קערת החומוס כמשל: כך נראה משבר רבע החיים

 טובי הגרגירים נאכלים מהבילים מתוך סיר מבעבע, השובבים נמעכים לכדי עיסה מתקתקה שנדחסת בעצמה אל תוך סמבוסק פריך מעשה ידיה של סבתא שלי. אחרים מסתפקים בהצטופפות בתוך קופסת שימורים מפח. כך באופן בלתי מודע הפכו גרגרי החומוס בצורתם הגולמית לאורחי קבע בשקית קניות רב פעמית, לצד צ'יפס ירקות שורש מיובא בתמחור מופרז. משמחים את קערת הסלט או הצורך בנשנוש אקראי מאז שהחלטתי לצאת מארון הצמחונות. פצצת החלבון השקטה מעוררת בי התרגשות דומה לזו של חייל משוחרר לבוש בגופייה חושפת פטמה, ממתין לתורו באבו דאבי.

החומוס הוא משל על בגרות, או סימפטום אחד מני רבים להחלטות שנגזרות עם קצם המוחלט של הנעורים. רגע אחרי יום ההולדת ה־25 שלי הגוף כבר לא הצליח להדחיק את השפעות אורח החיים הנוכחי. פתאום הדחיינות מתקשה להאמין לתירוצים של עצמה. אז התחלתי לאכול בריא יותר. לא מחר, לא ביום ראשון אלא כאן והרגע. דברים צריכים להשתנות בהדרגה כל עוד מחט של בוטוקס אינה מרחפת מעל המצח שלי. אז עכשיו אני מנסה להקדיש ערב בשבוע לסדרות עם דיבור רותח, לכתוב משהו מבלי שישלמו לי עליו, להציב לעצמי חודש פיכח עם בקבוק ערק שקופא למוות במקפיא.

אולי גם אירשם לפילאטיס אבל בקטע של כרטיסייה. לא מבטיחה להתחייב כי חבל על הכסף ובדיוק התחלתי לחפש טלפון של פסיכולוגית טובה. בכל מקרה אני אוכלת המון חומוס בינתיים וכבר שלושה ימים לא נגעתי בבירה. אתם הולכים לקנא בבדיקות הדם שלי.