50 גוונים של ירוק: חלומות על מכולת תל אביבית בטבע הטרופי של גואה

"תל אביב וגואה עבורי הן שני יקומים מקבילים שלא יפגשו לעולם" - אלפי ק"מ מתל אביב, בכפר קטן בגואה, מצאה תמר מיזל שייק של תמרה ואת חוף גורדון

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)
21 בפברואר 2019

תל אביב עבורי היא פעימת המעבר בין הדירה שלך, משכן נפשך ומלכות בדידותך, לרחוב ולחיים, לשותפות הגורל ולעולם, הקרבה הבלתי אמצעית לממלכת בני האדם – העיר. תל אביב היא הגלריה במרחק הליכה, ההצגה היומית שאת יכולה בכל שעה של היום להיעלם לתוכה, הקיוסק בשדרה, ספסל עם כוס קפה, חנויות ספרים, ריח של דפי העיתון, שוטטות ברחובות – כל מה שהחיים, 6,127 ק"מ משם בפטנם, כפר גואני על חוף הים, לא יזמנו לך.

גואה, שאליה עברתי לפני שלוש שנים, היא נצח של התבוננות עמוקה בזוג פרות המלחכות זבל ששפכו לצד הפח. התפעמות מביצוע תוכנית המאסטר של צבא הנמלים האדומות החוצה את חוט החשמל משני צדיו בכיוונים הפוכים ללא אובדן חיים באף צד. מעקב אחר תנועת העורב ותזמון ההסתערות על פירורי דגים במחבת המונחת על מעקה המרפסת בזווית מעולה לצילום אינסטגרם משובח. זו, עבורי, הפעימה הקסומה של גואה – הקרבה הבלתי אמצעית לממלכת הטבע ופיסה מממלכת החיות – הכפר.

גואה היא תאורה כמעט טבעית 24/7, 50 גוונים של ירוק בעונה הגשומה המתחלפים בחום צהוב בעונה היבשה. ריהוט העץ הישן בבתים וריח השרפה בבוקר של הפלסטיקים. המנדלה שאשת החייט מציירת בפתח ביתה בתנועת יד מיומנת ומנוסה. טקסי הפוג'ה שאינם נגמרים ושירת הגברים מהמקדש שמלווה בג'אם מאולתר על הדרבוקה. חיוכי בוקר טוב של השכנים. הרכיבה על האופנוע בבקרים. הצפירות בכביש, שכאן, באורח פלא, נעימות.

עוד כתבות מעניינות:
האם חיפה היא אלטרנטיבה אמיתית לתל אביב?
לעבור לברלין זה הכי נדוש – אבל היא שווה את זה
מה מחפשים התל אביבים במצפה רמון?

תל אביב וגואה עבורי הן שני יקומים מקבילים שלא יפגשו לעולם אבל המרחק או הדמיון ביניהן הוא בעיקר עניין של צורך ומצב תודעה. כשעולים געגוע עז או צורך בתחושה מנחמת של בית, ביקור בצ'אי שופ עם תשומת לב מיוחדת לצורה שבה יעטפו את הלחמנייה והביצים בנייר עיתון ויחתמו את המשלוח בעזרת חוט משתלשל מסליל הקשור לתקרה יעשו את העבודה. רק דמייני שאת במכולת של כיכר מסריק לפני 40 שנה והרשקוביץ עוטף לך כיכר לחם וביצה.

דוכן הקוקוס ברחוב הקטנצ'יק היורד לים – פה בכפר הוא הרחוב הראשי – יכול בן רגע, עניין של החלטה, להיות כמו זוריק של אחרי היוגה או דיזנגוף פינת בן גוריון אם את מעדיפה. את תפקיד השייק אסאי של תמרה ישחק הלאסי בננה־פפאיה, ישר מדוכן הפירות המקומי.

קפצי לכורסת הפדיקור המפנקת בכפר ליד, הישעני לאחור, הניחי את כפות רגלייך בכיור, קנחי במקיאטו מהקפה ליד שם מקפידים על אחלה Foam, והנה לך דיזנגוף־שדרות בן ציון. רדי לחוף המשפחות ואת בגורדון, שני חופים צפונה ואת במללכת כלל"ד (כמעט ללא ילדים), דמייני תל אביב בשבוע של מצעד הגאווה עם קצת פחות גאווה ועם הרבה בינלאומיות, מסיבות וכימיקלים. אם את במקרה בת 30 פלוס ורווקה – בהצלחה.

קלישאתי ככל שישמע – הכל תלוי במשקפיים שאת בוחרת לראות דרכם. האם את מסכימה לזוז מעצמך או עד כמה את מוכנה לצעוד את 6,127 הק"מ הללו בתודעה. הדומה והשונה בין גואה לתל אביב תלוי בסיפור שאת מספרת לעצמך ובמה שאת רוצה. המרחק ביניהן הוא הצורך שלך בזו או בזו. הדרך לקפוץ בין זו לזו היא בתודעה.