"מפריע לי כששואלים אותי 'אתה גבר או אישה' בצורה מזלזלת"

עידן מרין
גיל: 17
תעסוקה: תלמיד במגמת תיאטרון בתלמה ילין
אינסטגרם: idan_marin

איך היית מגדיר את הסטייל שלך?
"שילוב של הרבה סגנונות. ההשראה שלי נעה משנות ה־50 ושנות ה־80 למאה ה־18 וה־19. אני אוהב שילובים מוזרים, פרינטים, חולצות מכופתרות. יצרתי לי סגנון שהוא מאוד רטרו ומאוד אני. אני יכול ללבוש בגד חדש מזארה עם פריטים יד שנייה ועם משהו שהכנתי בעצמי. יש לי אישיות צעקנית אז אני מתחבר גם לשילובים או פריטים שהם ממש מוגזמים".

איך למדת לתפור?
"לפני שלוש שנים קניתי מכונה והתחלתי לתפור, בלי שיעורים ובלי כלום. הדברים הראשונים יצאו זוועה ואז פשוט המשכתי והמשכתי עד שתפסתי את זה. רציתי להתחיל לתפור בין היתר כי התחלתי ללכת לכנסים של מד"ב ופנטזיה ורציתי לתפור לעצמי קוספליי, אבל הכנתי לעצמי מאז גם מכנסיים ופריטים אחרים שאני לובש ביום יום. אני זוכר עצמי חוזר הביתה ורואה את אימא שלי, שלצערי כבר לא איתנו, תופרת. זה נתן לי עוד סיבה להתחיל לתפור בעצמי".

הקוספליי הוא בטח דרך טובה לתרגל את התפירה.
"ברור. בהתחלה הכנתי דברים יחסית פשוטים אבל כשעליתי לליגה של הגדולים כבר התחלתי להכין דברים כמו מחוכים או כובעים. היום אני כבר אחרי תחקיר מעמיק ויודע לבנות בעצמי גזרה לכובע בסגנון של המאה ה־19. זה היה פעם רק תחביב אבל היום זה כבר משהו כמעט מקצועי בשבילי".

אתה יותר מחובר לאופנת רטרו שלא בהכרח אפשר למצוא היום בחנויות.
"כן, אבל אני עושה את ההתאמות שלי. רוב המכנסיים שאני קונה הם חדשים ואז אני מקפל, חותך, משנה גזרות. כמעט אין יום שאני לא הולך עם חגורה וזה עוזר לי ליצור את חלוקת הגוף שאני אוהב. יש לי מכנסיים קצרים של אבא שלי מהניינטיז ופשוט התאמתי אותו לעצמי".

מאיפה אתה שואב השראה?
"מדגמים של כריסטיאן דיור או אלכסנדר מקווין. כשאני רואה בגדים של מקווין אני אומר לעצמי – זה אני. זאת אופנה בשבילי. החלום שלי והתכנון שלי לעתיד זה להגיע לשבוע האופנה בשמלה. שמלות גבריות זה משהו שהורס אותי, אני גם אוהב ללבוש מגפיים עם עקב. מבחינתי זה הדבר הכי גברי, הרי פעם זה היה הלבוש הכי לגיטימי וכל הגברים התלבשו ככה".

אילו תגובות אתה מקבל?
"כל הזמן חושבים שאני אישה. פונים אליי בלשון נקבה או קוראים לי גברת. היום התפיסה של איך גבר נראה ואיך הוא מתלבש היא שונה מזו שיש לי, אז הלבוש שלי נתפס מאוד נשי למרות שאני לא רואה את זה ככה. זה לא מפריע לי, מפריע לי רק כששואלים אותי דברים כמו 'אתה גבר או אישה' בצורה מזלזלת או חודרנית, כאילו רוצים שאני אגיד להם מה יש לי מתחת. גם מציקים לי על הרזון ושואלים למה אני לא אוכל אבל לזה אני לא מתייחס בכלל. לפעמים חברים שואלים אותי אם הייתי רוצה להיות אישה, אבל לא. גוף זה דבר מאוד מאוד יפה, גם של נשים וגם של גברים, ואני בסדר גמור עם הגוף שלי ומאוד גאה בו. לא הייתי רוצה לשנות אותו".

מה אתה לא רואה את עצמך לובש?
"סקיני ומכנסיים צמודים, או טי שירט ממש בייסיק. יש לי חולצות כאלה בארון אבל הן פשוט חמש מידות יותר גדולות מהמידה שלי, זה הסוויץ' שאני עושה כדי להתאים אותן לסגנון שלי. כדי להתלבש בצורה ייחודית לא חייבים לקנות משהו יקר, רק לפתוח את הדמיון ולמצוא דרכים אחרות ולא רגילות ללבוש את הבגד".

מה הפריט הכי מוגזם שיש לך בארון?
"הקימונו הירוק שלבשתי לצילומים. קניתי אותו בחנות אאוטסייד סוסייטי. זה הכי אקסטרה שיכולתי למצוא – וינטג' אמיתי, מיוצר ביד, צבעוני – זאת האישיות שלי בבגד. זה צעקני אבל גם מאוד רך וענוג".

איזה פריט אתה פשוט לא מפסיק לקנות?
"חולצות גולף או עם צווארון גבוה שנסגרות ממש על הצוואר. זה אלגנטי ואני אוהב את זה. גם בחולצות מכופתרות אני אוהב את האופציה לכפתר עד הסוף, גם אם לא תמיד אני משתמש בה. זה מתקשר לצורה של הגוף שאני אוהב לראות. כמו בשנות ה־80, שגברים שאפו ליצור צורה משולשת כזו. אני אוהב את התחושה של האוטונומיה, שאני יכול לשלוט בצורה של הגוף שלי, הצורה שאנשים יראו".