהן וסוברים כי אם יסרבו להצעה תוטל עליהם קללה. בקצוות השוק תוכלו לפגוש כמה דוכנים מאולתרים, בהם דוכנים של נשים צועניות המוכרות קמעות ושיקויים: מיץ מרה של נחש נגד דלקת גרון ושרשרת משיני זאב, כהגנה על עריסתו של הרך הנולד. בהזדמנות זו אבקש שלא תתפתו לרכוש מוצרים אלה למזכרת. חיות בר רבות ניצודות ברחבי אסיה כולה לצורך רפואה "אלטרנטיבית" מסוג זה.

לא לחזור בלי: כובע אוזבקי מסורתי (קופי, Kufi), פירות, שקית קטנה של זעפרן.

איפה ישנים: העיר מחולקת לאזור החדש, שם אפשר למצוא גם מלונות, ולאזור העתיק, שבו אפשר להתארח ב"הום סטיי" (Home Stay), לינה בבתי המקומיים שהיא הזדמנות נפלאה להתוודע לארוחות המשפחתיות, לאנשים ולחיי היומיום של מרכז אסיה.

מה בסביבה: אפשר לערוך ביקור בשוק ובמרבית המבנים המפוארים של העיר, היושבים בסמוך לו, בחצי יום טיול נינוח למדי. בעיירה הסמוכה אורגוט (Urgut, חצי שעת נסיעה) יש בזאר שנחשב למקום הטוב במדינה לרכוש בו תכשיטים.

צילום: עודד וגנשטיין

בישקק – קירגיזסטן

הצצה לתרבות המקומית

אוש בזאר (Osh) שבבישקק (Bishkek) הוא השוק הגדול והמגוון ביותר ברשימה זו (לא להתבלבל עם העיירה בעלת השם הזהה שממוקמת בדרום המדינה, על הגבול עם טג'יקיסטן, שגם בה יש שוק משגע). המקומיים אומרים ש"אם לא תמצא את זה באוש – לא תמצא את זה בכלל". השוק מחולק למתחמים. בצדו המזרחי תמצאו פריטי לבוש והנעלה (רק בין דוכני הנעליים אפשר להעביר חצי יום) וכן ציוד למטיילים: תיקים, נעליים, מעילים וכו'; במרכזו של השוק יש מגוון מאכלים: גבינות, לחמים, פירות, דבש משובח ועוד; חלקו הצפוני הוא האגף "הרפואי" של השוק, עם עשבי מרפא, שיקויים ונחשים חיים, שמחכים להפוך לתרופה לכל המרבה במחיר; ובחלק המערבי נמצאת מחלקת הבשר (לא לרכי לב), המציגה לראווה ראשי עזים ואיברים פנימיים. זה גם המקום שבו מחכות מדי בוקר המוניות המשותפות (Share Taxi), הדרך הנפוצה והנחמדה ביותר לנסוע בכל רחבי המדינה (מומלץ בחום ללמוד כמה מילים ברוסית לפני היציאה למסע). ואולם, הטיפ המנצח לשוק של אוש הוא להתחיל דווקא מהקצוות, בדגש על הקצה הדרומי, שם תקבלו הצצה נפלאה אל התרבות המקומית בדמות מסעדות הפועלים העממיות. כולם מגיעים לשם, מסוחרים פשוטים ועד העובדים של הבנקים הסמוכים. זה גם המקום שבו תוכלו להתוודע למטבח הקירגיזי אשר משלב השפעות רוסיות ומרכז-אסייתיות. תוכלו למצוא כאן, במחירים הטובים בעיר, מרקים כמו שורפה ובורשט; את הפאלו (Paloo), הגרסה המקומית לאורז המרכז-אסייתי (הפלוב), עם בשר כבש, גזר, שום ופלפל; את המאנטי (Manty), כיסונים ממולאים בבשר טחון ובבצל; ואת המנה האהובה עליי, הסאמאסה (Samasa), שאפשר לראות בה גרסה פריכה יותר של הבורקס המוכר לנו. היא מגיעה במילוי בשר או במילוי דלעת (לצמחונים שבינינו), ועל הכול שופכים חומץ עם שמיר – נפלא.

לא לחזור בלי: פיצוחים ופירות יבשים, שטובים כנשנושים לנסיעות הארוכות.

איפה ישנים: בעיר אפשר למצוא מלונות וגסטהאוסים. מומלץ להזמין לפחות חודש מראש.

מה בסביבה: הטבע של קירגיזסטן הוא הפראי והיפה באזור. סוכנויות רבות ברחבי העיר יוכלו לארגן טרקים לשמורות הטבע הרבות הפזורות במדינה, ראפטינג או טיולי סוסים.

בוכרה – אוזבקיסטן

עבודות יד מרהיבות

אמנם המבנים של סמרקנד השכנה מרשימים ומפוארים יותר, אך לבוכרה (Bukhara), שהייתה צומת דרכים אדיר בחשיבותו בתקופת דרך המשי, יש יתרון עצום, שהופך אותה בעיניי לעיר המרתקת ביותר במרכז אסיה. בעוד המבנים ההיסטוריים של סמרקנד משמשים כמוזיאון אילם מהעבר, כניסה לסמטאות האבן הצרות של בוכרה משולה לכניסה למכונת זמן, כי החיים כאן ממשיכים להתנהל בדיוק כפי שהתנהלו כבר אלפי שנים.

בתוך מבוך הסמטאות, שכיף ללכת בו לאיבוד, תוכלו להריח בקלות את ריחות האושפלאו (הפלוב) המסורתי העולים מן החלונות מדי בוקר, לצפות בילדים המשחקים כדורגל כשפינת הסמטה משמשת להם כשער או לבקר בחמאם השכונתי לשיחה צפופה עם זקני השכונה. בכל מקרה, בכל מקום שבו תבחרו לבקר כאן, יקבלו אתכם הבוכרים ברוחב לב כזה שלעתים עלול קצת להעיק, בעיקר כשכל פגישה מקרית הופכת להרמת כוסית לחיים או לפחות לשלוק קטן של תה כדי לא לפגוע במארח. בבוכרה ארבעה שווקים, וכולם שוכנים במבני כיפה יפהפיים מימי הביניים. השוק המיוחד ביותר הוא הטאקי-סאראפון (Taqi-Sarrafon). כמו בשאר השווקים ברשימה זו, תוכלו למצוא בו פירות וירקות, דבש ותכשיטים ואת המקומיים שעורכים בו קניות מדי בוקר, אך ייחודו הוא דווקא בעבודות היד: בדי משי שצוירו עליהם ציורים באמצעות מכחול עדין, מעשה ידי אומן, צלחות חרס מצוירות בעזרת מחט עדינה, שטיחים יפהפיים או חותמות שנעשות בהתאמה אישית. קחו לכם את אחר הצהריים המאוחרים, כשהשמש השוקעת מאירה בכתום-אדום בוער את חומות הארמון העתיק הסמוך לשוק, הסתובבו בין דוכני האומנים, ולאחר שהערב ירד תוכלו לפרוש לאחד מבתי התה הרבים הפזורים מסביב לשוק כדי לסיים יום מוצלח באמת.

לא לחזור בלי: מלבד דוכני האומנים, תוכלו למצוא בבוכרה מזכרות אותנטיות מתקופת ברית המועצות, מסיכת כומתה סובייטית ועד לכובע של טייס.

איפה ישנים: בחלקה המודרני של העיר תוכלו למצוא מלונות בדרגת לינה טובה, ובחלקה העתיק הסמוך לשווקים, ממש בתוך סמטאות העיר העתיקה, תוכלו לישון במלונות בוטיק קטנים (מומלץ להזמין לפחות חודש מראש).

מה בסביבה: קהילה יהודית-בוכרית זעירה אך תוססת גרה בסמטאות העיר העתיקה הסמוכה לשוק. לקהילה שני בתי כנסת ובית ספר מקסים, שבו תתקבלו בברכה לשיעור חשבון או עברית. הגעה למקום בתקופת מועד יהודי, כמו ראש השנה או יום כיפור, הופכת את הביקור בקהילה למיוחד שבעתיים.

שוק זעיר – דוכן פירות בצד
הדרך בטג'יקיסטן. צילום: עודד וגנשטיין

דושנבה – טג'יקיסטן

מפגש אישי עם הטג'יקים

לאחר שתעברו את קלחת חלפני הכספים, הנהגים והקבצנים בכניסה לשאקמאנסור בזאר (Shakhmansur), השוק הראשי של דושנבה (Dushanbe), תרגישו שנכנסתם לעולם בתוך עולם. בשוק הזה, שהוא בעיקר שוק של חקלאים מקומיים מהסביבה, אפשר לבלות חצי יום, ואם אתם חובבי צילום, אז השמים הם הגבול. עם דוכני התבלינים והממתקים הצבעוניים, השוק הזה הוא הפוטוגני ביותר ברשימה. מלבד גודלו והמגוון הרחב של המוצרים הנמכרים בו, נקודת חוזק נוספת של השוק הזה היא הסוחרים עצמם – הטג'יקים, עם גאה ובעיקר אינטליגנטי וסקרן, שישמח לפתוח עמכם בשיחה. הקצו לשוק הזה שני ביקורים. בראשון, הגיעו בבוקר המוקדם (בסביבות 7:00), אז תוכלו לראות את השוק המתעורר לחיים ואת המקומיים הבאים לרכוש מצרכים. תוכלו לסיים את הביקור בארוחת צהריים באחת ממסעדות הפועלים הקטנות היושבות בדוכן. בביקור השני, נסו להגיע בזמן "רגוע" יותר. שעות הצהריים (בסביבות 14:00-13:00) או שעות אחר הצהריים, לקראת סיום יום המסחר (בסביבות 18:00), הן זמן טוב. אז הסוחרים רגועים ושמחים, ובין שתרצו ובין שלא הם יפתחו אתכם בשיחה ויזמינו אתכם לכוס תה. רובם בעלי אנגלית בסיסית וסקרנות גדולה. אל תתפלאו אם ישאלו אתכם שאלות אישיות כמו מה גובה המשכורת שלכם, למשל. הטג'יקים (לעומת בני המדינות השכנות) מודעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ומתעניינים בו, וכנראה שישאלו שאלות גם על כך. אמנם הכול נובע מרצון לדעת ומסקרנות, אך שווה להימנע מדיונים פוליטיים בנושא זה. בסיום הביקור בשוק תוכלו לבחור אם לבקר בקניונים המפוארים הנפתחים כמו פטריות אחרי הגשם ברחבי העיר או להקדיש את הביקור למדרסות, שם תוכלו לפגוש את הסטודנטים הצעירים ולשוחח עמם. בכל מקרה, דושנבה היא חוויה אמיתית.

לא לחזור בלי: חפשו את דוכני התקליטורים כדי להשיג תקליטור של מוזיקה פאמירית, המוזיקה של אנשי ההרים מחבל פאמיר שממזרח. זו מאופיינת בקצב ובמלודיה ייחודיים ומהפנטים.

איפה ישנים: תוכלו למצוא בקלות מלון בדרגת לינה מעולה בעיר, שהפכה לאחרונה למקום פופולרי בקרב אנשי עסקים ומשקיעים. כמו כן, אפשר לישון בבתי המקומיים.

מה בסביבה: פארק רודאקי (Rudaki) הוא ריאה ירוקה במרכז העיר, ומגיעים אליו מדי שבוע משפחות וזוגות לפיקניק של אחר הצהריים. תוכלו לשלב את הביקור עם הופעה באולם המפואר אייני (Ayni) אשר מציג קלאסיקות מעולם האופרה והבלט במחיר של פחות מכרטיס קולנוע בארץ.

_______________________________________________________________

עודד וגנשטיין – צלם ומדריך מסעות צילום בדרך המשי, www.odedwagen.com