תחנת הרדיו האינטרנטית רעשHour נמצאת בימים אלה בעיצומו של קמפיין לגיוס 20,000 ש"ח לבניית פלטפורמת הקלטה ביתית אך איכותית שתהיה הבסיס ללייבל עצמאי חדש. הדדליין שהציבו לעצמם לגיוס הסכום הוא ה-15.12, ורק אז נדע אם נזכה לשמוע את אלבום האוסף הראשון שישחררו, שמתוכנן לצאת בינואר 2014 עם קטעים מקוריים של אמנים כמו מיול דרייבר, רייסקינדר, עמנואל ויצטום, מארקי פאנק, יונתן בירי גילי דה קיד ועוד רבים וטובים.

רעשHour פועלים בירושלים כבר כמה שנים, ועוזרים לקיים את סדנת האינדי המקומית. בהיצע הרחב של מוזיקאי שוליים ירושלמים קשה לפעמים למצוא את הפנינים המשובחות באמת. רעשHour, שהוקמה על ידי גילי לוי (שמוכר יותר בשם הבמה שלו בתור די. ג'יי "גילי דה קיד") דואגת לאתר את אותם כישרונות ולהשמיע אותם כמה שיותר.

"מוזיקאים שפועלים בירושלים יש בכמויות, אבל הלהקות האלה קיימות בערך שנה וחצי עד שהן נעלמות. בדרך הן מספיקות להופיע בירושלים, בתל אביב ובחיפה, כמה מהחברים של הנגנים מגיעים להופעות, וכמעט אף פעם זה לא באמת ממריא, כי פשוט אין כאן קהל מספיק גדול", מסביר גילי דה קיד את חשיבות התחנה. "אם אין שיווק טוב – ורוב האנשים האלה הם משווקים גרועים – תוך זמן קצר חלק מהלהקה עובר לתל אביב וחלק עובר לברלין, והחומרים שלהם כבר לא יגיעו להקלטה".

ברעשHour משדרים דיג'ייז, יוצרים ואספנים ירושלמים ברובם. כיום אפשר לשמוע שם שמות מוכרים בנישת האינדי הירושלמית כמו מארקי פאנק, יונתן בירי ואליה יכין, שמכינים פודקאסטים מעניינים. הוריה מולידיה הם גילי דה קיד והמעצב יוסי ברקוביץ', שקיבלו השראה מתחנה דומה שפועלת בלוס אנג'לס תחת השם Dublab.

מה הקשר בין אל. איי לירושלים?

"זה אולי נשמע מוזר, אבל שתי הערים דומות מהרבה בחינות", מפתיע דה קיד. "הוליווד, רשתות הטלוויזיה ומיטות השיזוף הן קצת כמו הקיצוניות הדתית שיש כאן בכל מה שקשור לדברים שהסצנה המוזיקלית האלטרנטיבית בורחת מהם. Dublab מרכזת בתוכה קהילה מעניינת של אמנים שגדלה עם השנים מאנונימיות מוחלטת למימדים מפלצתיים. כוכבים שיכולים להחזיק ליין אפ משמעותי במקומות אחרים מופיעים בלוס אנג'לס במועדון קטן שנראה כמו הסירה, ונוצרת שם קהילתיות מאוד חזקה. היתה לי תחושה שזה יכול לקרות גם בירושלים".

אחרי שגילי דה קיד וברקוביץ' פתחו את התחנה שיתוף פעולה נוסף עלה על הפרק, ובאמצע 2012, יחד עם בעלי הברים התקליט, הקסטה, והווידאו, הקימו רעשHour בר רדיו. המהלך היה בגדר ניסיון של התחנה למצוא לעצמה מודל כלכלי רווחי, אבל אחרי שמונה חודשי פעילות במסגרת הבר הוחלט על הפסקת שיתוף הפעולה. מעבר לשכנים שהתלוננו על רעש, הפסקת שידוריה של רעשHour מתוך הבר הייתה נעוצה בעיקר בחילוקי דעות אמנותיים.

Subjunk – How to make. אחד מההרכבים הנהדרים שמקודמים ברעשHour 

איפה התנגשתם? 

"הגישה של הפאב היתה שתחנת הרדיו צריכה לפעול כמה שיותר, כל הזמן. אני מצדי אמרתי שזה לא גלגל"צ, ששם יש פלייליסט וכל שעה עולה שדרן אחר שמשדר את אותה מוזיקה. ראיתי ערך בכך שתהיה תכנית איכותית אחת בערב – להציב סטנדרט קפדני וגבוה כך שגם אם אתה מייצר שלוש שעות מרתקות בשבוע עשית את שלך. זו גם החוויה שאני מחפש ברדיו אינטרנטי בתור מאזין. דווקא כשאתה מקבל תוכן ברמה גבוהה במינון קטן אתה מסוגל לעקוב ולהרגיש שאתה עושה את הצעדים שלך לאט לאט עם הרדיו שאתה מקשיב לו".

מה לדעתך המקום שרדיו אינטרנטי תופס היום בין המדיות השונות?

"רדיו אינטרנטי היום זה בעיקר פלטפורמה להיכרות עם מוזיקה חדשה. יש אנשים שבשלב מסוים מתעייפים מהדברים שהם מכירים ויוצאים לתור אחרי דברים אחרים. אז נכון שיש אנשים שימשיכו לשמוע פרל ג'אם ובוב מארלי עד יומם האחרון וזה יספק אותם, וזה בסדר גמור, אבל העובדה בשטח היא שאנשים צורכים גם רדיו".

אתם מרוצים מנתוני הגלישה?

"אנחנו לא יודעים ממש למה להשוות את זה, אין כרגע תחנת רדיו ירושלמית אלטרנטיבית אחרת. אבל המספרים מצביעים על בין 12 ל-15 אלף האזנות חודשיות לתכניות באתר, ואני מבסוט מזה".

גם רייסקינדר מכין פודקאסטים לרעשHour

מאיפה אתם משדרים?

"לרוב האנשים שמשדרים יש אולפנים ביתיים, ואנחנו מקבלים גם הקלטות משדרנים שיושבים בבית שלהם, מגרמניה ועד יפו. הקהילה הזאת מקבלת חיים משל עצמה. אנחנו גם משתפים גופים שפועלים בירושלים, כמו למשל הקלטות של הופעות באוגנדה או בסירה".

רעשHour כבר הספיקו לקיים שידורים מתוך אירועי 'בית ריק' ורייבים מחתרתיים, ולקחת חלק פעיל בשידורי החזית שהתקיימו בקיץ האחרון במסגרת אירועי עונת התרבות בירושלים. בשידורי החזית ניתן אולי לזהות את תחילתו המעשית של המהלך שרעשHour מנסים להוביל כיום: הקמת לייבל משלהם, במטרה להקליט ולתעד את הסצינה המוזיקלית הייחודית שמתקיימת בעיר.

יש כזה דבר "מוזיקה ירושלמית" בכלל?

"מוזיקה ירושלמית היא לא ז'אנר, אי אפשר להגדיר אותה בתור 'רוק' או 'נויז'. מה שקושר את היוצרים כאן ומייחד את הסאונד שלהם ושל ירושלים זה העובדה שאין פה פרסום. מערכות התרבות הארצויות יושבות בשפלה, וכתוצאה מכך אין פה כסף. אבל למרות שזה נשמע כמו תנאי פתיחה גרועים יש לזה גם צד חיובי. עם תנאים כאלה, שבהם אין קהל לספק, אתה חייב לייצר יצירה כנה. החופש האמנותי הזה הוליד לאורך השנים מוזיקה מרתקת".