עיין ערך "חירות"

לכבוד חג הפסח הקרב, שירלי סומק שאלה כמה מהמוחות החריפים בקמפוס על חירות. כל פרופסור הטיס את המחשבה שלו לחופשה מסוג אחר

14 באפריל 2016

פרופ' יהודה שנהב, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה:

חירות מדומה

"חירות אינה תופעה אוטונומית. החירות שלנו אינה נפרדת מחירותם של אנשים אחרים. אדרבא, לעתים קרובות חירות מושגת באמצעות שעבוד של אחרים. למשל, המסמכים הפדראליים ורעיון החירות האמריקאי גובשו תוך כדי שעיבודם וניצולם של עבדים שחורים. החירות של נשים מצליחות נרכשת לעתים על ידי שיעבוד של נשים חומות או שחורות. החירות של הגברים, למשל בשוק העבודה או במקרי גירושין, מושגת על ידי שעבוד וניצול של נשים. משום כך, חירות מוחלטת אינה רק שחרור עצמי משעבוד, אלא גם שחרור עצמי משעבוד של אחרים. אחרת, מאבד הרעיון של החירות את משמעותו. הרעיון הזה משתקף גם בדיאלקטיקה של האדון והעבד, שהיא מאבק על הכרה הדדית בו חירות האדון תלויה בהכרתו של העבד המשועבד לו, ואילו העבד משיג את חירותו מתלותו בהכרת האדון באמצעות העבודה. משום כך החירות של חג החירות היא מדומה. כל עוד אנו משעבדים עם אחר על מנת להבטיח את חירותנו, סופנו לאבד אותה עד כדי ניוון. איך נמדדת חירותנו אל מול אלפי הפליטים הכלואים במכלאות בנגב? ומה עם חירותם של מהגרי העבודה? או של הנשים הבדואיות? אלו אינן עמדות פוליטיות או ויכוחים בין שמאל וימין, זהו מכלול השאלות המוסריות איתן אנו צריכים להתמודד ביושר עם בוא חג החירות".

פרופ' צחי גלבוע, החוג לכלכלה:

המסחר החופשי של הריאליטי

"אני שייך לקבוצת האנשים שממש לא אוהבים את העובדה שיש בטלוויזיה תוכניות ריאליטי, ואינני אליטיסט: לדעתי, אם תוכנית טלוויזיה אינה לטעמי, זו בעיה שלי. אלא שתוכניות ריאליטי בנויות על הרעיון שהצופים שואבים הנאה מצפייה בחוויות של אחרים – לעתים קרובות מדי מדובר בחוויות שליליות.  אם אותן תוכניות היו דרמות מוסרטות, לא הייתי מוצא בהן דופי. ואומרים לי בהקשר זה: הלוא המשתתפים מרצונם משתתפים; הם יודעים לאן הם הולכים; הם אולי יהפכו לכוכבים. היעמוד כלכלן כנגד בחירה חופשית של אנשים בוגרים ושפויים, היודעים את תנאי הבחירה? והחירות, מה יהא עליה? ותשובתי, דווקא ככלכלן, היא שלא כל מסחר חופשי מקובל עלינו. דוגמה קיצונית היא סחר באיברים, שלרובנו נראה לא מקובל אפילו אם הוא נעשה בין אנשים בוגרים, שפויים, הבוחרים בו מרצונם (בהינתן נסיבות חייהם, רוצה לומר). מובן שאין להשוות בין הנזק של, למשל, מכירת כליה להשתתפות בתוכנית ריאליטי. ועם זאת, מבחינה מסוימת זו האחרונה גרועה יותר: כשאדם עשיר נזקק לכליה ורוכש אותה מעני מרוד, הוא אינו עושה זאת כדי ליהנות מהסבל או הסיכון שנגרם לעני. הוא עושה זאת כי הוא צריך את הכליה כדי לשרוד. לעומת זאת, כשאנשים נהנים מהצפייה בתוכניות ריאליטי, רובנו נסכים שחטטנות, מציצנות ואפילו שמחה לאיד הם הבסיס להנאה מהצפייה. מסיבה זו נראה לי שאין קושי תיאורטי או פילוסופי בהגבלת ה'מסחר' שמהוות תוכניות הריאליטי. לטעמי, העולם יהיה מקום טוב יותר אם נוציא אותן מחוץ לחוק".

תמונת רקע. אולי בבהיר על כל הדף

פרופ' דפנה הקר, החוג למגדר:

על חירות מגדרית

"החזון החברתי שאליו אני חושבת שחברה מתוקנת צריכה לשאוף הוא שכל בן ובת אנוש יוכלו לעצב את הביוגרפיה שלהם/ן ללא חסמים חברתיים שנובעים מהעובדה שהן/ם נולדו זכר או נקבה. חירות מגדרית היא, בין היתר, היכולת לבחור איזה צבע ללבוש, לאיזה חוג ללכת, באיזו שעה ללכת ברחוב חשוך, באיזה מקצוע לבחור, עם מי להתעלס, האם להתחתן או לא, והאם להביא ילדים לעולם או לא. חירות מגדרית מובילה לשוויון מגדרי, שמבטיח שהסיכוי להיות עם עצמאות כלכלית, להיבחר לכנסת, לכהן בעמדת ניהול, ולהיות הורה פעיל, לא מושפע מהשאלה אם אני אשה או גבר. יש לנו עוד המון עבודה פמיניסטית לעשות עד שהחזון הזה יתממש. החזון הזה ישחרר גם גברים, ולא רק נשים, ויאפשר לנו אופק בחירות הרבה יותר עשיר ומגוון מזה שיש לנו היום".

פרופ' פיליפ רוזנאו, החוג למתמטיקה:

חָפְשִׁי הוּא אָדָם

חָפְשִׁי הוּא אָדָם מְשַׂחֵק שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּדִין

שֶׁלֹּא בָּא חֶשְׁבּוֹן עם קְרוֹבִים אוֹ רְחוֹקִים

אוֹהֲבִים וְשׂוֹנְאִים לְכָל הָעוֹמְדִים

לְהַצִּילֵנוּ מִיָּדָיו שֶׁאֵינוֹ חַיָּב

חֶשְׁבּוֹן לְפֵרוּרֵי תִּקְווֹתָיו

לְצִפּוֹר חַיָּיו

שֶׁאֵינוֹ

חַיָּב דָּבָר

לְיוֹם הַמָּחָר לְמַרְגְּלוֹת הָאֶתְמוֹל לַעֲרֹב יוֹמוֹ

 

מוֹשֵׁךְ אֶת צִלּוֹ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְנִרְדָּם.

(מתוך הספר "ספני השפל", הוצאת קשב, 2008)