גם אם אגדל אוכל ואצחצח שיניים עם ליקריץ לא אציל את הסביבה

תגידו, מי השר הנוכחי להגנת הסביבה בממשלת ישראל? מה נושאי העיסוק המרכזיים של הקדנציה שלו? התשובה היא זאב אלקין. גם אני לא ידעתי. האתגר העיקרי שהטריד אותו לאחרונה היה הקמפיין שלו לראשות עיריית ירושלים והעובדה שמתנגדיו קראו לו "גרגמל". המשרד להגנת הסביבה הוא לא תיק נחשק, יש לו אפיל ציבורי יבשושי וביורוקרטי של ועדת משמעת שעושה נו נו נו לאנשים שלא ממחזרים קרטון. הוא אמנם חשוב מאין כמוהו, בטח עכשיו, אבל נושאים אקולוגיים נמצאים כל כך נמוך בסדר העדיפויות של הבוחרים והנבחרים שהם נדחקו למפלגות ייעודיות עם השפעה ציבורית נמוכה עד אפסית.

ומילא ישראל. דונלד טראמפ שינה לאחרונה את עמדתו הרשמית מ"אין דבר כזה התחממות גלובלית" ל"יש כזה דבר אבל זאת לא אשמתנו אז אין מה לעשות עם זה". אם הממשל האמריקאי מסרב להפעיל צעדים דרסטיים כדי לשפר את המצב, מה יגידו אזובי הקיר? כאזוב קיר מצוי אני מרגישה שעומדות בפניי שתי אפשרויות: להשתגע או להדחיק. גם אם עד סוף החיים שלי אקנה רק יד שנייה, אגדל לעצמי אוכל, אצחצח שיניים עם ליקריץ ואדחף לווייתנים בחזרה לים, ההשפעה שלי על האפוקליפסה המתקרבת תהיה מזערית במקרה הטוב. אין לי כוחות, נפשיים או ממשיים, לסחוב את כל הבעיות של העולם על הכתפיים הקטנטנות שלי.

זה כמובן לא אומר שאני לא צריכה לעשות את כל הדברים האלה. העולם צריך יותר אנשים שישקלו מחדש האם הם צריכים כלי רכב פרטיים, עוד חולצה של H&M או עוד ילד, אבל בואו נשים את הדברים בפרופורציה – הבחירות הצרכניות שלנו לא מספיקות. כדי להציל את העולם צריך גם את המשרד הממשלתי האפור, את הגופים והמנהיגים שיוכלו לרסן בעלי הון שהכסף שלהם עולה לנו בבריאות. אנחנו יכולים להפוך את כל הסופר עד שנמצא סוכר שמגיע באריזה מתכלה, אבל כל עוד הדגים הגדולים ממשיכים לשרוק בתמימות ולהסתכל לכיוון השני, ימשיך להתחמם פה.