כך התחלתי להמר על כדורגל בגיל 13 – וכך תתחילו גם אתם

כשאני נזכר בזכייה הראשונה שלי הברכיים מאותתות רשמים עמומים של כאב. הן נחרכו באותו הערב על רצפת הסלון של בית הוריי הלוך ושוב, מחקות החלקת ניצחון שגורה שאמורה להיות מבוצעת על דשא; אלא שכל מה שהיה אז ברשותי, נער מאופק בימים כסדרם, הם אריחי קרמיקה בגימור מבריק. זה היה קיץ 2004. הייתי אז בן 13. הימרתי על משחק דל בשערים שיסתיים בניצחון יווני משער של אנגלוס חריסטיאס (צירופים שנאסרו מאז על ידי המועצה להימורים בספורט בגלל זכיות ממזריות מהסוג הזה בדיוק). זכיתי בכ־700 ש"ח שהכפילו את ההון העצמי שצברתי בחיים עד לרגע ההוא. אחי הגדול נשלח לגבות את הזכייה, שאז עוד נרשמה בטופס מוחשי מצהיב, משום שאף בעל קיוסק לא רצה לרוקן את קופתו לדרישתו של ילד גאוותן ששיחק לו המזל.

הימורים על משחקי כדורגל (צילום: shutterstock)

זו הייתה אליפות אירופה הידועה ביותר לשמצה בכל תולדות המפעל. נבחרת יוון הייתה קבוצה הגנתית ומשמימה שסיכלה את זכייתה של נבחרת צ'כיה הנהדרת בתקופת תור הזהב שלה. לא היה חובב כדורגל אחד באירופה, זולת היוונים כמובן, שהתרצה מן האופן שבו התחרות הסתיימה. אבל אני לערב אחד הייתי יווני משום שנאמנותי הייתה שלמה, אקסטטית ובלתי מוטלת בספק. חריסטיאס, שעד לערב זה לא מצאתי בו עניין מעבר ליווניות היתרה של שם המשפחה שלו, היה גיבורי הלאומי. יכולתי להישבע באלי המיתולוגיה ולהפגין נגד המשק הריכוזי. הייתי יווני עד לרגע המדויק של הזכייה, שבו שבתי באחת להיות ציניקן נטול נאמנויות; וזהו, כמדומני, שבי הקסם של מפעלי הכדורגל הבינלאומיים.

עוד כתבות מעניינות:
למה אנחנו נכשלים בספורט הכי אהוד בישראל?
איזו נבחרת הכי מתאימה לשבור לכם את הלב?
מדריך הברים שמשדרים את המונדיאל

הבחנה ברורה מפרידה בין המפעלים הבינלאומיים הגדולים לכדורגל של המועדונים. הכדורגל הלא לאומי, ממלכת היומיום, הוא עולם מבני בעל סטרוקטורות ברורות ונאמנויות חקוקות בסלע. אוהדי ברצלונה לעולם ירצו בהפסדה של ריאל מדריד גם אם תשחק נגד קבוצה אנגלית במפעל אירופי; אוהדי ליברפול יוסיפו ללוות אותה גם בשנים שבהן לא תתמודד על שום תואר. המרת נאמנות לקבוצה אינה מתאפשרת אחרי כיתה א', אלא במחיר של תדמית ליצנית ולא רצינית. כך יצא, למשל, שעד היום אני רואה בעצמי אוהד מסור של מכבי חיפה אף שנולדתי וגדלתי בתל אביב. כילד נלקחתי מפעם לפעם לסופי שבוע במלון דן פנורמה בחיפה, ולטיילת לואי היה שם חמוד מספיק כדי להפוך את חיפה למקום האהוב עליי בארץ, עד גיל 10 בקירוב.

לעומת זאת הכדורגל הבינלאומי מסמן את ההשהיה של כל המודלים האיתנים של היום יום. מעבר בין נבחרות מעיד על הבנה מחוננת בכדורגל ולא על בגידה או על חוסר מחויבות. השיקולים הופכים לפתע פרגמטיים להפליא: בלגיה מגיעה בהרכב שיא אז יש לרצות בהצלחתה, וגם אם תאכזב במשחקיה הראשונים אין כל פסול במעבר לתמיכה בנבחרת אחרת. לישראלים, שנבחרתם איננה משתתפת פעילה בתחרות, יש אפשרויות בלתי מוגבלות לכינון הזדהויות (מלבד אלה שמחסרים ומחברים סטטיסטיקות ממלחמת העולם השנייה, וגם אז עושה רושם שרק גרמניה וארגנטינה נשארות מחוץ למשחק). כך הופכת אליפות העולם בכדורגל למשחק של המרה עקבית ומתגלגלת של נאמנויות; מעין התנסות עדינה ובלתי מסוכנת בלוגיקה של סכיזופרן.

משחק הימורים בספורט (צילום: shutterstock)

המהמרים הקלים, הניעורים מרבצם בטורנירים הבינלאומיים הגדולים, משתמשים בכסף ככלי לביצור ולהתרה של ההזדהויות המתחלפות. הכסף הוא מצע מושלם לשם כך, שהרי מדובר בנתון נקי, מתמטי, שאפשר לטעון בו כל צורה של משמעות. זה, ככל הנראה, גם מה שמבדיל את מהמרי המונדיאל ממהמרים אמיתיים. כאן הכסף איננו משמש כתכלית כי אם אמצעי בלבד. המטרה היא להצליח להנות ממשחק טקטי ונטול חן בין רוסיה לסעודיה, שאיש מאיתנו לא היה צופה בו בנסיבות אחרות. אם ייצאו ממנו כמה מאות שקלים, הרי שאלה יתועלו לטובת הפחת עניין במשחק שבין מרוקו לאיראן.

מאז 2004 החשבון האישי שלי באתר ווינר קם לתחייה אחת לשנתיים, רק בעת אליפות גדולה. אינני מתבייש במקומי הכפול בשוליים, לא בחיק המהמרים ולא בחיק חובבי הכדורגל המושבעים: הראשונים יבקרו אותי על כך שאני מהמר רק אחת לשנתיים, והאחרים על כך שאני זקוק להימורים כדי ליהנות מהמשחק, אולם ידוע שהמונדיאל הדחוס והתנודתי אינו מאפשר את התהוותו של כדורגל איכותי באמת. זו חגיגה מזככת של אידיאולוגיה לאומית, שיש לה במשותף יותר עם האירוויזיון מאשר עם גביע האלופות של אירופה. לחלק מהאנשים אירוע מן הסוג הזה יכול לשמש כשער כניסה מסביר פנים לעולם הכדורגל, לאחרים תהיה זו אתנחתא נוודית במחוזות הספר שבפאתיו.

5 טיפים למהמרים במונדיאל

* מערכת TIme Out אינה מעודדת הימורים.