"השטיח הוא לא העניין, אלא ההתרסה כלפי מה שהוא מייצג"

פאטמה שנאן הציגה תערוכה נהדרת ומתריסה במוזיאון תל אביב. אנשי השנה של טיים אאוט 2017

פאטמה שנאן (צילום: ניר אריאלי)
פאטמה שנאן (צילום: ניר אריאלי)
28 בדצמבר 2017

פאטמה שנאן

אמנית, בת 31

שנת 2017 הייתה ללא ספק השנה של פאטמה שנאן – היא הציגה בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, השתתפה בתוכנית הרזידנסי המבוקשת של ארטפורט, זכתה בפרס האמן הצעיר של משרד התרבות (תערוכת הזוכים מוצגת בימים אלו במוזיאון בת ים) ובשבוע שעבר עבודותיה עמדו למכירה הפומבית השנתית של האמנות הישראלית בסותביס לצד שמות כמו עדי נס וראובן רובין. עכשיו היא בדרך לסמן עוד וי ברשימת ההישגים – בחודש וחצי האחרונים היא נמצאת בתכנית רזידנסי יוקרתית של המוזיאון לאמנות עכשווית בסן פרנסיסקו. "היה לי חשוב לעשות את זה אחרי התערוכה במוזיאון תל אביב. זה היה צעד נכון – להיות במקום שונה פיזית וגיאוגרפית ולראות איך זה מקרין. אני ממשיכה את מה שאני עושה וזה מקבל תפנית אחרת ושונה", היא אומרת.

[tmwdfpad]>> לפרוייקט המלא

עוד אנשים שעשו לנו את השנה:
שמוליק מעוז וליאור אשכנזי
ירמי פינקוס
אנה לולו

 

שנאן, ילידת הכפר הדרוזי ג'וליס, הצליחה להתמקם היטב בסצנת האמנות המקומית, למרות שלא עברה את המסלול הטיפוסי אותו עובר כמעט כל אמן בישראל: היא סיימה תואר ראשון באמנות במכללת אורנים בקרית טבעון, שידוע יותר כמוסד שמכשיר מורים לאמנות ופחות כחממה לאמנים מקצועיים כמו המדרשה ובצלאל. לאחר מכן היא למדה במשך שנה ציור בסטודיו של האמן אלי שמיר, שידוע בסגנון הציור הסוציאליסטי־קיבוצי שלו.

רזאן ועדן 2, 2012. עבודה של פאטמה שנאן
רזאן ועדן 2, 2012. עבודה של פאטמה שנאן

בשנים הראשונות אחרי סיום לימודיה הציגה שנאן בעיקר בחללי אמנות פריפריאליים, אבל מאז שעברה לפני שלוש שנים לתל אביב עם בעלה, מהנדס אזרחי אותו הכירה בג'וליס, הנסיקה הייתה די מהירה. "אני שמחה שזה קורה. אני מציירת ציור שמאתגר ומגרה אותי וברגע שיש גוף כמו מוזיאון, גלריסט, אוצר או מישהו שרוכש את העבודות, יש להן המשכיות. זה לא מובן מאליו".

סימן ההיכר של שנאן הם ציורי השטיחים שלה, אותם היא מציירת אחרי שיצאה אל השטח, לרוב בג'וליס. היא מביימת סצנות, מצלמת אותן וחוזרת אל הסטודיו בתל אביב לצייר אותן. רבות נכתב על פעולת הציור שבין ג'וליס לתל אביב ועל השימוש המתריס והמרדני שלה בשטיח האוריינטלי, שבתרבות הדרוזית נחשב לפריט יקר ערך. "אני משתמשת בשטיח כמייצג של תרבות ומתריסה כנגד אותה תרבות. אני מוציאה את השטיח מהמקום הטבעי שלו ומציבה אותו במקום אחר. אני מנטרלת אותו, מבטלת את הנוכחות שלו ומנכיחה במקומו את הגוף הנשי".

בית, 2014. עבודה של פאטמה שנאן
בית, 2014. עבודה של פאטמה שנאן

העבודות היותר טובות של שנאן הן אלו שצוירו בנוף הפתוח. לא רק שהיא מעמידה בהתרסה את הדמויות הנשיות שלה על השטיחים, אקט שנחשב בתרבות שלה כטאבו, היא גם מורדת בציור הנוף הישראלי, "האלי שמירי", ומנכסת אותו אליה. ולמרות זאת, שנאן מתקשה לדבר על העבודות שלה במונחים פוליטיים ותמיד פונה לתחומי הרגש. "מרתק אותי לבחון איך ההגבלות המנטליות של החברה משפיעות על גוף האדם ועל הפעולות שלו", היא מסבירה.

ובכל זאת, את מגדירה את עצמך כאמנית ישראלית?

"ברור שאני ישראלית. אני מרגישה שיש בי משהו היברידי, אני נעה בין קטבים וטוב לי בכל המקומות, אני נהנית למשל מהמעברים בין ג'וליס לתל אביב, עם מה שכל אחד מהם מייצג. אבל עכשיו כשאני בארצות הברית אני מרגישה שההגדרות האלו צרות מידי ואני רוצה לפתוח את זה".

רבים מהכותבים עלייך מתייחסים לעבודות שלך במן היקסמות מזרחית מתנשאת למדי. איך את מרגישה לגבי זה?

"לפעמים קוראים את העבודות בצורה לקויה בגלל השטיח האוריינטלי. זה לא מה שהניע אותי לצייר. השטיח הוא לא העניין, אלא ההתרסה כלפי מה שהוא מייצג".

← פאטמה שנאן מציגה במוזיאון בת ים במסגרת התערוכה "אנו מכריזים בזאת" – תערוכת זוכי פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב