חיסול "ההצגה הכפולה": ככה בדיוק הורסים את הכדורגל בישראל

הכדורגל כאן לא נותן לאוהדים שלו הרבה סיבות לשמוח. יום חצאי גמר גביע המדינה, שבו שיחקו 4 הקבוצות המתחרות על התואר בזו אחר זו ובאותו המעמד, הייתה אחת כזו. אז ברור שהחמדנים שמנהלים פה את הכדורגל לקחו לנו אותה

אוהדי מכבי תל אביב (צילום: David Buimovitch/EuroFootball/Getty Images)
אוהדי מכבי תל אביב (צילום: David Buimovitch/EuroFootball/Getty Images)
5 באפריל 2017

זה היה היום הכי כיפי בשנה לכל אוהד כדורגל: איפשהו באפריל, ארבע הקבוצות האחרונות ששרדו בגביע המדינה והגיעו לשלב חצי הגמר נפגשו באותו האיצטדיון, באותו היום, לשני משחקים רצופים בזה אחר זה. הכינוי השגור לאירוע המלהיב הזה היה "הצגה כפולה" – במחיר של כרטיס אחד, אוהדי ארבע קבוצות שונות מילאו את האיצטדיון בארבעה צבעים ונהנו משני משחקים מותחים. גם עבור השחקנים זו הייתה חוויה מיוחדת. שחקני הקבוצות ששיחקו במשחק המאוחר עלו לדשא דקות ספורות אחרי שראו את שחקני הקבוצה שניצחה בחצי הגמר הראשון חוגגים, וקיבלו עוד בוסט של אטרף, לפני שעלו למשחק חייהם. גם עבור הצופים שבבית זו הייתה חגיגה. ילדים היו ממהרים לחזור מבית הספר ישירות הביתה, כדי להספיק למשחק הראשון, זה שעוד שוחק תחת השמש הקופחת.

הכדורגל הישראלי לא נותן למתעניינים בו הרבה סיבות לשמוח. הרמה בליגה עלובה, סגנון המשחק מדכא (הליגה הישראלית מדורגת בתחתית האירופית במספר השערים למשחק), האווירה במגרשים אלימה ולא נעימה, העוסקים בתחום מתנהלים בגסות, וגם ההישגים מביכים; הקבוצות הישראליות מודחות ממפעלי הכדורגל האירופיים בשלבים מוקדמים במיוחד, וכשהנבחרת הלאומית עולה לשחק, האוהדים בעיקר מחכים כבר לרגע שזה ייגמר, ומקווים לנזק מינימלי. אין כמעט שום דבר טוב בכדורגל הישראלי. רק טיפת רומנטיקה. ומכיוון שהכלל המנחה בכדורגל המקומי הוא שאם משהו במקרה עובד תהרסו גם אותו – כך קרה גם הפעם.

השנה, בפעם השנייה ברציפות, בוטלה "ההצגה הכפולה" בחצי גמר גביע המדינה. בשנה שעברה העפילו לשלב הזה שלוש מענקיות הביצה המקומית – מכבי חיפה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, שלושתן מחזיקות בקהל אוהדים גדול במיוחד, ולצדן בני סכנין, שגם היא יודעת להביא מספרים נאים למשחקים חשובים. אם מטעמים חמדניים ואם לטובת הקהל, החליטו אז בהתאחדות הכדורגל לפצל את המשחקים לימים נפרדים, בטענה שכך יוכלו כמה שיותר אוהדים להנות מהמשחק. הקונספט היה ברור: אם באיצטדיונים הגדולים שבחיפה ובירושלים יש 30 אלף מקומות, וכל אחת מהקבוצות הללו יכולה בלי שום בעיה להביא גם 15 אלף אוהדים, עריכת שני המשחקים במעמד אחד תאפשר לפחות אנשים להגיע.

למה לפצל את המשחקים לימים נפרדים? (צילום: Jack Guez/EuroFootball/Getty Images)
למה לפצל את המשחקים לימים נפרדים? (צילום: Jack Guez/EuroFootball/Getty Images)

השנה דומה שהתבררה הסיבה האמיתית. למשחק חצי גמר אחד שובצו אמנם שתי קבוצות עם קהל ענקי – מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, שישחקו הערב (ד') באיצטדיון בחיפה וימלאו אותו בקלות, אולם למשחק השני שובצו שתי קבוצות קטנות יחסית – בני יהודה ולצדה הפועל רמת גן הצנועה, ששיחקו אתמול בנתניה והצליחו למשוך ביחד פחות מ-8,000 צופים. במלים אחרות, היה אפשר לדחוס את שני המשחקים לאותו היום, באותו האיצטדיון. אז למה המשחקים עדיין מפוצלים? בגלל הרייטינג. לשני משחקים שישודרו בשעת פריים טיים יהיו כמובן שיעורי צפייה טלוויזיוניים גבוהים מאשר לשני משחקים באותו יום, אחד שמתחיל בשעה 17:00 והשני בשעה 20:00, ועל כן ערוצי הטלוויזיה ירוויחו הרבה יותר מזכויות השידור למשחקים הללו.

קשה לטעון שמה שחסר לכדורגל הישראלי זה כסף. הכדורגל הישראלי עדיין מוכר, והרבה. התקציבים שמושקעים בו מצד גופי שידור, ספונסרים והטוטו גבוהים פי כמה מאשר כל ענף ספורט אחר בישראל, ואף גבוהים מאלה שמושקעים בלא מעט מדינות שהכדורגל בהן מוצלח ומצליח יותר מזה שבישראל. מחסור בכסף הוא לא הסיבה שהכדורגל הישראלי כושל. בתואר הזה נושא בגאון הניהול הכושל וקצר הרואי של הכדורגל כאן, שמעדיף עוד כמה שקלים בטווח הזמן הקצר על פני הגדלת העניין והחיבור הרגשי של הצופים ושל השחקנים, שיביא הצלחות וימשוך עוד קהלים. פיצול חצאי גמר הגביע הוא דוגמה אולטימטיבית לכך.