שוק או שיק?

כך הפך שוק הפשפשים בחיפה מפנינה חבויה של מחירים זולים לאטרקציה יאפית יוקרתית

שוק הפשפשים בחיפה. צילום: עמית נויפלד
שוק הפשפשים בחיפה. צילום: עמית נויפלד
5 בדצמבר 2013

הוא היה כל כך סודי ולא רשמי שאפשר היה לעבור באזור מבלי להבחין בקיומו. ברחוב צדדי באזור ואדי סאליב המוזנח בצפון העיר התחתית מונחות ערימות של חפצים, חלקם שבורים, חלקם ישנים מאד – כל זה מוכר כשוק הפשפשים החיפאי. מי שידע להגיע בכל בוקר שישי ושבת ממש עם הנץ החמה אף פעם לא התאכזב – השוק היה מלא מציאות במחירי מציאה.

אבל בשנה האחרונה דברים קצת השתנו. היום עומדים בכניסה לשוק שני מאבטחים שבודקים תיקים, דוכני אוכל מתוקתקים פתחו שם עמדות ושעות הפתיחה והסגירה כתובות על שלט ברור. השוק, שהיה בעבר נחלתם של הנוברים הקבועים, שוקק היום באינספור מבקרים מבחוץ ומשפחות, וביניהם גם תל אביבים שנמאס להם מהמחירים של שוק הפשפשים ביפו, ושמעו שכאן עוד אפשר להשיג רהיטים במחירים של פעם.

על פניו מדובר בהתפתחות חיובית, אבל להצפה הזאת יש גם תוצאות שליליות: רבים מהדוכנים התרוקנו מהמציאות שהיו להם, והמחירים החלו לעלות. שעון מתכת קטן ועתיק בסגנון אירופאי, שעלה קודם בין 10 ל-20 ש"ח, לא יימצא היום בפחות מחמישים. חנויות יד שניה פרטיות של אספני אמנות וחפצי נוי החלו לצוץ בשוק והקפיצו את המחירים עוד יותר. וכך הפך סיור שבת חביב בשוק לשיטוט מגושם, צפוף וכבד על הכיס.

"כשהתחילו להגיע לכאן לפני שנה משפחות עם ילדים, התחילו גם להגיע פתאום עוד דוכנים עם דברים חדשים ויותר יוקרתיים מאצלנו", מסביר חאלד (38), בסטיונר בשוק. "ברור שזה פוגע בעבודה. אין ברירה – צריך להעלות מחירים, וזה קשה כי אנשים לא רוצים לשלם הרבה".

דורי (43), בעל עסק לאספנות בשוק, דווקא חושב אחרת: "זה טרנד שהגיע מתל אביב – אנשים מוכנים לשלם היום הרבה על דברים שהם וינטג' כי עכשיו זה באופנה. אני לא רואה בזה משהו רע. אומרים ש'זבל של אדם אחד הוא האוצר של האחר', אז אם מה שהם רוצים זה לשלם הרבה על זבל מי אנחנו שנגיד להם לא".