חורים בבועה: מקומות בתל אביב שמרגישים כאילו יצאתם מחוץ לעיר

רמת אביב הירוקה: מושב בצפון העיר

שכונת רמת אביב הירוקה/הישנה/א' ידועה במשך שנים בתור המושב של תל אביב: חורשות, מדשאות, מכולות שכונתיות והמון ירוק מסביב (בכל מובן) הופכים את רמת אביב הירוקה לפנינת חמד נהדרת לכל מי שרוצה להרגיש במושב במרחק רבע שעה ממרכז העיר.

בית הטקסטיל: פסז' בפריפריה

זה אמנם המבנה שבו שוכנת המערכת שלנו, אבל גם חסד נעורים לא יעזור לבית הטקסטיל להיראות פחות… ובכן, פריפריאלי. בית הטקסטיל, שהוא למעשה מרחב שכולל שישה בניינים ופסאז' משותף, הוא מתחם משרדים ובתי אוכל (שמגישים מנות מוקרמות וחלקם ישמחו ודאי להתלהק ל"מהפכה במטבח" עם אסף גרניט) שממוקם ליד הים, על גבול יפו. בכל יום בשבוע הוא נראה כמו פסז' שקפא בשנות ה־80 וכולל מזרקות מוגזמות ושוממות. בני נוער פרבריים משועממים היו יכולים לעשות בו שימוש טוב יותר.

החולות של רמת אביב ג': להרגיש בסרט אימה ישראלי

חלמתם פעם לקבור גופה? להיעלם? ללכת למקום כל כך רחוק שאף אחד לא ישמע אתכם צורחים? ובכן, לא חייבים לנסוע לחולות של ראשון או לגבעת נפוליאון, אפשר פשוט ללכת מאחורי שבט הצופים בשכונת רמת אביב ג'. החולות של השכונה האיקונית הם הדבר הכי רחוק מתל אביב בתוך תל אביב. חולות, עשבים מכוערים וקרבה גיאוגרפית לגלילות הופכים את השטח הלא בנוי הזה למקום אידיאלי לפיקניק עם המשפחה ביום ולסרט אימה בלילה.

אוגנדה: קפיצה עצובה לירושלים

אם תל אביבים יוצאים לבלות מחוץ לעיר סביר להניח שהם יגיעו לירושלים. משהו באבנים העתיקות בשילוב הסיכוי שיהיה קר מספיק כדי ללבוש את המעיל החדש שלהם פשוט עושה להם את זה. ואם הם רוצים לצאת לבלות מחוץ לעיר בלי באמת לצאת מהעיר? הם הולכים לאוגנדה, השלוחה התל אביבית של הבר הירושלמי והמלנכולי (הסניף הירושלמי נסגר) הפכה במהרה לאפשרות המועדפת על כל מי שרוצה את החוויה ההיפסטרית הירושלמית המנוכרת והמדוכדכת, מינוס ירושלים וכיפת הזהב.

ערב חזק. אוגנדה בתל אביב. צילום: אסף הינדן

מרכז הקניות של לה גארדייה פינת משה דיין: למתגעגעים לבאר שבע

על הגבול בין גבעתיים לתל אביב נמצא מרכז קניות אחד שישלח אתכם לשכונות הפחות כיפיות של באר שבע והסביבה. בדומה לבית הטקסטיל, גם מרכז הקניות הזה נתקע בין האייטיז לרצח רבין ונותן זריקת צבע אפור ומבאס לעירנו. יש בניינים שחייבים תמ"א.

הגוש הגדול: לגור כמו בראשון מערב

כשאנו שומעים את צמד המילים "ראשון מערב" עולה ברוחנו תמונה של בניינים חדשים וגנריים, מכוניות פאר עם לוחיות רישוי מפוקפקות וחוסר יכולת להתקשר למשטרה במקרה של רעש בשעות הצהריים מכיוון שאתה לא יודע אם מקור הרעש יפנצ'ר לך את הגלגלים. לא צריך לעלות על איילון דרום כדי להריח את ניחוח ההוגו בוס.

הגוש הגדול. צילום: אורי בר

נחלת יצחק: נציגות בת ים בתל אביב

אלמלא במאית יפואית הייתה מרימה את הכפפה קודם, הכותרת "לא פה, לא שם" הייתה יכולה לשמש גם דוקו אורבני כואב על שכונת נחלת יצחק. היא לא בצפון ולא בדרום, לא בגבעתיים ולא בתל אביב. הבנייה משמימה להחריד (קופסאות בנות שבע קומות מועתקות לאורך רחובות שלמים), כמו בשיכונים הסתמיים של בת ים וחולון, ולב ההתרחשות מרוכזת בגינה השוכנת מאחורי הסופרמרקט השכונתי (אנשי נחלת יצחק לא טרחו אפילו למצוא לה שם. הם מכנים אותה בפשטות "הגינה של הסופר"). רוצים לדעת איך תיראה תל אביב לאחר האיחוד עם בת ים? לכו לאורך הרחוב המהולל עמק הברכה. בני המקום יהיו אדיבים, כל עוד לא תרמזו בפניהם שהם לא תל אביבים אמיתים.

השתתף בהכנת הכתבה: גיא פרחי