בלדה למפזר החום: כך התמכרתי לחפץ הכי גרוע של החורף

לפני שבוע אני ובן זוגי השלכנו לפח את מפזר החום אחרי שהוא גרם לחדר השינה שלנו להריח כמו ל"ג בעומר. מדי ערב התיישבתי ליד המיטה, משכתי יד קדימה כדי לסובב את החוגה ולקבל גל חום לפנים רק כדי להיזכר, מדי יום, שאין. בן זוגי תיאר את התופעה המטופשת "זיכרון שרירים". הצלייה העצמית הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מטקסי ההכנה לשינה וההתעוררות בבוקר – החלפת בגדים שאחריה רביצה של דקות ארוכות, כהכנה נפשית לכניסה אל המיטה הקרה או היציאה אל החורף הלא באמת אכזר. ועוד לא הזכרתי על רגעי החרדה שתקפו אותי ביציאה ממקלחת כשהבנתי שאין לי מול מה לרבוץ עכשיו רבע שעה בחוסר מעש, מלווים בזעקות "אבל אני מתארגנת!" אחת לחמש דקות.

>>>פאנל תרומות זרע – ולא רק ללהט"בים
>>> הרווקים והרווקות הכי שווים בתל אביב

מפזר החום אינו אמצעי חימום מוצלח. הוא לא מחמם את החדר, רק נושף רוח חמה עם ניחוח קל של אבק שרוף. הוא צורך יותר חשמל מאלטרנטיביות יעילות ממנו. כשתכבו אותו החדר יחזור לטמפרטורה הקודמת תוך מאית השנייה. מדובר במשכך הכאבים, או הקוקאין, של עולם התנורים – הם לא ירפאו לכם שום מחלה, רק יקלו את הסבל, כמו שמפזר החום נותן לכם אשליה של חדר מחומם. הוא מחליף מזג אוויר קר בכאפה של חום מרוכז, ברדיוס קטן וממוקד, כזה שצריך לשבת בזווית ומרחק ספציפי כדי שיהיה נעים להיחשף אליו בכלל.

יכולתי לשבור את השיטה. יכולתי לנצל את ההזדמנות להיגמל מההרגל המגונה ולהשלים עם העובדה שרגעי הקור של החלפת הבגדים הם אי נעימות זמנית וחולפת. לקבל את החורף התל אביבי כפי שהוא ולהתבגר. נכשלתי. תוך שבוע וחצי רכשנו אחד חדש, זהה בחוסר איכותו ובחומו העכור לאחד שאבד. הו, מפזר חום. אי אפשר איתך, ואי אפשר בלעדיך.