הכדור שמונע הידבקות באיידס מחזיר את הסקס החופשי

מכתירים אותה לאלוהים החדש של הקהילה: גלולה כחולה שמבטיחה למשתמשיה חיים נטולי HIV וסקס נטול פחד מוות, גלולה שלכאורה גם מייתרת את השימוש בקונדום. מאז עלייתה לארץ הקודש באופן רשמי במהלך השנה האחרונה, התרופה טרובדה (מתן טרובדה למי שאינו נשא HIV, כטיפול המונע הידבקות, מכונה PrEP) מסתמנת כגורם שמשנה את חיי המין של הגייז ואת הדינמיקה של הקהילה. מצד אחד הטיפול מעניק לנוטלים את השקט הנפשי וההגנה המרבית מ־HIV שלהם ייחל העולם יותר משלושה עשורים, ומשפר את חיי המין של מי שחרדה מאיידס פוגעת בקשרים שלו. מצד שני ה־PrEP מסתמן גם כקטליזטור להתנהגות פרועה ויש בקהילה כבר מי שמכנים אותו הרסני – עבור האינדיבידואל ועבור הקהילה כולה.

עוד כתבות מעניינות:
די לפינקוושינג: מה הבעיה במצעד הגאווה?
למה אין יותר ברים להט"ביים?
הסבים והסבתות הגאים והילדים שגאים בהם

"ה־PrEP הוא סוג של תרופה שאמורה לעזור להחלים מהפוסט טראומה של התקופה המאוד קשה של האיידס", מנתח ד"ר גל וגנר־קולסקו, מנהל המרפאה הגאה בגן מאיר, את הערך המוסף המנטלי של התרופה. "אנשים מתו, חברים של אנשים מתו, הקהילה הייתה מוקפת במצבי חולי ומוות", הוא אומר ומפרט על כך שמחקרים מצביעים על השינוי החיובי בחייהם של אנשים שנוטלים PrEP. "מעבר לעניין הרפואי ב־PrEP יש עניין קהילתי־חברתי־פסיכולוגי, אנשים אומרים שהם הרבה יותר רגועים, גם כאלה שהשתמשו בקונדום ועדיין משתמשים, גם כאלה שלא השתמשו. זה נותן שלווה להרבה אנשים".

"זה טו גוד טו בי טרו", מכריז דרור, תל אביבי בשנות ה־30 לחייו שביקש להתראיין בעילום שם, כמו מרבית המרואיינים לכתבה הזו. הוא מספר כי את הטיפול החל לקחת עוד לפני עליית התרופה לארץ ("אבל בהתאם לפרוטקול ולצד בדיקות מלאות"). "תמיד הייתה לי חרדה מהמחלה ואחרי חצי שנה של טיפול ובדיקות נרגעתי", הוא אומר. "לפני כן תמיד היו סיטואציות שבהן לא הייתי בטוח אם הכניסו בלי (קונדום) או שאני לא זוכר כי הייתי שיכור  ואז היו הפחדים והחרדות. עכשיו אני לא מתעסק בזה".

יואב, גם הוא בשנות ה־30 לחייו, אומר שבחר להתחיל לקחת PrEP לאחר שנכנס לזוגיות עם נשא – בפעם השלישית. "זה פגע בשתי מערכות היחסים הקודמות שלי, לא ידעתי איך להתמודד עם זה, לא ידעתי איך להכיל את זה. וכשהגיעה הזוגיות השלישית זה אכל אותי והחלטתי להילחם ולקחת את הכדור". יואב אומר שאת החרדה מנשאות אי אפשר להעביר במילים, "אתה צריך להיות שם בתוך הנעליים ולהבין מה החוויה. הטיפול המונע הוציא לי את זה מהראש, זה מדהים. אחרי שאתה עושה בדיקה ועוד בדיקה והן חוזרות שליליות, אתה מתחיל לשחרר הכל במיטה ואין שום חסימה, אתה עושה הכל עם בן הזוג כאילו הוא לא נשא. זה מחזיר את הביטחון".

כאילו אין קונדומים בעולם

"כמה שהכל ורוד, 15 שנה לא הייתה לי שום מחלת מין, ובשנה האחרונה – טוב שלא קיבלתי את כולן: מנגע קטן של קונדילומה ועד זיבה, שקיבלתי פעמיים", מצנן את ההתלהבות דרור, בעודו מתנחם בעובדה שהוא יצא יחסית בזול: מכר שלו חזר לאחרונה מברלין עם צהבת A. גם מרואיינים אחרים שאיתם דיברנו לצורך הכתבה דיווחו על הידבקות במחלות מין לראשונה בחייהם במהלך השנה האחרונה. לדברי דרור ל־PrEP יש חלק בכל זה, ושיטוט מהיר בגריינדר או באטרף (אפקליציות היכרויות לגייז) מראה כי הדרישה לסקס בלי קונדום (bareback) בשיאה וכך גם הפופולריות של כמסקס – יחסי מין בהשפעת סמים חזקים כגון GHB, המכונה גם סם האונס, וקריסטל מת'. נתונים רשמיים כבר מצביעים על עלייה בהידבקות במחלות מין כמו עגבת וזיבה, וכתוצאה מכך גם בפרוקטיטיס. אז האם הכל ורוד בצלה המנחם של מהפכת ה־PrEP בישראל?

"אנחנו רואים בצורה לגמרי ברורה עלייה מאוד משמעותית במחלות מין אחרות", מאשר ד"ר וגנר־קולסקו, "וזה אכן יותר שכיח בקרב אנשים שלוקחים PrEP ולא משתמשים בקונדום". תומאס שמש, בעל ליין המסיבות הפטישיסטי להומואים Beef Jerky, מציין כי "כרגע האימפקט הראשון שאני רואה, ואני לא יודע אם יישאר לאורך זמן, זה הסרת רסן בעולם המיני. חוגגים עוד יותר, משתוללים עוד יותר, מרגישים סופרהירוז, ירד הגרזן מעל הצוואר. אני לא אהיה שופט ואגיד אם זה נכון או לא".

שמש נמצא כבר 20 שנה בזוגיות עם ארז, שנדבק ב־HIV במהלך סקס לא מוגן. ארז, על סמך ניסיונו, רואה במגמה הזאת סיבה לדאגה: "באפקט המיידי יש מגדרים מסוימים ואוכלוסיות שזה נתן להם שקט נפשי, אבל בעיניי זו גם אשליה, כי ההגנה היא של עד 90 אחוז וזה הכניס את הקהילה לתחושת 'לי זה לא יקרה', 'יש פרפ אז הכל הולך'. צריך להיזהר שזה לא יידרדר". תומאס ממהר להשלים: "זה גרם למופרעות של הכיתה להתפרע עוד יותר".

דורון, חבר הקהילה המעורה מאוד בחיי הלילה בעיר, מתאר את סצנת הסקס העכשווית כסוערת במיוחד. לדבריו, "זה מורגש בשנה האחרונה שמאז ש־PrEP מסובסד ע"י קופות החולים, כולם בעניין של 'ביירבק או כלום', תנאי הקבלה בצ'יטוטים באטרף או בגריינדר הם להסכים לביירבק או פרפ ('פרפ' הפכה למעשה למילה נרדפת לביירבק – ע"ס). סקס בטוח זה כבר מושג מגונה". לצד המיאוס מהמכניות של סקס מהסוג הזה, המונע על ידי סמים, דורון מנסה למצוא גם את החן בכל זה, ומיד מסייג. "יש בכך את החייתיות והיצריות האלה, אבל זה גם הביא את המקום של אינטימיות מינית לספי ריגוש כל כך גבוהים וכל כך מנותקים מהמציאות, שבעיניי זה לא תורם לנו".

לדברי יואב, בסופו של דבר מחלות מין אחרות אינן מפחידות כמו איידס ולכן רבים לא מרגישים צורך להתגונן מפניהן עם קונדום. "הפרפ מנטרל, זה כאילו חזרנו לשנות ה־70 וה־80, כשהומואים לא היו משתמשים בקונדום. מה, ניכנס להיריון?", הוא מנסה להסביר את ההיגיון הלא בריא, "אם יש לך זיבה או כלמידיה אתה לוקח אנטיביוטיקה ונגמר הסיפור. אתה מטפל בזה וממשיך הלאה, גם אם ברור שעדיף להיבדק כל הזמן ולא להגיע למצב הזה. אין מה לעשות, אתה לא יכול לקיים יחסי מין באמצע הרחבה עם קונדום, זה הופך להיות פרוסס".

לצד הסכנות שבמין לא מוגן, לשוק השחור שהתפתח סביב הטרובדה בקרב מי שאינם יכולים לקבל את התרופה המסובסדת יש סכנות וחוקים משלו. רבים מזמינים את התרופה מחו"ל, בדרך כלל ממדינות מזרח אסיה שמשתמשות בפטנט, אך לא מובטח שהתרופה אכן נשמרת בתנאים אופטימליים עד להגעתה לדואר בישראל. נוסף על כך נוצרה תופעה המכונה "קו האומן־איכילוב": אנשים שמגיעים לחדרי מיון לקבלת "גלולות היום שאחרי" (טיפול תרופתי במינון גבוה במקרה של סקס עם נשא HIV) פעם אחר פעם, ולעתים במקרים שלא מצריכים טיפול מיידי, רק כדי לקבל מלאי של הכדור. ישנם גם כאלה הסוחרים בתרופה (שניתנת גם כחלק מקוקטייל התרופות שנוטלים נשאי HIV וחולי איידס) לאחר שהם רוכשים אותה מחברים נשאים ומוכרים לכל המרבה במחיר.

יושבת ראש החברה הישראלית לרפואת איידס, פרופ' מיכל חוברס מבית החולים מאיר, אומרת כי שימוש לא מבוקר ב־PrEP טומן בחובו סיכונים רבים וגורר בעיות קשות. "השימוש מיועד לאנשים שבטוחים ב־100 אחוז שהם שליליים ל־HIV בזמן התחלת הטיפול ועברו בדיקה בשבועיים שלפני", מסבירה פרופ' חוברס, "אצל אנשים שלוקחים את התרופה אפילו שהם נשאים, הווירוס יכול להפוך עמיד לטיפולים ולעבור מוטציות. נוסף לכך, זו תרופה שיש לה תופעות לוואי והיא יכולה, למשל, לפגוע בכליות".

מנתונים חלקיים שהצטברו עד כה, ההערכה היא שכ־430 אנשים בישראל נוטלים את התרופה בהתאם למתודת הטיפול היומי המתבקשת. כמה מאות נוספים רוכשים את התרופה באופן פיראטי דרך אתרים בחו"ל, וכשליש מהם לא נוטלים את התרופה על בסיס יומי אלא לסירוגין. "המצב היום לא אופטימלי", מודה ד"ר וגנר־קולסקו, שמבקש להתנער משאננות או אופוריה אבל בכל זאת לעודד את מתן ה־PrEP. "אנחנו יודעים שלא כל מי שצריך לקחת PrEP לוקח את התרופה, זה די ברור שיש אנשים בסיכון גבוה מאוד להדבקה שלא לוקחים", הוא אומר, "ונכון שפחות כיף לעשות סקס עם קונדום ורוב האנשים עושים סקס בשביל הכיף.

בסיטואציות מסוימות, בעיקר במסיבות וכשאנשים מסטולים, אנשים לא ישתמשו בקונדום כי זה קצת מסרבל, וה־PrEP חשוב מאוד לאנשים האלה. בינתיים לא הצלחנו להגיע לכולם, אולי בגלל העלות, אולי בגלל חוסר מודעות".

פוליטיקות נשאים ולא נשאים

זה לא רק חוסר מודעות או עלות התרופה, ה־PrEP יוצר מורכבויות חדשות ביחסים בין נשאים ללא נשאים בקהילה ובין פרטנרים מיניים, ועבור רבים זו גם סיבה להימנע מהכדור. מה קורה בין שני אנשים שאחד מהם על PrEP והשני לא, למשל?" יש אתגרים חדשים לאנשים בחיי המין", אומר סער מעוז, רכז בלה דואגת (זרוע המניעה וההסברה לקהילה הגאה של הוועד למלחמה באיידס), "מה אני אמור לעשות אם הבחור לא רוצה להשתמש בקונדום כי הוא אומר שהוא על PrEP אבל אני לא לוקח? ומה קורה אם אני על PrEP אבל בן הזוג עדיין רוצה להשתמש בקונדום? האם אני דוחה אותו כי אני מעוניין בסקס בלי קונדום? האם זה בסדר לשכנע? לעתים אנשים עוברים ניסיונות שכנוע לוותר על קונדום. אנשים צריכים למצוא סוג חדש של שיח, סוג חדש של דרך התמודדות. עם קונדום ידענו: או אם או בלי וזה היה ברור מאוד".

"יש גם סטיגמה שלפיה מי שלוקח PrEP חוגג", מוסיף דרור, "סלאט שיימינג לאנשים שעל PrEP. יצא לי לצאת עם מישהו שהעלה בדייט הראשון או השני שהוא מפחד לשכב עם אנשים שלוקחים PrEP כי יהיו להם כל מיני דברים". דרור ממשיך ומגלה רובד אחר של התופעה: "אין עדיין שיח פתוח שבו אנשים אומרים את האמת עד הסוף. יצא לי להיות עם מישהו בגריינדר שאמר שהוא על PrEP ואז רגע לפני שהתחלנו אמר לי 'דרך אגב, אני חיובי, אנדיטקטיבל'.

אמרתי שאין לי בעיה, אבל למה לשקר? אני חושב לפעמים שחצי מאלה שאומרים שהם לוקחים את הכדור הם נשאים, ויצא לי שחשבו שאני נשא כי כתבתי שאני על PrEP. זה יצר עוד פוליטיקות ועוד סטיגמות, אז מה השתנה בעצם?".

מעוז, שבעצמו חי עם HIV מאז 2003, אופטימי יותר לגבי הממד החברתי של PrEP. "מהאספקט החברתי, הכדור הזה שם את האדם שחי עם HIV וזה שלא חי עם HIV באותו מקום. שניהם הולכים בבוקר לארון התרופות ומוציאים את אותו כדור, וממשיכים בחיים הבריאים שלהם כל אחד בדרכו. הרגע הזה הוא רגע גדול. אולי קצת קשה להסביר את זה למי שאינו נשא, אבל זה רגע גדול".

תומאס שמש ממהר לצנן את ההתלהבות. לדבריו הקללה המכוערת ביותר בקהילה היא עדיין "איזה איידס זאת"; נשאים רבים עדיין מוקצים, ארון הנשאות עוד לא נפתח. השיח המיני הפתוח שעתיד להבריא את הקהילה עוד רחוק מאיתנו לפי שמש, והוא מנסה לשנות זאת בליין המסיבות שלו: מצד אחד הסברה על סקס בטוח, חלוקת קונדומים וניידות לבדיקה מהירה, מצד שני הסרת הסטיגמה לגבי נשאים. "אני מגלה שזה יהיה המעבר הכי קשה של הקהילה", הוא אומר, "אין לנו פרצוף לנשאים, מישהו שיבוא ויגיד, 'לי זה קרה, בוא תראה איך לך זה לא יקרה', מישהו שיניף את הדגל".

לדעתו של שמש, השינוי יגיע "אם נבין שלהיות נשא זה בסדר אבל גם נספר איך זה קרה לנו כדי שאחרים לא יידבקו. זה השינוי התרבותי. כל עוד ימשיכו לשנוא נשאים בתוך הקהילה, בין היתר מתוך הרצון להיות בסדר ולהיראות בריאים, נישאר עם המחלה החברתית הזאת". ללא שיח אמיתי ומודעות בריאה, ה־PrEP, הגביע הקדוש של המלחמה באיידס, לא יעמוד בהבטחה. "הצעירים ימשיכו להידבק, המבוגרים ימשיכו לעשות את השטויות, אלה שנגד יישארו נגד", הוא אומר, ומעוז מסכם: "אני חושב שאיידס זה עדיין אישיו, אני מייחל ליום שהוא לא יהיה אישיו אבל איידס זו עדיין מחלה שאין לה מרפא. גם אם חיים בצורה המיטבית יש למחלה השלכות לא פשוטות, במיוחד בגילים מבוגרים יותר. יש דברים שאנחנו מגלים רק עכשיו, עם הגל הראשון של אנשים ששרדו את שנות ה־80 וה־90. רואים מה קורה להם ורואים שזה לגמרי לא כיף. גם יש תרופות חדשות, עדיף לא להידבק ולא להיות תלויים בדברים האלה".