הולך בתל: מסע שוטטות בישראל – בלי לצאת מתל אביב

“אין לי הרבה מה לומר בקשר למחוץ לעיר: המחוץ לעיר לא קיים, זו אשליה" (ז'ורז' פרק, "חלל וכו': מבחר מרחבים"). יש תחושה מוזרה כשחוזרים מ"חוץ לעיר", מטיולים ב"טבע" או במקומות אחרים בארץ, ממש כשעוברים בגבול הרחב והמטושטש הזה שבו הנוף משיל בהדרגה את הירוק ומחליף אותו באפור. ברגעים הללו נוכחת תחושה חזקה מאוד שכל מה שהיה עד הכניסה חזרה לעיר הוא אשליה, מין חלום מתוק וחמקמק, ושרק מה שבתוך העיר אמיתי, ומיד נבנית מין חומה בלתי נראית מסביב.

ולטר בנימין דימה את העיר לג'ונגל אורבני, לטבע עשוי בטון, שהמשוטט בו לא צריך לצאת ממנו כדי לקבל מנה של “טבע". משוטטים רבים הבינו את זה, בהם הדוגמה הבולטת של שארל בודלר, ואצלנו היה זה כמובן עלי מוהר. אכן, גגות תל אביב מתמלאים במשתלות אורבניות, שכונות שלמות דואגות לווייב ירושלמי או כפרי ופינות החמד הירוקות לא השתנו זה שנים, אבל אנחנו אוהבים לגלות אותן בכל פעם מחדש כדי להשאיר בחיים את האשליה שלא צריך לצאת מתל אביב.

חורשת דרזנר (צילום: נמרוד סונדרס)

עוד כתבות מעניינות:
מסע בעקבות מדריך טיולים מקולקל
אתרי הקמפינג הכי מומלצים למשפחות
תשעה מקומות ירוקים שלא הכרתם בעיר

ואם לא צריך לצאת מתל אביב אפשר לגלות את הארץ מתוך העיר. כוורת שרו “מדינה קטנה מתחמקת מצרה (…) בעולם כל כך קשה להתבלט זה לא יפה, נתחבא כאן ולנצח לא נצא". אפשר להחליף "מדינה ב"עיר" ו"עולם" ב"מדינה". הרי גם ככה לא אוהבים אותנו בחוץ. נעשה לנו כאן ארץ ישראל קטנה משלנו. ואם ככה, איפה הגליל בעיר הזו? איפה הגולן? איפה שער הגיא שמתפתלים אליו, איפה הוא בעיר חסרת הפיתולים הזאת? ואיפה אילת ואיך אפשר לראות את ההרים הנשקפים ממנה מתוך עיר המגדלים?

לאדם העירוני לא נוח לצאת לזמן רב מהעיר, מהמחויבויות, מהמכרים, מהרחובות המוכרים. אז כדי להתגבר על זה צריך טקטיקה של משחק מתאים, וכך אפשר למצוא בעיר את הגליל, את הגולן, את מטולה, את שער הגיא ופארק תמנע בשמות הרחובות. אפשר לעשות מסלול בתוך העיר שילך מאצבע הגליל ועד מעבר טאבה, הכל בתוך הרחובות, במבוך מסובך ובלתי אפשרי שמערער על האופן שבו מתפרשים המרחב של “מחוץ לעיר" ושל “העיר". אפשר לגלות את ארץ ישראל בתוך העיר; את הנופים שלה, הקשיים שלה וההיסטוריה.

השבירה של הגבול, של החומה הבלתי נראית, בין ה"מחוץ לעיר" ל"עיר", היא פוליטית והיסטורית כמו שהיא יומיומית. היא מתעסקת בזמן ובמרחב, בעיקר בקריעה שלהם לגזרים. למה הרחובות ששמותיהם מציינים אזורים בארץ נמצאים בתחנה המרכזית הישנה? מה בין רחוב ראש פינה בנווה שאנן למושבה הציורית בגליל? מה המרחק שצריך לעבור כדי להגיע מרחוב מטולה לרחוב אילת, והאם הוא גדול או קטן מהמרחק שצריך כדי להגיע מרחוב ניר עם לרחוב כיסופים?

המפה והמסלול, במקרה הזה, לא רק משלימים זה את זה אלא מתמזגים זה בזה. בורחס כתב על אימפריה שבה “הגיעה אמנות כתיבת המפות למידת שלמות כזו, שמפתו של מחוז אחד השתרעה על פני עיר שלמה ואילו מפתה של האימפריה כולה – על פני המחוז כולו. ברבות הימים לא סיפקו עוד מפות ענק אלה את התושבים וּועדות כותבי המפות החלו להכין את מפת האימפריה שגודלה כגודל האימפריה עצמה, והיא זהה עמה בכל נקודה ונקודה". אבל לא צריך למזג את מפת ישראל למפת תל אביב אלא לעשות שיקוף, מראה שבורה שתעוות את המרחב אך תכיל אותו בכל זאת. זו מפת תל אביב – מנוקדת ברחובות ששמותיהם הם שמות המקומות השונים בישראל, ואלה מסעות חדשים שאפשר לעשות בעיר שאנחנו כבר מכירים כל כך טוב.

ישראל בתל אביב

מטולה
רחוב מטולה נמצא בשולי נווה צדק והגדר הטובה היחידה שתמצאו שם היא של בית הספר תקומה.

כנרת
אחד הרחובות שחותכים את מטולה הוא רחוב כנרת, שיספק לכם טעימה נוספת מהצפון.

עמק יזרעאל
משם תוכלו להדרים לרחוב עמק יזרעאל ששינה את שמו לפרנקל ופסטורלי כמעט כמו העמק האמיתי.

השומרון והשרון
אם אתם כבר שם, המשיכו לרחובות השומרון והשרון בסביבת התחנה המרכזית. אם תרימו את הראש בשרון ותביטו לאופק, תוכלו כמעט לראות את תל אביב, האמיתית והמדומיינת.

← חג השוטטות הבינלאומי יתקיים בשלישי (19.6)

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד