רק הכסיף מדבר: חד"ש בחיזור תזזיתי אחר הקול התל אביבי
עופר כסיף הוא הדבר הכי רחוק שחד"ש יכולה הייתה להעמיד על חשבון דב חנין הפרגמטי. עם זאת, על רקע התפאורה הנכונה אפילו הוא מתעדן ומסגל לעצמו גינוני אצולה
כמה ענוג היה הלילה שביליתי בחוג הבית של חד"ש בעג'מי. המארחת, יהודייה נחמדה למדי בשם עפרה, יצאה מגדרה: על צלחותינו יצקו חומוס טרי שנרכש אותו ערב, ועל השולחן גבינות ברי וקממבר, ירקות אורגניים, פיתות (וקרקר לחמית לנמנעים מפחמימות ריקות), מלפפונים חמוצים ומבחר עוגות. קנקני תה קר עמדו זה בצד זה ובתוכם בוחשנים מעוצבים. הדירה עצמה מעוטרת בחפצי אמנות ונוי בטוב טעם, לרבות ענף בננה ששיווה לסלון אופי של פרא מבוית. כמה ענוג היה הלילה, עד כי לא רציתי לעזוב את ביתה של עפרה לעולם, וכמו פרוסט הצעיר דימיתי אותנו משוטטים בעיירות קיט צרפתיות, טועמים מן החיים הטובים, גם במחיר ההקשבה למשנתו הפוליטית של עופר כסיף במשך שעה וחצי.
>> סקר הערים של טיים אאוט העולמי מגלה: תל אביב עיר נוראית ומדהימה
היגיון הוא ערך המוערך יתר על המידה, שכן דווקא בלב דיסוננס קוגניטיבי פרוע – בקהילת היהודים השמאלנית והבורגנית לעילא השוכנת בעג'מי – המציאות יפה יותר מבסרטים. כל אימת שמזדמן לי לפקוד חוג בית במעוז הקהילה הזו אני מתפעם מכמה נחמדים ונעימים אנשיה. הם מודעים למצבם אך בקושי (קפה שחור הוגש בכלים אוריינטליים, כתבי לנין הותקן בספרייה), ואולי זה מה שהופך אותם למקסימים באמת. בכלל, כפי שגילתה גם השקת הקמפיין המשותף עם תע"ל של אחמד טיבי שנערכה לפני כשבוע בפיי, מדובר במפלגה עם מצביעים יפים ונחמדים. הייתי מפטר רק את הנערים המחתימים את המבקרים על טופסי התקשרות, שההתעקשות הכפולה שלהם לקושש ממני פרטים אישיים פגעה משמעותית בחירותי וכמעט זרקה אותי לזרועות הליברטניאיזם של פייגלין.
לפני שגיליתי את דירתה של עפרה, מאחורי הביקור הכפול באירועי חד"ש עמדה השאיפה לחזות בעופר כסיף, המועמד היהודי החדש של חד"ש במקום ריאלי, צולל לתוך נעליו הענקיות של דב חנין. בחד"ש מודעים לכך שפרישת חנין היא מכה לאלקטורט היהודי ככלל והתל אביבי בפרט, אף כי הוא מגיע בקושי לחצי המנדט, ואולי מסיבה זו בחרו להשיק את הקמפיין במעוזו של הדור הצעיר – הפיי. כסיף לא ממלא את אותה הפונקציה: הוא נבחר לרשימה על חשבון נועה לוי, מובילת הדור הצעיר והרענן של המפלגה, הוא עצמו מרצה למדעי המדינה מרחובות, ואורחותיו רחוקים מאוד מן הפרגמטיות המזוהה עם חנין. למעשה, כפי שהציג ניתוח של רמי יונס ב"שיחה מקומית", מדובר במועמד היהודי שערביי חד"ש רצו, דווקא בגלל הפה הגדול והעיסוק המרובה בכיבוש. הקול היהודי נותר מאוכזב.
אולם כמו ליברמן, נראה שגם כסיף עבר "ניתוח להארכת הפתיל". מדי פעם, כעוויתות טורט, עוד יוצאים לו משפטים גבוליים ("ארכי גזען!", "הכהניסט הגדול!", כינה את נתניהו בנאום ההשקה, ובחוג הבית לעג למירי רגב – "תשאלו אותה מה יותר גדול, רבע או שליש"), אך תחתיהם מתגלה מידה של חן אנושי. מדובר, לדוגמה, באדם שאוהב להרחיב באנקדוטות מההיסטוריה הפוליטית של בריטניה, ולנצל כל חלון הזדמנויות לשזירת דאחקה ילדותית.
כך או כך, כדי שחד"ש תהפוך שוב אופנתית בתל אביב ותמלא את הפיי עד מלוא תפוסתו (ויש לו תפוסה, יודעים הילדים), יהיה דרוש הרבה יותר מזה. בין השאר לזנוח את העיסוק הפנים מפלגתי המיותר בשאלת המדינה האחת או השתיים, שתפס נתח לא פרופורציונלי מחוג הבית (על פי כסיף שתי מדינות היא תחנת ביניים רצויה בדרך למדינה אחת – אבל בחייאת, בוא נתמקד כרגע בחזון הבלתי אפשרי הראשון). גם מועמד יהודי שני במקום ריאלי ברשימה המשותפת עם טיבי יכול היה להיות נחמד. אלקטורלית אין לכך הצדקה, אבל אחרי הכל, הם אלה שמוכרים לנו את השיתוף הערבי־יהודי כערך מהותי במפלגה.
